דדפול- הביקורת המזיינת(!)

אני אודה, דדפול הוא לא דמות שאני מכירה טוב במיוחד.
אבל היום אי אפשר לחיות ולא לקרוא איפשהו לפחות סיפור אחד של הדמות ולהתאהב בו. הסיפור שלו טראגי אבל הוא משתמש בהמון הומור עצמי ומודע לעצמו, הוא לא מנסה להתנחמד. אז כששמעתי שהולכים לעשות עליו סרט (לפני ארבע שנים) הצפייה שלי הלכה וגדלה ואיתה הסקפטיות, האם אפשר ליצור סרט גיבורים לא מתנחמד אבל הומוריסטי? האם אפשר ליצור משהו טראגי אבל עדיין שובה לב? אז לקחתי את עצמי ואת השפעת החריפה שלי לאולם הקולנוע לגלות.
וגיליתי שהסרט היה ממש ממש, ממש ממש- בסדר.

בסדר לא בגלל שהוא היה רע במיוחד. הבימוי היה מוצלח, הדמויות היו מהנות, הכתיבה הייתה מעניינת. הכל באמת הרגיש נכון ובמקום. ובאמת דדפול היה בסדר.

אז מה הסיפור- וויד ווילסון (ראיין ריינולדס) הוא שכיר חרב. אתה נותן לו שם וכסף, הוא הורג את המטרה ושומר את הכסף. עבודה אידיאלית אם תשאלו אותי. חייו של וויד עולים על גל כשהוא פוגש בוונסה (מורנה באקרין) שהיא כנראה אהבת חייו. אבל גלים תמיד צפויים לרדת. כשוויד מאובחן בסרטן סופני נראה שכל תקווה אבדה. אבל וויד מוותר על מסלול "אשמת הכוכבים" וחובר לתוכנית סודית שלא רק תרפא את הסרטן שלו אלא גם תעניק לו יכולות לא אנושיות. אבל לא הכל כמו מה שהוא נראה- וויד הופך לדדפול. עדיין הורג אנשים אבל הפעם בספנדקס אדום, הוא נשבע לנקום במי שהפך אותו למה שהוא עכשיו. ולהחזיר אליו את אהובת ליבו.

צחקתי. המון. ומהדקה הראשונה. ואם סרט של דדפול מצליח להצחיק אותי מההתחלה אז הוא עושה משהן נכון.
דדפול עצמו הוא מצויין. הוא אמנם דדפול של הוליווד, כך שהוא נהפך לפעמים למכונת וואנליינרים, אבל הוא עדיין מצליח לשמר את החדות והמרירות החבויה שיש בדדפול. ואם ננסה לראות מעבר לוואנליינר שנזרק אל הקהל מדי פעם אפשר פשוט לצחוק בכל בדיחת קיר רביעי ולכאוב בכל פעם שהוא מתמודד עם השנאה העצמית שלו. אפשר להרגיש שריינולדס באמת אוהב את הדמות ונותן לה את כל מה שהוא יכול כדי שגם אנחנו נאהב אותו. והוא מצליח רוב הזמן.
הפסקול גם הוא מוצלח, נראה שעבר זמנם של מנגינות אפיות לסרטי גיבורים ועברנו למוזיקה פופולארית. יש אנשים שלא אוהבים את זה אבל אם שיר פופ משרת מטרה ביצירת אווירה, בעיקר בסרט קומי, אני לגמריי בעד. ודדפול הצליח בזה.
היה גם נחמד לראות סרט אנטי גיבור שלא מנסה להיות אפל וקשוח. בטמא- סליחה. ופשוט היה מצחיק בוטה ומהנה ולא מנסה לגרום לך להרגיש שהגיבור הוא ישו, איש הפל- סליחה שוב! הבנתם את הכוונה שלי.
ההומור בסרט באמת גאל אותו מליפול למלכודת האופל והדכאון.

מה לא אהבתי אז? ההומור.
אבל רגע? לא אמרתי שזה משהו שאהבתי? ההומור הרפלקסיבי של דדפול היה מהנה מאוד, ושבירת הקיר הרביעי הייתה מרעננת ומהנה אבל הרגשתי לפעמים שהיא הייתה מאוד מאולצת, כאילו היה לכותבים לוח זמנים שאותו הם היו צריכים למלא בבדיחה לקהל או קריצה אחת לחמש דקות. אם הם היו מורידים את המינון זה יכל להיות מעבר למושלם.
אז חוץ מהניטפיק הזה מה עוד לא עובד? הסיפור.
כן זה דבר ענק לא לאהוב בסרט, וזו בעיה מאוד מרכזית. מנסיוני מול מארבל למדתי לא לצפות לסיפורים חכמים ומורכבים. כי תכלס זה לא מה שבאנו לראות. באנו לראות אקשן. והאקשן היה מבויים היטב.
אבל אם אפשר שהסיפור יהיה כתוב הייטב גם זה יהיה נחמד. הרגשתי ששני קווי העלילה שהשתמשו בהם הם מחלות ילדות של הז'אנר. סיפור אוריג'ן וגיבור משיג את הבחורה. שני סיפורים מאוד שחוקים. לא הרגשתי שהם חידשו הרבה בתחום הזה ובאמת שאם זה היה סרט בלי הומור משובח ומאוד מודע לעצמו לא הייתי נהנת.
דבר נוסף שלא אהבתי זה הנבל. כן שוב, סרט מארבל, לא ציפיתי לנבל מוצלח. אבל באמת? שמוק בחליפה שרשע כי.. כי בא לו להיות רשע? לא היה לי אכפת ממנו. אני לא אמסור הרבה פרטים אבל רק אגיד שגם הכוחות שלו ושל הפרטנרית שלו היו שתי יכולות העל הכי משמימות שראיתי בכל ימי חיי.
אם היו פותרים את שני הנקודות האלה, שהן די גדולות. הסרט היה הופך לדעתי מבסדר למעולה.אבל מעבר לשתי הנקודות האסטרונומיות האלה, נהנתי. עם הומור עצמי שאוליי לא חדש במיוחד אבל מאוד מרענן בתוך מארבל. דמויות מקסימות (לא אחשוף הרבה אבל אני חושבת שיש שם מנהל בר שהפך לחיית הכוח החדשה שלי) וקמיאו מוצלחים מאוד. אפילו הייתה שם דמות שאמרתי לעצמי עוד לפניי ארבע שנים שאם היא לא תהיה אז זה לא סרט דדפול והיא פאקינג הייתה שם. כן כל השורה שלי שמעה אותי מריעה.כדי באמת להנות מדדפול צריך להכנס בלי צפיות, ואני יודעת שהפרסומות ממש עשו את זה בלתי אפשרי, אבל תתעלמו מהשיווק ולכו לחוות את הסרט נקי. אם אתם יכולים לחשוב מראש שצפוי לכם סרט מארבל אז אוליי בעית הסיפור והנבל שהפריע לי לא תפריע לכם. ואם אתם יכולים לראות מעבר לזה צפוייה לכם חווית צפייה שבוצעה בהמון אהבה ובהמון כיף. כן. מרגישים שלכל איש צוות שם היה פשוט כיף ליצור את מה שאתם רואים. אז אם רציתם דדפול בוטה מצחיק מגיל 16 ומעלה מלא בהמון מקוריות ושנינות אבל גם צפוי ונוח, זה הסרט בשבילכם. אני חושבת שמצאתם מה לעשות בסוף השבוע הזה.

Comments

comments

שירה סלימי