הקהילה הגאה בקומיקס: שנות ה-90 – חוסר בזהות עצמאית

כתבה שבמקור תכננתי לכתוב לכתוב חודש הגאווה המגיע אלינו היום, וכעת, נראה שאין מועד מתאים מזה בשבילה – שתי החברות הגדולות התחרו זו בזו בהצהרות ליברליות ומתקדמות לייצוגי הומוסקסואלים. מארוול, לאחר טיזרים ממושכים, השיאו את נורצ'סטאר, ההומו הייצוגי, לבן-זוגו (בהתאמה עם ההצהרה של אובמה על תמיכתו בנישואים גאים). בתגובה, די.סי מיהרו לצאת בהכרזה שאחד מהדמויות האייקוניות שלהם (שבסוף הוכרז כגרין לנטרן הראשון, אלן סקוט) יוצג בהמשכיות החדשה עם נטייה הומוסקסואלית.

במהלך שני העשורים האחרונים, עם ההתקדמות ביחס החברה לנושא, דמויות רבות בעלת נטייה מינית שונה נכנסו לעולמינו, וזה במדיום שמאז ומעולם עסק בעיקר בגיבורי על, והיה נתון, עד לשנות ה-2000 המוקדמות, לחסדיו של ה-Comic Code.  עם זאת, ייצוגיים להטב"קיים (בעלי נטיה מינית או מגדר השונה מהנורמה – לסביות, הומואים, טרנסג'נרים, ביסקסואלים וקווירים), גם אם מפורשים פחות, היו קיימים עוד הרבה לפני.

כמו כן, אפשר להגיד שלייצוג כזה במדיום הקומיקס, שרובו מורכב מגיבורי על, יש חשיבות יותר גדולה מייצוג בספרות או בטלוויזיה – גיבור-על, מיסודו, נוצר כסוג של אייקון: גיבור בעל יכולות שעוזר  לעולם וכתוצאה מכך גם מודל לחיקוי או הערצה.  כך, עצם העובדה שכיום אנו נתקלים בלא מעט דמויות גאות הוא לא דבר של מה בכך. ועם זאת, מספרן עדיין לא משקף את הייחוס הקיים בחברה, וקיים החשש, היות ומדובר בדמויות חדשות בחברות שעסוקות בעבר שרובן לא יישארו איתנו לזמן הרחוק.

אז אחרי הקדמה זו, אילו דמויות בעלות נטייה מינית (או מגדר) שונה מופיעות כרגע בעולמן של מארוול ודי.סי? האם הן מהוות ייצוג הולם? האם תפקידן הוא לייצג? האם הן מוצגות כשוות, ומה הן אומרות על החברה שלנו? בכתבה זו נתמקד בשלושה ייצוגים הומוסקסואליים שבאו לפני שנות ה-2000: הראשון הוא זה של באטמן ורובין, שבאותה תקופה הסבטקסט ההומוארוטי השתלט על הקומיקס שלהם, והשניים האחרים של Northstar ואפולו ומידנייטר, הדמויות ההומוסקסואליות והלהטב"קיות הראשונות של מארוול ודי.סי בהתאמה, שמוגדרות בעיקר לפי ההומואיות שלהם.

באטמן ורובין

הייצוג ההומוסקסואלי הכי מפורסם במדיום –
ג'ורג' קלוני וכריס או'דונל כבאטמן ורובין

במקור מטרת הכתבה הייתה להציג ולעסוק בייצוגים הנוכחיים והחיוביים של דמויות להט"בקיות בקומיקס האמריקאי, בעיקר בתחום גיבורי-העל אצל השתים הגדולות. למרות זאת, בשלב כלשהו בתהליך הכתיבה, הבנתי שאי אפשר לכתוב על נטיות מיניות שונות בקומיקס אמריקאי, בלי לציין את באטמן ורובין.

"מערכת היחסים" שהתקיימה בין באטמן לסיידקיק הנודע שלו, רובין, דיק גרייסון, הייתה, גם אם במרומז, ואולי אפילו בלי כוונה, ייצוג הומוסקסואלי בתקופה שבה ייצוגים כאלה היו אסורים. הכי חשוב, אין עוררין על כך שמבין כל הדמויות שאני אדבר עליהן, זהו הייצוג הכי מפורסם בקרב הציבור הרחב, זה שלא קורא כאן מידי שבוע.

כמו שגרנט מוריסון ישמח לספר לכם, באטמן ורובין הן דמויות בדיוניות, סמלים משנות ה-40, וכמובן שלא נוצרו כדי להדגים זוגיות הומוסקסואלית, אבל הסיפור נותן את עצמו לפרשנות הזו – אפילו הרעיון הבסיסי על איל הון שמאמץ נער קירקס בעלת טראומת ילדות דומה, כשהזהות האמיתית של שניהם יוצאת החוצה רק כשהם במסיכה.

החיים של ברוס ווין מאז ומעולם הזכירו לחיים של גבר הומוסקסואל בארון – בשל מותם האכזרי, הוא לא רואה את הוריו, וחי כרווק הולל, שלעולם לא נראה עם עניין רב בבחורות. למעשה, השידוכים המפורסמים של באטמן, בעיקר קאטוומן ובאטוומן, הגיעו רק אחרי הטענות של וורתהאם על ההומוארוטיקה שבסיפור. לפרשנות זו גם אפשר להכניס את הג'וקר, הנבל הראשי של באטמן שמייצג את ההומו המוחצן והססגוני כמול באטמן, שנמצא בארון ומשקר לגבי זהותו.

