ביקורות שבועיות – למי צלצלו המגינים?

God Hates Astronauts #7 || Kanan The Last Padawan #1 ||  Convergence #0  || Space Riders

קומיקס – בעתיד הרחוק פאנלים בודדים משוגרים ישירות למוח שלך ואלכס רוס איכשהו עדיין מצייר את ה – Super Friends.

Convergence #0

כתיבה: ג'ף קינג ודן ג'רגנס || אמנות: אית'ן וואן סיבר || הוצאה: DC || מחיר: 4.99$

מבקר: חגי פלבסקי

4267875-newconvergence+#0cover_final

הסופר-דופר-מגה אירוע של DC מתחיל עם חוברת #0… די סתמית, יש לומר. למרות שעניין האיוונטים הכלל-יקומיים ומאחדי העולמות ממש לא חדש למדיום (ובעיקר לא ל-DC), האירוע הזה נותן לעניין הזה מעין ספין חדש. מצד שני, החוברת הזו? לא ממש תורמת לסיפור.

הסיפור מתחיל עם חזרה לסוף Superman: Doomed #2, שבו סופרמן מוצא את עצמו במקום מחוץ לרצף הזמן והחלל, שבו נמצאים כל היקומים המתים של DC, ביניהם היקום שהיה לפני פלאשפוינט. החוברת היא ניסיון מעניין לאקספוזיציה, שבה, תוך כדי שגרסאות שונות של ברייניאק מסבירות לסופרמן מה קרה לכל היקומים האלה, קינג בעצם נותן לקורא את כל האינפורמציה. בעוד שסופרמן מחפש את מטרופוליס האהובה שלו שאותה הוא מכיר, ברייניאק (שהוויזואל שלו מתחלף כל כמה פאנלים) נותן לו גרסאות אלטרנטיביות של העיר שהאדון שלו (אותו ברייניאק שמופיע ברוב הגיליון הוא בעצם כלי, או עבד, של ישות גדולה יותר ואלוהית בשם ברייניאק) אסף רגע לפני מות היקום שלהן בקרייזיס כזה או אחר ושם תחת כיפה כדי להפריד בין העולמות, בעוד שאת הגרסה המוכרת לסופרמן עדיין אין לו; עדיין. קלארק לפתע קולט כי בעוד שברייניאק עשה מעשה לדעתו נראה אצילי, הוא בעצם כולא יצורים חפים מפשע, ודורש לשחררם. ברייניאק מחליט שהוא ישחרר את ה-"ראויים" וייתן להם להילחם.

למרות שהחוברת מציגה רעיונות מעניינים ובדרכים אטרקטיביות, קינג לא מציג לקורא שום דבר חדש שהוא לא ידע – או יכל לדעת – קודם. הדיאלוגים היו קצת לוקים בחסר ומאכזבים, ואף די חסרי אופי – קינג השתמש בדמויות ככלים עלילתיים כדי להעביר את המידע, ותו לא.

האמנות של אית'ן וואן סיבר הייתה, כמו תמיד, מהממת ויזואלית ומרהיבה. בין אם אלה הבעות הפנים, העיצובים או הסיפוריות – אית'ן מצליח לעשות את זה באופן מדהים וגורם לקורא להתגעגע לתקופה שבה היה עדיין מצייר חוברות חודשיות ולא רק דברים מזדמנים. עוד משהו אדיר שצריך לציין לטובתו של וואן סיבר זה שבאמצע החוברת, הוא הכניס Spread של שני עמודים שבו הוא מציג את כל הגרסאות השונות של מטרופוליס בו זמנית, בציור שלא היה מבייש את אמ.סי. אשר. בנוסף, היה מעניין לראות איך שהעיצוב של ברייניאק השתנה כל זמן מה וכל עיצוב של הדמות (כולל את הגרסה מהסדרות המצוירות של ברוס טים!!!) הופיע.

לסיכום, החוברת הייתה.. בסדר, אבל לא מצוינת, ולא מצדיקה את המחיר המופקע שלה. עם זאת, האמנות הייתה מעולה, ומכל הסיבות האלה, החוברת מקבלת ציון של שישה חוצנים דוברי צ'כית מתוך עשרה.

ציון: 6.0, מדוייק, לא?

Kanan The Last Padawan #1

כתיבה: גרג ווייסמן || אמנות: פפה לרז || הוצאה:Marvel|| מחיר: 3.99$

מבקר: עופר זעיראKanan001

זהו זמן לא רע בכלל להיות מעריץ של מלחמת הכוכבים. "הכוח מתעורר", הפרק השביעי של הסאגה הנצחית יוצא בסוף השנה ויביא איתו עידן חדש של סרטים, ספרים, סדרות וקומיקס אשר מתרחשים לאחר הטרילוגיה המקורית בכיוון חדש לגמרי. למרות שמעריצים רבים כועסים על הרכישה והוצאת היקום המורחב הקודם מההמשכיות, אני מאוד אופטימי לגבי ההמשכיות החדשה. המחלקה החדשה בלוקס פילם, אחראית על תיאום בין כל המדיות השונות ובסיפורים אותם הם מספרים. לאחר סדרת האנימציה החדש Rebels והספר המקדים New Dawn, סדרת הקומיקס לא איחרה לבוא ולאחר קריאת החוברת, אני אופטימי הרבה יותר.

