"בזזזזזז" – Shaolin Cowboy #2

Shaolin Cowboy #2

כתיבה: ג' דארו, אמנות ג'ף דארו ודייב סטיוארט, הוצאה: Dark Horse, מחיר: 399 סנט.

הגיליון השני של שאולין קאובי הוא, בו זמנית, הקומיקס הגרוע ביותר של השנה והטוב ביותר. אני צריך להסביר…

אין מילים - היו צריכים לשלוח משורר
אין מילים – היו צריכים לשלוח משורר

אתם מכירים את הפרק הקלאסי ההוא של הסימפסונס שבו סיידשואו בוב (קלסי גרמר) בורח מהכלא וכל המשפחה נכנסת לתוכנית להגנת עדים? אם לא – תתביישו לכם, אם כן – אתם בוודאי זוכרים את הבדיחה הכי טובה בפרק: סיידושואו בוב יורד מהמכונית הולך צעד וחצי ודורך על קצה של מגרפה, הידית מתרוממת ופוגעת לו בפנים מה שגורר נהמה של כאב, עד כאן זוהי בדיחת סלפסטיק מוכרת. אבל אז הוא לוקח צעד לכיוון אחר ודורך על מגרפה אחרת מה שגורר עוד מכה ועוד נהמת כאב, ואז הוא עושה את זה שוב ושוב ושוב – שמונה פעמים הוא חוטף מכות בפנים.

זו בדיחה נהדרת, ומה שנהדר בה זה הדרך הארוכה שהיא לוקחת אותך – המכה הראשונה משעשעת באופן ילדותי שכזה, המכה השניה מתחיקה בשל חוסר הציפיה, המכה השלישית כבר מוגזמת לחלוטין ואתה נהיה לא סבלני, המכה הרביעית היא משמימה… אבל כשזה ממשיך לקרות אתה מתחיל לחייך שוב – הבדיחה היא לא המכה אלא המוכנות שלהם לגרור את הבדיחה הרבה מעבר למקובל, במכה האחרונה אתה כבר מתפוצץ מצחוק שוב (מי שרועה את הפרקים בגרסאות הערוכות לסנידקציה שלהם יפספס אותה לחלוטין משום שהעורכים קיצצו את כל הקטע לשתי מכות עלובות ובכך הרסו את ההומור).

untitled

Shaolin Cowboy #2 הוא הבדיחה הזו על סטרואידים: בסוף הגיליון הראשון והדל בעלילה של המיני-סדרה הגיבור שלנו זינק לתוככי עדר זומבים חמוש בנשק הכי טוב בעולם (מקל מאוד ארוך שעל קצוותיו זוג מסורים חשמליים) – בגיליון השני הוא משתמש בנשק ובאגרופים שלו להרוג זומבים. זהו. אפילו לא להרוג את כל הזומבים – להרוג חלק מהזומבים. כל החוברת היא סצנת קרב אינסופית באורכה, בלי התחלה ובלי סוף. וכדי להוסיף חטא על פשע ג'ף דארו לא עושה טיפת מאמץ לגוון באקשן שלו – לא רק שכל האוייבים הם גופות מרקיבות ושהפעולה נשמרת באותו מיקום מדברי בלי לזוז המבנה של כל עמוד זהה לחלוטין: כל סצנה היא כפולת עמודים שמחולקת לשני פאנלים ארוכים (אחד עליון ואחד תחתון) שמראים את הקאובי חותך, בועט, מכה, זורק ומוחץ את האוייבים שלו. זה הקומיקס הכי דיקומפרסי בהיסטוריה, זה הדבר הכי מטומטם ש"קראתי" (ואני משתמש במילה הזו בספק גדול), זה קומיקס שנוצר אך ורק בשביל האמן ותוך חוסר מחשבה על הקורא / הלקוח המשלם…. וזה גם גאוני לחלוטין.

זה מה שקורה
זה מה שקורה
לא. ברצינות - זה כל מה שקורה
לא. ברצינות – זה כל מה שקורה

בעמוד הראשון והשני התגובה היא התגובה הצפויה על כפולת-עמודים של ג'ף דארו ("ואו – איזה יופי. מגניב!"), כשאתה ממשיך לאמצע החוברת בלי שנוי הפנים מתחילות להתעוות בכעס ("ואו – איזו גניבה. אני רוצה את הכסף בחזרה!"), ארבעה עמודים אחר כך אתה מתחיל לחייך בלי ממש להבין למה ("אני לא מאמין שהוא באמת עושה את זה!"), כשאתה מגיע לסוף אתה כבר מתפוצץ מצחוק – גם מהחזרה וגם מחוסר האמונה שמישהו העז לכתוב דבר כזה ואז לצייר ואותו ואז שישנה חברה שמוכנה לפרסם אותו. לג'ף דארו, וזה רשמי, יש ביצים בגודל מדינת טקסס והם עשויים מאדמנטיום טהור. באמת שאין דרך אחרת להסביר את הקומיקס הזה.

לביצים של האיש הזה יש השפעה על התנועה של כוכבי לכת
לביצים של האיש הזה יש השפעה על התנועה של כוכבי לכת

 

הגיליון הראשון של הסדרה זכה ממני לתגובה שלילית יחסית – בעיקר, אני מניח, לאור הציפיות שפיתחתי. הגיליון השני, לעומת זאת, יכול בהחלט להיות הגיליון האחד הטוב ביותר של השנה: הוא כל כך "טהור" כיצירת קומיקס – אתה פשוט לא יכול ליצור דבר כזה בשום מדיום אחר, הוא כל כך מלא תעוזה בעצם קיומו שאתה פשוט חייב למחוא כפיים. יש סיבה שאנשים לא עושים דברים כאלו – אבל לג'ף דארו פשוט לא אכפת – לא אכפת לו מה שאנשים אחרים עושים ,לא אכפת לו מה הקוראים רוצים, לא אכפת לו ממה ש"נהוג" לעשות.

imagesCAPCT3T1

לפני שבוע קראתי את The Great War של ג'ו סאקו – ספר שהוא בעצם תמונת אקורדיון ענקית וחסרת מילים שנמתחת על פני שמונה מטרים ויום אחד של קרבות (במלחמת העולם הראשונה) וחשבתי שהוא לקח את הרעיון של נראטיב ויזואלי בלבד בקומיקס לקצה ההיגיון. Shaolin Cowboy #2 הסתכל על הקצה הזה, חשב שניה וביצע קפיצת ראש מעבר לו אל הלא נודע.

אני בהחלט אפגוש אותו שם בגיליון שלוש.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.