מעבר להסתרת האלטר-אגו הקיימת אצל גיבורי על רבים, במקרה של באטמן ברור לנו זוהי הזהות האמיתית שלו, וכל המעשים של ברוס וויין, הרווק ההולל, הן השקר שהוא מוכר לציבור הרחב.  אפילו אצל סופרמן, החייזר השגיע מקריפטון, קלארק קנט, ה-scout boy, מייצג צד מסוים בזהותו., אבל באטמן מסתיר את זהותו האמיתית, כמו, איך ניחשתם, גבר הומוסקסואל בארון. מאוד סביר לניח שבאותן תקופות גברים הומוסקסואליים בארון קראו את סיפורו של באטמן ויכלו להזדהות עם דמותו, יותר מכל דמות אחרת בתרבות הפופולארית.

לא חסרות דוגמאות.

לא חסרות דוגמאות נוספות להומוארוטיקה שהובעה אז בין השניים: ממבטים אוהבים שהחטיף באטמן לסיידקיק שלו ועד לסצינות של שניהם במיטה מביעים עניין אחד בשני. אפילו רובין, דיק גרייסון,
"מושא האהבה" של הדמות הראשית, הוצג לעיתים קרובות כאובייקט מיני, בצבעים ובעיצוב התלבושת שלו.

השמועות בדבר רומן בין באטמן לרובין היו רבות, אך הראשון שאמר זאת בגלוי היה הפסיכולוג המוסמך פרדריך וורתהאם בספרו הנודע לשמצה Seduction of The Innocent (עליו יסופר בפעם אחרת). עדיין, כשמסתכלים בסיפורים ישנים בכיכוב הדמויות, ניכר שיש שם יותר מיניות הומוסקסואלית מזו הנמצאת כיום עם דמויות שמוגדרות ככאלה, ונותר רק לשאול את השאלה, האם זו הייתה כוונת המשורר, ואת באטמן באותן תקופות כתבו הומוסקסואלים שחיו בארון, והשתמשו בסיפורו כמטאפורה להעברת תכנים שהיה אסור לספר במפורש? גם אם לא, אי אפשר להתווכח עם התוצאה.

(בנושא זה, ועל הומוסקסואליות בקומיקס בכללי, הרשמו לי להמליץ על "קווליר וקליי" הנהדר של מייקל שייבון, שעוסק בשני בני-דודים יהודיים, שיוצרים ביחד גיבור-על בשם "האסקפיסט")

Northstar

אם באטמן הוא איקון תרבותי שנכתב כסטרייט, ולעיתים קרובות מפורש כהומוסקסואל בשל הסיפורים בהם הוא מופיע, אז נורצ'סטאר (שם הקוד של ג'ין-פול בובייר הצרפתי קנדי) הוא גיבור-העל ההומוסקסואל הרשמי הראשון בקומיקס אמריקאי.

ג'ין פול נוצר על ידי ג'ון בירן וכריס כלרמונט כחלק מקבוצת גיבורי העל הקנדית Alpha Flight. בירן ייצר את הדמות של נורצ'סטאר מראש כהומוסקסואל, אך בשל קוד הקומיקס המדיניות של יושב ראש מארוול באותה תקופה, ג'ים שוטר,נאסר עליו להכריז זאת בסיפור במפורש. התירוץ שניתן בסיפור, אם כך, לחוסר ההתעניינות של ג'ין פול בנשים היה "הרצון האובססיבי שלו להיות אלוף סקי". סיפור אמיתי.

ביל מנטלו, הכותב שבא אחרי בירן, בנה במשך זמן רב עלילה בה נוצר'סטאר גסס מאיידס. קצת קשה לראות באור טוב עלילה של הומו שגוסס באיידס בשנות ה-80, אבל חשוב לציין בהקשר הזה שנורצ'סטאר היה גיבור גברי בסדרה פופולרית ולא נחשב מ"שולי החברה", ויש שיגידו שזהו צעד אמיץ. בכל אופן, גם העלילה הזו נקטעה מלמעלה והוסבר בסיפור שנורצ'סטאר היה למעשה ישות קסומה וגסס כי היה מרוחק יותר מידי זמן ממולדתו. זה לא נהיה יותר מופרך מזה.

כוכב צפון יצא מהארון רק בשנת 1992, כשהכותב סקוט לאבדל קיבל את הרשות לכך. בסיפור שהוביל לזה, ג'ין פול מוצא בסמטה תינוקת נטושה, שאחר כך מתגלה שחולה באיידס. זמן קצר לאחר מכן היא מתה, ונוצרצ'סטר מחליט לצאת מהארון בפני התקשורת בתקווה להעלות מודעות למחלה כ"גיבור-על הומו". מעניין לראות איך בתקופה הזו הומוסקסואלים היו כה מקושרים לאיידס, וכל עלילה סביבם כללה את הנושא. בסופו של דבר, ההומוסקסואליות של Northstar, הדמות הראשונה לצאת מהארון בקומיקס גיבורי על אמריקאי, נשארה האפיון המרכזי שלו, וניכר שלא הצליחו לפתח את הדמות מכך.