החוברת הראשונה כמו כל המיני סדרה בת חמש החוברות, עוסקת בקנאן מהסדרה Rebels, בעברו כפדוואן (ג'דיי מתלמד) צעיר העונה לשמו המקורי קיילב דיום. קיילב הצעיר נבחר במקדש הג'דיי על ידי מאסטרית דאפה בילמה, ומשרת כלוחם צעיר בשיא מלחמת המשובטים. אנו רואים את המאסטרית התלמיד כאשר הם משחררים כוכב מידי אחיזתם של הבדלנים. למרות זאת רוב החוברת מתמקדת ביחסים בין קיילב למאסטר בילמה ועל לימודי הג'דיי שלו. גרג וויסמן מצליח לאזן קרבות מרהיבים, יחד עם פוליטיקה פנימית ורגעים שקטים בין המאסטר והתלמיד שלו. ווייסמן מכניס אותנו לראש של קיילב בכל שלב בחוברת ואנו לומדים עליו הרבה יותר ב-22 עמודים ממה שלמדנו עליו בעשרה פרקים של Rebels. דאפה בילמה נכתבת נהדר, היא חכמה, חזקה ומהווה מודל לחיקוי מעולה עבור קיילב הצעיר. החוברת היא מאוד כיפית אך יחד עם זאת אי אפשר לצאת מהתחושה שהוראה 66 נמצאת ממש מעבר לפינה וכאן בדיוק הביעה שלי עם החוברת. החוברת מרגישה מאוד כמו הכנה לסיפור המרכזי שהוא סיפור הישרדותו של קיילב (קנאן) לאחר הוראת 66, הסוף של החוברת היה די צפוי בהינתן שמי שקורא את החוברת ראה את הסרטים ויודע מה מגיע. החוברת בנויה לאנשים שלא ראו את הסדרה ובצדק כי בכל זאת לא כולם יראו את סדרת הילדים של דיסני, אבל בשביל אלו שראו ובטח שקראו את New Dawn החוברת מרגישה כמו שריפה איטית מידי.

פפה לרז מראה לנו למה הוא צריך לצייר מלחמת הכוכבים לשארית חייו. האומנות הקרטונית מלאת הפרטים שלו הצליחה לשבות אותי מהרגע הראשון. הקרבות נראים נהדר, העיצובים מעולים וסצנה שבה קיילב ובילמה מתאמנים בשקיעה היא אחת מהיפות שראיתי בקומיקס מלחמת הכוכבים. פפה לרז הוא האמן המושלם לסדרה מהסוג הזה ורק שימשיך לצייר מלחמת הכוכבים ואני אהיה מאושר.

סך הכל חוברת ראשונה לא רעה בכלל. הצגה פשוטה של הדמויות לאלו שאינם מכירים ואחלה אקשן ואמנות לספק את אלו שכבר הספיקו להכיר את קנאן דרך הספרים והסדרה. למרות ההתחלה האיטית יש למה לצפות. העתיד נראה וורוד למלחמת הכוכבים במארוול וכנראה זו רק ההתחלה.

ציון סופי: 8.6, התחלה טובה אם כי מעט אטית.

Space Riders
ציור: אלכסיס זיריט || כתיבה: פאביאן ראנגל ג׳וניור || חברה: Black Mask || מחיר: 3.99
ביקורת: אביב ציפין

STK664550-661x1024

אתם מכירים את זה שחוברת היא בדיוק כל מה שהיא מתיימרת להיות על העטיפה ולא שום דבר אחר? לטוב או לרע, גם אם אתם לא מבינים את פרטי הסדרה עצמם מאותה תמונה ייצוגית, האופי של מה שאתם עומדים לקרוא כל-כך חד ובולט מאותה תמונה וכותרת שזה פשוט לא יכול להיות שום דבר אחר. כזו היא הסדרה Space Riders, שאם כן תתעקשו על עלילה תגלו שהיא בעצם פרי התשוקה של ג׳ק קירבי ופיירפליי.

אחרי קרב אינטרגלאקטי ארוך ומתיש בו נפצע אנושות קפיטאן פליגרו מושעה מתפקידו כקפטן האינטרגלקטי של הספינה הסאנטה מווארטה (שהיא גם גולגות ענקית. בחלל) ומאבד את עצמו בשתייה וחובות. הצי האינטרגלקטי לא שוכח מקפיטן פליגרו ובתום עשר שנות ההשעיה שלו מזומן חזרה לצד הרובוטית שאבחנה אותו כלא כשיר לתפקיד ובבון מדבר ומחוייט למשימה אחת אחרונה.

כמו שאמרנו, סיפור פשוט. Slice of life אם תרצו.