אולי ההתפתחות הכי חשובה בדמות תקרה דווקא בקרוב, כשנורצ'סטאר יתחתן עם בן-זוגו קייל ב-Astonishing X-Men #50. אז נכון, לקייל לא היו הרבה הופעות בעבר, והחתונה הזו מצוצה מהאצבע ומאולצת כמעט כמו החתונה של סטורם והפנתר השחור. אף על פי כן, קשה לי לרדת על מארוול על הטריק המסחרי והשיווק כ"ניצול", כשהם מפרסמים חוברת שמכילה חתונה חד-מינית של גיבור על. בדיוק 20 שנה לאחר שיצא מהארון, נורצ'סטאר, המוטנט שמאז ומעולם יהיה מוגדר על ידי ההומוסקסואליות שלו, שוב פעם משתתף בצעד פורץ דרך וחשוב לקהילה בקומיקס.

ג'ין פול וקייל מתחתנים בכריכה של Astonishing X-Men #51

אפולו ומידנייטר

לא מפתיע שזוג ההומואים הראשון של די.סי הופיע בוויילדסטורם, הוצאת גיבורי העל הנועזת-יותר ל"מבוגרים בלבד". אפולו ומידנייטר, אותם יצר ווארן אליס כמובן, הופיעו לראשונה ב-Stormwatch, בחוברות הראשונות של אליס על הסדרה, כחברים השורדים היחידים ממשימה כושלת של סוכנות סמויה לה השתייכו. כש-Stormwatch  התפרקה ואליס השיק את The Athourity, הם הופיעו שם בתור שתים מהדמויות הראשיות. והדבר הכי חשוב עליהם – שניהם מהווים כמטאפורות לשני גיבורי העל הגדולים שבחברה, סופרמן ובאטמן, ולשותפות שלהם כ-World's Finest.

מערכת היחסים של אפולו ומידנייטר תוארה במהלך ההרצה של אליס בעידון וברמיזה, בלי להגיד את המילה גיי במפורש. גם אם בדיעבד הדמויות מוזכרות כ"סופרמן ובאטמן כהומואים" ווארן אליס הצליח בהרצתו לבסס את אפולו ומידנייטר כדמויות נפרדות ולבנות את הזוגיות שלהם. ורק בחוברת השמינית של The Athourity, כמעט שנתיים אחרי הופעתם הראשונה, נחשפה מהות מערכת היחסים בין השניים. גם היום, אי אפשר להכחיש את הנועזות ופריצת הדרך שבלהראות זוגיות הומוסקסואלית בין תואמי באטמן וסופרמן, שנים מגיבורי העל החשובים והמפורסמים ביותר. העובדה שקצת לאחר הצגתם, רכשה את וויילדסטורם חברת די.סי, שמוציאה באופן קבוע את סופרמן ובאטמן, רק מוסיפה לכך.

בהרצתו של מארק מילר על Athourity, לאחר פרישתו של וורן אליס, העידון שאפיין את הרצתו של אליס נעלם במהרה. הנבלים איתם התמודדה הקבוצה השמיעו ללא הרף קללות הומופוביות לעבר השניים ולא נחסכו מהקוראים גם בדיחות על סקס אנאלי. מידנייטר ואפולו השתתפו אפילו בשני מקרי אונס (אחד של אפולו, ואחר של תוקפו, בידי מידנייטר), וכנראה שאין בקומיקס גיבור הטרוסקסואלי אחד שחולק זאת איתם.

חשוב לציין שגם אז, מערכת היחסים בין השניים תוארה כיחסים הכי יציבים בקבוצה ושניהם אף התחתנו ואימצו ילדה צעירה (Jenny Quantum, הרוח של המאה ה-21). מצד השני, גם ב-Athourity, המוגדרת לגילאי 18 ומעלה, לא נראו כל הבעות חיבה בין השניים, כשחברי הקבוצה האחרים השתתפו בלא מעט סצינות סקס. לא בטוח שמדובר באשמתו של מילר – ידוע שאפילו נשיקה בין השניים צונזרה וייתכן שדי.סי חששו שהידיעה על יחסים הומוסקסואליים בין תאומי סופרמן ובאטמן תגיע לתקשורת ותפגע בדמויות, ולפיכך הוטלה עליהם צנזורה קשה יותר משהייתה מופעלת על דמויות הומוסקסואליות אחרות.

כריכת החוברת הראשונה של Stormwatch החדשה

סיפורים שבאו אחר כך כוללים את Athourity: Revolution, שם השתמש ברובייקר בתבונה בקשר בין השניים בסיפור שהביא לפירוק הקבוצה, ואת סדרת הסולו של Midnighter (נובמבר 2006), ששרדה 20 חוברות והייתה סדרת המיינסטרים הראשונה (גם אם בליין הבוגר יותר) בכיכוב גבר הומוסקסואל. כיום, כחלק מהריבוט של די.סי, הזוג מופיע בסדרה החדשה של Stormwatch, שם מסופרת מחדש תחילת הזוגיות בין השניים.

בסופו של דבר, למרות הכוונות הטובות ביצירתם והחדשנות שבזה, לדעתי שבימינו אפולו ומידנייטר זכורים בעיקר כ"סופרמן ובאטמן" הומואים, וזה על אף העובדה שוורן אליס במקור הציג דמויות מורכבות בהרבה מכך. עם זאת, מדובר ככך הנראה בייצוג הראשון של זוג הומוסקסואלי בקומיקס המיינסטרים, וכזה שנעשה בטוב טעם ונאמנות למציאות, וללא ספק סלל את הדרך לשלל הדמויות הלהטב"קיות שבאו אחריו.

סיכום

אזכור חשוב מגיע גם ל-Danny The Street, שנוצר בשנת-1990 על ידי גרנט מוריסון וברנדון מקארתי, בהרצה של מוריסון על Doom Patrol. דני הוא למעשה היישות של רחוב מסוים בו נמצאת הקבוצה. הוא גבר הלבוש לעיתים קרובות בבגדי אישה ומאתגר סממנים מגדריים ללא הרף, ועדיין, מתואר בסדרה כדמות חיובית שנלחמת ברוע ועוזרת לקבוצה הראשית. לאחרונה, גם במסגרת הריבוט של די.סי, הוא חזר כחבר ב-Teen Titans של סקוט לבאדל, אך לא ברור אם נשמרו המוטיבים שהפכו אותו לכה ייחודי ביצירתו.

אז עד סוף שנות ה-90, שני הייצוגים הלהטב"קיים הרשמיים במיינסטרים, בשני המקרים גברים הומוסקסואליים, הם, במקרה אחד דמות שמזוהה יותר מהכול עם הנטייה המינית שלה, ובמקרה השני, זוג גיבורי על הומואים בסדרה למבוגרים בלבד, שהטיפול בהם ראה עליות ומורדות. במקביל, הם נשארו ייצוגים חיוביים שהכשירו את הקרקע לדמויות הגאות שאנו רואים כיום אצל שתי החברות הגדולות (בסדרות המיועדות לכל הגילאים) ואי-אפשר להכחיש את המהפכנות שהייתה חלק בלתי-נפרד מיצירתם באותה תקופה, יותר מכל דמות שתיווצר כיום.

אז באיזה שלב הגיעו דמויות להט"בקיות בעלי רבדים נוספים מעבר לשונות שלהם? ומתי הגיעו גם ייצוגים לשאר הספקטרום, או לפחות של נשים בעלות נטייה מינית שונה? האם יש בכלל ייצוגים לטרנסג'נדרים וקווירים במדיום? על כך ועוד בשבוע הבא.

ביבליוגרפיה:

באטמן ורובין, בעקבות הסרטים של שומאכר: http://www.class.uidaho.edu/pop/Bat%20Man.htm

"כשבאטמן היה הומו": http://www.bilerico.com/2008/07/when_batman_was_gay.php

פיטר דייויד כותב על Northstar בבלוג שלו:http://www.peterdavid.net/2004/11/23/when-you-wish-upon-northstar/

 על הסדרה של מידנייטר והזוגיות עם אפולו :http://www.afterelton.com/Print/2007/6/midnighter

צנזורה באתוריט'י: http://www.sequart.org/magazine/2461/censorship-of-the-authority

About these ads

15 מחשבות על “הקהילה הגאה בקומיקס: שנות ה-90 – חוסר בזהות עצמאית

  1. קשה לי עם הכתבה בעיקר בגלל כמות לא קטנה של חוסר דיוקים.
    אני יכול לסלוח על זה שבטמן הוא דמות משנות ה-40. כי זה יהיה קטנוני. אבל הפרשנות ההומוארוטית כמשהו מכוון כמוה כלהגיד שהשחקנים בתיאטרון השיקספרי היו הומואים כי הם התלבשו בבגדי נשים במהלך ההצגות (נשים לא שיחקו תפקידי נשים או בכלל, והומוסקסואליות לא הייתה מקובלת כבימי יוון), שלא לדבר על הלילה ה-12. יכול להיות שזה נכון אבל זה עיניין של פרשנות.
    לקומיקסים בשנות ה-40 היה ערך בידורי גדול בהרבה מעומקם. זה היה בידור זול. אם התכוונו הכותבים להכניס לשם משהו אזי מדובר בהמון כותבים ועורכים שונים על פני תקופות זמן ארוכות. העובדה שהכתבה מציגה זאת כעובדה מטושטשת, יותר מכמשהו מפוקפק בסגנון הכתיבה התמים לכאורה של אותה התקופה מורידה מערך הכתבה עצמה.

    כמו כן מידנייטר ואפולו לא הורחקו אחד מהשני ולא התחילו תחת די סי, יכול להיות שאני תוהה אבל הם הופיעו לראשונה תחת חברת אימג'. הם לא הוצגו כזוג גם בגלל ההיסטוריה שלהם וגם כי הדבר סתר את אופיים (גם קשור לסיפור המקור שלהם, ולא רוצה להרוס למי שלא קרה). לא רק שהיו רמיזות מפורשות לזוגיות שלהם בצורה שלא הוזילה את מיניותם המקומות המעטים שאליס בחר להציג זאת, יצרו את היופי של הזוגיות שלהם. בל נשכח שבסוף הווליום ההוא של אותריטי הזוג נישא ונשיקה הייתה שם.
    להגיד שהם הוצגו כסאטירה לבאטמן וסופרמן אפשר להגיד, למרות שהם נוצרו יותר כאנלוגיה. להגד שהם נוצרו כסאטירה הומואית רק מוזיל את ערכם ולצערי (ואני לא מתכוון להעליב) שכנראה לא הבנת את הדמויות לפחות תחת ניצוחו של וורן אליס. (תחת מילר הם היו בוטים הרבה יותר וכך גם שאר חברי הקבוצה).
    ואם להיות קטנוני אז הם הצוגו כהומואים הרבה אחרי דני הרחוב ככל שידוע לי