הסיפור כמובן הוא לא הדבר היוצא דופן, אלא האומנות שהיא האירוע האמיתי בחוברת והסיבה לאופי הכל-כך יחודי של הסיפור. האומנות של אלכסיס זיריט היא בין היותר יחודיות ושנות שתראו על המדף. מחד היא שיא האינדי ומאידך היא מושתת בצורה עמוקה על אפוס המדע הבדיוני שקירבי נהג לעשות. תעטפו את הכל בצבעים פסיכודליים, חיות מדברות וגולגולות מרחפות בנוף של קירבי-קראקל ניאו-קלאסי ותבינו שכל עלילה שהיתה מנסה לסטות ממה שמתואר לעיל היתה בוגדת באומנות המרהיבה הזו. החוברת צועקת ״אני קומיקס מדע-בדיוני משנות ה-80״ מהטיפול שלה במרקם הדף הולכלוך המכוון של בלוני הדיבור כדי להעצים את הפרזנטציה, בדומה מאוד לעבודות של תום סיולי.

ופה אולי נמצאת הבעיה. זיריט, כמו תום סיולי, מאוד מושתת על קירבי והקו היחודי שלו, ושואף לשדר את אותה חוויה ב-ד-י-ו-ק. זיריט לא מנסה רק לחשוף את ההשפעות שלו, הוא מנסה לשעתק את החוויה של קריאת קומיקס קלאסי כיום. לכן התגובה לאומנות יכולה לזוז מאוד בקלות בין ״מרהיב״ ל״מרקיב״. אם התרגלתם לקו המלוטש העכשווי או שפשוט אולד-סקול ואינדי אף פעם לא עשה לכם את זה יותר מדי, האומנות בחוברת, שהיא בעצם הסיבה לקיומה, תדחה אותכם מיד.

כמבקרים אנחנו מנסים לתאר במילים את חומר הקריאה, לחפש משמעויות עמוקות יותר או לפחות לתאר את החוברת כמה שיותר במדויק, אבל כאן יש לנו חוברת שעושה את זה בכוחות עצמה כבר מהעטיפה (ואם אתם צריכים עלעול בדף או שניים מהחוברת אתם תיווכחו שלא הרבה שונה בפנים). Space Riders לא מתיימרת להיות שום דבר שאנחנו לא מקבלים כבר בכריכה- אפוס חלל משונה, אולד-סקול טריפי מוזר שיתפוס אותכם מיד או לעולם יהיה רחוק מכם שנות אור.

ציון: 8.5 או 5.0, תלוי כמה מקום בלב יש לכם לקירבי, חלליות, וצביעה פסיכודלית

God Hates Astronauts #7

כתיבה ואמנות: ראיין בראון || הוצאה: Image || מחיר: 3.5$

מבקר: תום שפירא

ישנה נקודה, נקרא לה סינגולריות הנקסטוייב*, זה הרגע שבו סדרה קומית-סוריאליסטית חוצה את הקו מ"משעשע ברנדומליות שלו" ל"דאדאיזם אבסולוטי". בנקודה הזו היצירה מפסיקה להיות מצחיקה ומתחילה להיות מתסכלת. God Hates Astronuates, סדרת המד"ב-גיבורי-על-קומדיה-סוריאליזם-ברוטאליזם, חצתה את הנקודה הזו בגיליון הראשון שלה והמשיכה בקו ישר לעבר הלא הנודע. ישנם אנשים שעשויים למצוא את כל העסק משעשע אבל אותי הוא בעיקר מתיש. העלילה בגיליון הזה כוללת…. היא כוללת כל דבר אפשרי – קבוצת גיבורי על מנבלי פה וחסרי עכבות נמצאים במאבק על כדור הארץ בין שתי (נראה לי) אימפריות חיזריות, יש בחור עם ראש של היפופוטם שרוכב על מרכבה מעופפת, יש מלך חייזרי שהוא נמר שאוכל צ'יזבורגר, נבל על שמגדל חזירים סמוראים (TM), דמויות שהן מחווה שיכורה לאלים החדשים ג'ק קירבי, יותר קללות מסרט של מרטין סקוסזה, ג'ירף שיורה לייזרים מהחזה, מסע בזמן ואת כותב הקומיקס (האמיתי לחלוטין) צ'ראלס סול שמובא לסדרה בתור קריין מריר ועצבני. זה לא סיפור – זה אוסף של ממים שמוחזקים ע"י מסטיק, והמסטיק נלעס ע"י ארבעה אנשים לפחות.

זה לא רע (יהיו מה שיהיו הבעיות של הסדרה ראיין בראון יודע לצייר, במילים שהוא בוודאי היה מעריך, "כמו בנזונה אמיתי") אבל זה חסר פואנטה באופן אבסולוטי. 5 עמודים מהעסק מרגישים כמו האורך הראוי לגיבוב השטויות, המכוון, הנוכחי. עשרים ושתיים העמודים של הגליון הם מוגזמים והרעיון של לקרוא את הדבר הזה באוגדן דוחף אותי בחזרה לאכוהוליזם

* NEXTWAVE – סדרת גיבורי העל הקומית המופתית של וורן אליס וסטיוארט אימונן

ציון: 7.0,  לאנשים שרוצים את החוויה של חמישים חוברות דדפול דחוסים לגודל של גיליון בודד

Comments

comments

אביב ציפין
כותב וצייר קומיקס, ממייסדי עלילון.