    לגבי נורת'סטאר בהרצה של אוסטן, הוא הוסף לשם לא על תקן ההומו. אלא כי הם רצו דמות שיכולה לעוף ואם אני זוכר זכון (סביר שלא) סטורם הייתה תפוסה. אם כל ההרצה לא הייתה נחותה ברמתה אז היה שווה להתייחס אליה, אבל שם הוא אפילו לא היה על תקן עצמו שלא לדבר על תקן היותו הומו. אף דמות לא הייתה שם עצמה ורובן נאנסו לתוך עלילות שהיו חסרות הגיון (רומן של בן 40 עם בת 19 שחברתו מת לפני יומיים ומלאכים שדים ואנשי זאב מוטנטים וכאלו).
    אם נורת'סטאר תמך באנול שהינו מוטנט והומו זה רק בגלל שזה משהו נכון לעשות גם מבחינה עלילתית וגם בגלל שזה מה שרוב ההומואים היו עושים אם הם היו נתקלים בנער מבולבל (השאר היו מנסים לשכב איתו וזה כבר פשוט לא בסדר)

    ורק לסיום כי אני חייב. הקישור בין הודעתו של אובמה לחתונה המתקרבת, גם אם מתבקש הוא לא הגיוני. הקומיקס נרמז כבר לפני חצי שנה פחות או יותר כשמפברואר משהו כבר נאמר באופן מפורש יותר. דווקא די סי נראים כאלו שמיהרו להוציא מהארון דמות חצי אייקונית חצי "למי אכפת" ישר כשהם שמעו על החתונה. מאולץ וקצת פאטטי.

    לא בא לתקוף את הכתבה, אבל קשה לי עם אי דיוקים ופרשנות מוחלטת שמורידים מהנושא החשוב שהיא עוסקת בו.

    • קודם כל, אני אגיד שבכל זאת מדובר באתר חובבים. לא עשיתי תואר בנושא, ואני לא מקבל כסף על הזמן שאני משקיע בכתבה כזו, אז קצת קשה לי עם כזו כמות של טענות.

      עכשיו, לדברים שהעלת כאן:
      א. הייתי רוצה בכל זאת להפנות אותך לבביבליוגרפיה. בסופו של דבר, הדברים שאני עושה בכתבה/פרויקט הזה זה הסקנת מסקנות ומיפוי ההיסטוריה של אותם ייצוגים להטב"קיים בקומיקס. מבחינת ניתוח הדמויות והאופי שלהם, אני לא חושב שיש הרבה דברים שאני הראשון שכותב/אומר אותם.
      ב. היו מספר דברים בטקסט ששיניתי ותיקנתי בעקבות התגובה שלך. קורה שאני עושה טעויות. ספיציפית, הבהרה על מידנייטר ואפולו (גם ככה רוב הטענות בטקסט, אם שמת לב, היו כנגד ההרצה של מילר), קצת שינוי בפסקות הפתיחה על ההכרזות השונות וגם על Northstar קצת.
      ג. נראה לי קצת מוזר הטענה שאני המצאתי את ההומוארוטיקה בין באטמן לרובין. אני בהחלט לא הראשון שמצביע עליה. על השילוב שלהם דובר הרבה בציבור הרחב, כולל פרודיה ב-Saturday Night Live. גם לא אמרתי שכוונת היוצרים, מה שאני לא חושב, הייתה להציג את באטמן כגבר הומוסקסואל, אלא פשוט משהו שקרה – אם כתוצאה מהכתיבה התמימה מידי באותה תקופה או כי באמת היו כותבים או ציירים ספיציפיים שהדגישו את זה. ועם התמונה מהסרטים של שומאכר אי אפשר להתווכח כל כך. אתה יכול להגיד שאתה לא מסכים שיש הומואירוטיקה בסיפור, להגיד ש"זה טעות" זה קצת בעייתי בעיני.
      ד. אפולו ומידנייטר הופיעו לראשונה תחת אימאג', אבל כש-Authority החלה לצאת, וויילדסטורם כבר הייתה שייכת לדי.סי, ורק באתוריטי אפולו ומידנייטר היו חלק מהדמויות הראשיות.
      ה. דני הרחוב אכן הופיע הרבה לפני אפולו ומידנייטר. הוא מצוין אחריהם פשוט כי הוא לא אחד מהדמויות בהם בחרתי להתמקד בכתבה ורציתי בכל זאת לציין אותו כדמות חשובה מאותה תקופת זמן (של לפני שנות ה-2000).

      • קראתי חלק מהביבליוגרפיה, אבל הדברים שהם לא באטמן הלכתי ישירות למקור (לסיפורים עצמם)

        כמו שאמרתי, זה שמוצאים משהו, לא אומר שהוא שם. אני זוכר שאחד המורים שלי לתאטרון היה אומר לנו לפני מבחן, אם אתם יכולים להוכיח את זה מהטקסט, אז תרשמו. משפט כזה הוא מעולה, אך לוקה בחסר. בשביל לנתח טקסט דרוש יותר מלהגיד "אפשר לפרש את זה פסיכולוגית" אלא להבין את רוח התקופה, את סגנון הכתיבה של הסופר ולהשוות לסיפורים אחרים שלו ושל אותה תקופה.
        תוסיף לזה את העובדה שמאמרים גם אקדמיים וגם אינטרנטיים רוצים לצאת עם מספר הקוראים הרב ביותר, באם נושא המאמר חשוב או לא.,כך שמאמר בסגנון "באטמן הוא הומו" צושך יותר קוראים ממאמר שיקרא "פילנטרופיסט עשיר ממלא את החלל בחייו ע"י אימוץ ילד ועל הדרך מתמודד בדרך מוזרה עם הטראומה ששניהם עברו"

        ואני כן יכול להגיד שלהצהיר על משהו מרומז כעובדה זו טעות. לא אמרתי שהמצאת את ההומוקארוטיקה בבטמן, אלא שמי שמחפש אותה ברוב הסיפורים אונס אותה בכח. לא בכח רב, אבל רובם המוחץ של סיפורי בטמן יוצאים הומוארוטיים רק ברמה השיטחית של איש מוזר מאמץ ילדים סידרתי ומלביש אותם בטייץ. (ברור לכולם שהסיבה היחידה שגיבורי על לובשים בגדים צמודים היא שזה מצטייר טוב)

        כן אני מבין שזה אתר חובבים, וגם אני לא איש אקדמיה, כמו שאני לא רואה צורך להתנצל על מה שכתבתי. אני לא מוצא צורך בהתנצלות שלך (ולהגיד שזה אתר חובבים זה סוג של התנצלות)
        כמות כזה של טענות באה מעודף זמן והכרות עם הנושא. וכמו שאמרתי, אני לא תוקף את הכתבה. אני רוצה את מה שאני חושב גם את מה שאני יודע מעורב ביחד.
        אם אתה בוחר לפרש את חייו של ברוס ווין כחייו של הומוסקסאול מתוסכל מינית ואתה יכול להוכיח את זה, זה מעולה. אני לא מסכים וזה גם מעולה מבחינתי. כל עוד הוא לא יופיע פתאום על אדן החלון שלי (אלא אם זה למטרות מיניות ואז אני אצטרך לשקול את הרעיון מחדש)

        ולגבי אוטוריתי, אני ממליץ לך לקרוא שוב את ההרצה של מילר (שהייתה סבבה לגמרי אם כי שונה מדי משל אליס), אם אם לא ראו פאנל מפורש הרמיזות המיניות היו ישירות ולא מרומזות בכלל. מה שעדיף מכמות הסקס שרצה אצל הסטיירטים.
        אפולו ומידנייטר היו אחד הזוגות היציבים בעולם הקומיקס, וגם הפרידה שלהם בשלב כלשהו הייתה מלאה ויפה, חוסר במיניות בוטה הוא חלק ממה שיפה בזוג הזה. הם יחד וזה הרבה מעבר לסקס.

    • אי אפשר להאשים את גיא או כל אדם אחר שרואה בבאטמן הקבלה לאדם בעל נטיות לא סטרייטיות (הומוסקסואל? פדופיל?) כשהאבחנה הראשונה נעשתה לפני כשישים שנה ע"י פרדריק וורת'האם בכתב האישום שלו נגד תעשיית הקומיקס של אותן שנים. מאז נושא המיניות של באטמן הפך למושא קבוע לבדיחות, עד שקשה לי להאמין שמישהו באמת חושב שברוס וויין מסתיר משהו למעט כמה פאנפיקים וציורי מעריצים אירוטיים. אנלוגיה להומוסקסואליות נסתרת בעולם האמיתי? כן. נטייה בפועל של אותה דמות בידיונית? לא נראה לי.

      וורן לא בן 40, אבל כן, הרומן שלו עם האסק היה קריפי. לא פחות ממערכת יחסים מדומיינת בין ברוס וויין לבין הרובין התורן…

  2. בהקשר של מוטאנטים והומוסקסואליות אפשר גם לציין:
    - הפעם היחידה שבה ראיתי את נורת'סטאר עוסק כמנטור היה עם Anole במהלך Manifest Destiny, מוטאנט צעיר נוסף מחוץ לארון (ניתן לראות אותו בתמונת החתונה של ז'אן פול).
    - מוטאנט צעיר (בערך) שהומוסקסואליות היא חלק נכבד מסיפור המקור שלו הוא גריימאלקין (נדמה לי שגם הוא אורח בחתונה), שהוצג בסדרת Young X-Men כצעיר במאה ה-19 אשר חי על הקרקע עליה הוקמה בהמשך אחוזת אקסאווייר. אביו הנבער תפס את הנער במהלך אקט מיני עם נער אחר ורצח אותו. בגלל היכולות המוטאנטיים שלו, גריימאלקין שרד וחי מתחת לאחוזה במשך כמאתיים שנה עד שהיא נהרסה והוא יצא אל האור.
    - אם כבר פיטר דייויד, אז לפני כמה שנים הוא הוציא מהארון את ריקטור על דפי אקס-פקטור, ומאוחר יותר איחד אותו עם חברו משכבר הימים, שאטרסטאר, והפך אותם לאייטם, על רקע זעקות השבר של רוב ליפלד (יוצרו של שאטרסטאר).
    - בכלל, ההקבלה הבולטת בין מוטאנטים להומוסקסואלים, שהגיעה לשיאה בסרטיו של בריאן סינגר (הומו מוצהר), בייחוד בסצנה המפורסמת בבית משפחת דרייק.
    - שימוש בהומוסקסואליות כמוטיב חוזר בריצה של גרנט מוריסון (הוצאתו מהארון של אקסאווייר כמוטאנט מול כל העולם, "יציאתו מהארון" של ביסט במטרה להוות מודל לחיקוי עבור מואנטים והומואים צעירים כאחד).
    - אי אפשר גם בלי לציין את גרסת האולטימייט של קולוסוס, הומוסקסואל ביקום ההוא ובשלב מסויים בן-זוגו של נורת'סטאר.

    בעניין האות'וריטי, אנקדוטה: לפני שנים רבות, בסוף שנות התשעים, פורסמה ידיעה קצרה באחד העיתונים היומיים במדור הידיעות המוזרות מחו"ל, כי חברת DC עומדת להציג קבוצת גיבורי על ששניים מחבריה יהיו בני זוג מאותו מין. מכיוון שהייתי מנותק מהאינטרנט בזמנו ובמשך השנים שלאחר מכן גם לא ממש מחובר לתעשיית הקומיקס למעט מה שהצלחתי לרכוש בחנויות ספרים, לא ידעתי באיזו קבוצה ובאילו דמויות מדובר. בתחילת שנות האלפיים נתקלתי לראשונה באות'וריטי וקראתי עליהם בויזארד. רק אחרי כמה שנים נדלקה לי נורה והבנתי שעל הקבוצה הזו ועל אפולו ומידנייטר נכתבה אותה ידיעה קטנה…

    • - צודק, תוקן. זכרתי שמעבר לאנול היו עוד הרבה מקרים, ו-Northstar הוא כן ה-token gay character של מארוול באופן די מגוחך, אבל כנראה טעיתי, לפחות בדבר הראשון.

      האמת שהקשר בין מוטנטים להומוסקסואליות/נטיה מינית שונה הוא נושא לכתבה (אפילו לתזה) עצמאית. אולי אני באמת אכתוב כזו, צריך למצוא על מה לכתוב ליוני הבא. לאחרונה גם היה את הסיפור של קיירון גילן ב-Generation Hope, על אדם שמתאבד כשהוא מגלה שהוא מוטנט, אנלוגיה ברורה לגל ההתאבדויות של נערים הומואים בארצות הברית. מעבר לזה, כנראה שאף אחד מהמוטנטים שציינת לא ייכנס לכתבה, גם כי לתמונה הכוללת, הם פחות חשובים, וספיציפית, כי אני לא כל כך אוהב את אקס-פקטור הנוכחית, לפחות אחרי 30 החוברות הראשונות.

      • הו, לא התכוונתי שתתקן את הפוסט, אלא הוספתי הערות ראויות לאיזכור (לטעמי) בהקשר לנרת'סטאר.

        כבר תקופה ארוכה שאני לא עוקב אחרי כותרי אקס-מן (וסדרות רצות, בכלל) כך שלא שמעתי על הסיפור של גילן.

        תאהב את אקס-פקטור או לא, עדיין זה היה מהלך מעניין של PAD מבלי לנסות לרכב על הייפ מוקדם (התגובות החיוביות ברובן – חוץ מליפלד השמוק, כאמור – הגיעו לאחר מכן) ותוך התייחסות לנושא כמשהו טבעי שקורה כחלק מעלילה מתמשכת והתפתחות דמויות טבעית. זאת לעומת מה שמארוול עושה כרגע עם נורת'סטאר.

        אפילו במארוול בחרו בשניים כאחד מעשרת הזוגות החזקים של המו"ל (מקום 7), אע"פ שבסופו של דבר זו רשימה מאוד פופוליסטית שמתבססת בעיקרה על ההמשכיות הנוכחית המוכתבת ע"י עורכים מרושעים (בלאק קאט וספיידי, אבל לא פיטר ומרי ג'יין?! סטאטור במקום וונדה?? סייקלופס ואמה פרוסט במקום סייקלופס וג'ין גריי?)

    • אין ממש אפשרות להגיב לפוסט האחרון שלך, אז תגובה תהיה שם.

      אין לי בעיה עם קצת לתקן את הפוסט, שתוקן בעיקר בגלל ההערות של רוס. בסך הכל, היות וזו כתבה לרוחב ולא על ספר אחד שחקרתי לעומק, ייתכן שיהיו בה טעויות מעטות, וסביר להניח שיהיו לכתבה עוד כניסות מעבר ליום בו היא פורסמה, אז קצת תיקונים זה מתאים במקרים כאלה.

      הקטע בסיפור של קיירון גילן הוא שקצת לאחר חוברת שהייתה מטאפורה להתאבדות של נערים הומוסקסואליים, הוא עצמו חטא בהומופוביה גסה בסיפור של Tabula Rasa, בהרצה שלו על אנקני (שאני מאוד אוהב, כידוע).
      וכן, לגמרי מסכים. פשוט אמרתי שאני כנראה לא אתמקד בזה. פיטר דייויד עשה מהלך שהתפתח טבעית מההיסטוריה של שתי הדמויות והצירוף של שאטרסטאר לקבוצה וגם הוא וגם מארוול לא עשו מזה עניין כל כך גדול, וזה מאוד יפה, בסופו של דבר. פשוט לא נראה לי שאני אתמקד בהם בסיקור הזה, אבל אין ספק שנדירים כאלה ייצוגיים שהתפתחו טבעית ולא לוו בקמפיין יחסי ציבור אימתני (אפילו כשבאטוומן הופיעה לראשונה ב-52 פורסמו עליה כתבות רבות בעיתונים השונים).

      אגב, מה רע כל כך ברשימה אקטואלית על ההמשכיות הנוכחית? כן, קצת לא נאמן למציאות, אבל אולי עדיף להתייחס למה שקורה כרגע מאשר לחזור כל פעם מחדש על אותם זוגות. כאילו, אם לוקחים בחשבון שהרשימה מתייחסת למה שקורה עכשיו, אז יש משהו מרענן בלקרוא רשימה כזו בלי מרי ג'יין ופיטר פארקר או סייקלופס וג'ין גריי, שני זוגות שכבר כמה שנים לא נראו ביחד.

      • שכחתי לצרף קישור לרשימה ההיא: http://marvel.com/news/story/11420/take_10_power_couples

        צודק. לא שמתי לב להערה בפתיחת הרשימה שמדובר בזוגות נכון ןתאריך המאמר (תחילת 2010), כך שזו לא התעלמות בוטה ומכוונת מזוגות מבוססים יותר (אחרת גם ריד וסו, הזוג הותיק ביותר ברשימה ובכלל ביקום מארוול, לא היו ממוקמים אחרונים).

  3. פינגבק: הקהילה הגאה בקומיקס: שנות ה-2000 – על גרג רוקה ולסביות קשוחות | עלילון (גירסת בטא)

  4. פינגבק: השבוע בעלילונים 26/06/12 | עלילון (גירסת בטא)

  5. פינגבק: הקהילה הגאה בקומיקס: שנות ה-2000 – על גרג רוקה ולסביות קשוחות | עלילון

  6. פינגבק: הקהילה הגאה בקומיקס: שנות ה-2000 – על סדרות הנוער של מארוול | עלילון

  7. סקירה מעניינת, ובכלליות מועילה למי שאינו בקיא בנושא. אולם, חלק מהאי-דיוקים בה נותרו בעינם.
    1. וורתהאם לא היה הראשון, השני או האחרון להצביע על באטמן ורובין ועל הסאבטקסט שלהם. למען האמת, טענותיו היו אפילו יחסית מינוריות לעומת מה שטענו מבקרים אחרים של הקומיקס בשנות ה-40 המוקדמות. אם תקרא את פרק 6 ב SOTI, וורת'האם מתייחס שם ספציפית לטענות של מבקרים שקדמו לו, כולל מנהיגי כנסיה קאתוליים, מבקרי ספרות וכד'. זאת ועוד, אל תשכח שעד שנות ה-60 הומוסקסואליות (גברית ונשית כאחד) הוגדרה כמחלת נפש לפחות מבחינה רפואית/חוקית. לפיכך, אזכורים ישירים של הנושא בפומבי היו עלולים להוביל לכתבי אישום נגד היוצרים.
    2. לטעמי, כדאי לתקן את הכותרת לקומיקס הסופר-גיבורים של… משום שהשמטת המון תכנים הומוסקסואליים שהופיעו בקומיקס שאינו סופר גיבורים כבר בתקופה זו. ב- MILLI THE MODEL של מארוול, כבר בשנות ה-80 היו סטייליסטים המוסקסואליים, שלא לדבר על דמויות חד-מיניות בקומיקס הרומנטי של שנות ה-50 (בעיקר נשים, אבל…)
    3. לרשימת הקריאה שלך הייתי מציע שתוסיף עבודות אקדמיות ועיתונאיות של שני שמות בולטים בתחום:
    JEET HEER ו- ANDY MANGLES.

    • קודם כל, תודה. כיף לקבל תגובות ממך.
      היות שאין לי יותר מידי מה להגיב לנקודה ראשונה מעבר לזה שאתה כנראה צודק ואני אבדוק כעת את השמות שנתת לקרוא עבודות שלהם, אני אתייחס בעיקר לנקודה השניה –
      קודם כל, אני חושב שאתה צודק. כנראה ש"גיבורי על גאים" היה שם יותר מתאים לכתבה, למרות שאני לא אשנה את השם אחרי שכבר 3 כתבות בפרויקט התפרסמו. בנושא הזה, אני חייב להגיד שנראה שכיום כל הקומיקס המיינסטרים האמריקאי, כולל אימאג', מושפע בעיקר מגיבורי-על וכל קשר לשאר הז'אנרים שהיו לפני שנות ה-90 נעלם כליל (אולי למעט סיפורי הפשע, שנראה שיש קשר בין הגל הנוכחי שלו גם לקומיקס של אותה תקופה ולא רק לסרטי פילם-נואר). הרי גם באימאג' והחברות העצמאיות, רוב הזרמים הם אינטרפרטציות של גיבורי על, סיפורי פנטזיה או סיפורי דרמה שמזכירים סרטי אינדי. כלומר, אני לא לגמרי בטוח שמדובר בסדרות עם השפעה, שרלוונטיות אלינו היום. אבל מה דעתך בנושא?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s