על רובינים, בני נוער, ואלימות משטרתית – Robin Wars

כל מי שמכיר אותי אפילו טיפה יודע שאין דמויות שיקרות יותר לליבי בעולם הקומיקס ממשפחת באטמן. כן, ברוס ווין יכול לקפוץ לי, אבל המשפחה הגדולה שהוא יצר, על כל צורותיה וגרסאותיה השונות, ממשיכה להיות הסיבה הגדולה שבגללה אני קוראת קומיקסים. ומעל לכל, דיק גרייסון, הרובין הראשון, נייטווינג, באטמן. הילד שגדל להיות אחד האנשים החשובים בעולם גיבורי העל של דיסי, שיצר את אחד מכותרי ה-legacy הכי מתמשכים ביקום של דיסי – אני יכולה לכתוב מכתבי אהבה שלמים לדמות של דיק גרייסון.

למזלי, יש אנשים אחרים שעושים את זה בשבילי. הסדרה "Grayson" של טום קינג וטים סילי (ואמנות של מייקל ג'אנין) מחזירה את כבודו האבוד של דיק (שנאבד ממש עם התחלת הריבוט), היא יצירת מופת שמשקפת את כל הצדדים בדמותו של דיק: מחבר המשפחה האוהב ועד לטקטיקן המתחכם. "גרייסון" היא הפעם הראשונה בהרבה מאוד זמן שיכולתי להגיד באמת ובתמים שאני נהנת ממשהו של דיסי הקשור בבאטמן (משהו ממש מבאס כשחושבים על זה שעוד רגע כל הצוות היוצר מתחלף…).

אבל משהו מעבר ל"גרייסון" קרה בחודשים האחרונים בדיסי. עם הסדרות "Gotham Acdemy", "We are Robin", ו-"Robin: Son of Batman", נראה שדיסי מקדישים הרבה מאוד זמן ומחשבה לקאסט הצעיר יותר של היקום שלהם, ובמיוחד לתפקידו של רובין בתוכו. מעל לכל משקף את זה הכותר "We are Robin", שכל כולו מתמקד בשאלה אחת: איך בני נוער יכולים לשנות את העולם? דיק גרייסון וממשיכיו בתפקיד, סיידקיקים אחרים שקיבלו השראה מרובין, הטין טייטאנז שהוקמו על ידיו – כל אלו הראו שלצעירים יש הרבה יותר כוח משהם חושבים… או ממה שמבוגרים רוצים להאמין בו.

כל הסדרות הללו מגיעות בסופו של דבר להתנגשות, ב-"Robin War", המיני אירוע של דיסי שהסתיים לאחרונה. מה זה מיני? סופר מיני – 5 חוברות מרכזיות, פלוס פה ושם טיי-אינים. אבל ואו, איזה מיני אירוע.

העלילה ממשיכה כמעט ישירות את אירועי "We Are Robin" – חבורה של בני נוער בגות'הם החליטו להשתמש בסמלי רובין על מנת ליצור שינוי משמעותי בעיר. אך אחד מהם עושה טעות גורלית ומוביל למותו של שוטר. כתוצאה, הממשל מוציא סדרה של חוקים המכונים "חוקי רובין", המוציאים מחוץ לחוק את הסמלים, הצבעים, ועצם זהות רובין. ההחלטה גורמת לדיק גרייסון, ג'ייסון טוד, טים דרייק ודמיאן ווין לחזור לגות'הם ולאחד כוחות – כרובין.

כמובן, לא הכל כמו שהוא נראה, ובמהלך המיני אירוע מתגלים סודות חדשים – וביניהם מי באמת מושך בחוטים מאחורי הקלעים, ולמה. סוף האירוע מרמז על שינויים גדולים בחייו של דיק גרייסון, שכנראה יופיעו כבר בחוברות הבאות של "גרייסון". אבל "מלחמות רובין" הוא הרבה מעבר לעלילה שלו, או אפילו הדמויות שלו. "מלחמות רובין" מותח ביקורת חריפה על המצב הקיים כיום באמריקה, ועל המקום של צעירים בחברה ובפוליטיקה האמריקנית.

זה מתחיל כבר בוויזואליות – הפרוטגוניסט הראשי של "We Are Robin" הוא בחור שחור, וב"מלחמות רובין" הוא בא פנים מול פנים עם כוחות משטרה חמושים מכף רגל ועד ראש. לא צריך להיות גאון כדי לקשר את זה לאירועים של השנים האחרונות באמריקה, ובמיוחד לאלימות המשטרתית, נושא שעומד באמצע השיח האמריקני מאז האירועים בפרגסון, מיזורי שנה שעברה. ב"מלחמות רובין" המשטרה נוקטת באלימות פיזית ומילולית קשה נגד בני הנוער, ואף כולאת אותם בכלובים – כיאה ל"רובינים". ההקצנה הזו של שני הצדדים (בני הנוער התמימים והמשטרה האכזרית) אולי מתאים קצת פחות לנרטיב העלילתי של האירוע ומביאה אותו למאבק מאוד פשטני של הטובים מול הרעים, אבל מתאים בול לאג'נדה הפוליטית שעומדת מאחורי האירוע.

אבל האירוע הולך מעבר לזה – אם "We Are Robin" הוא כותר על הכוח של צעירים ועל המחויבות שלהם לשינוי בחברה, "מלחמות רובין" הוא אירוע על כוחו של הממסד מול אותם הצעירים. בסוף האירוע מגלים שמאחורי הטריגר שהתחיל את חוקי רובין – מותו של השוטר – עומד אותו הממסד שרצה מלכתחילה לנכס את כוח הצעירים לעצמו, ואם זה לא עובד, לנטרל אותם מכל אפשרות לשינוי אמיתי. קונספירציה משהו, אבל לא כזה רחוק מהמציאות. בבחירות 2012 נמצא שרק כחצי מהצעירים (גילאי 18-24) הצביעו בבחירות. לעומת זאת, 67% מהקולות של הצעירים הלכו לאובמה. במערכת הבחירות הנוכחית, שזה עתה התחילה, גם רואים את השפעת הצעירים – רוב גדול מצביע לברני סאנדרס (אחד מהמועמדים הדמוקרטים הרדיקלים יותר), אך מעט מאוד מהצעירים בכלל מצביעים. כוח ההצבעה של צעירים מארה"ב הוא מהגבוהים באמריקה, אך הוא לא ממומש – ובמערכת בחירות אמריקאית, הקול של כל אותם צעירים דמוקרטיים מנוכס אוטומטית למפלגה הרפובליקנית, ולאנשים כמו דונאלד טראמפ (שבואו נודה בזה, נראה כמו נבל שזה הרגע יצא מקומיקס של באטמן או סופרמן. לקס לות'ר, מאחורייך).

"מלחמת רובין" היה אירוע מוצלח. היו בו טוויסטים טובים, קאסט דמויות מגוון, חלקו חדש וחלקו ישן, ואינטרקציות מצויינות בין הדמויות (כל שיחה בין ג'ייסון, טים ודמיאן הייתה שווה זהב). הקונפליקט שלו היה קצת בנאלי, נכון, אבל לפעמים נחמד לדעת בדיוק מי הטובים ומי הרעים, ובאיזה צד אתה נמצא. אבל "מלחמת רובין" גם היה הרבה יותר מזה – הוא נותן תמונת מצב של החברה האמריקנית, ושל מקום הצעירים שבה. הוא משמש כסיפור אזהרה נגד חוסר האכפתיות של צעירים והכניעה שלהם לממסד, נגד אלימות משטרתית, נגד חוקים מפלים ואכזריים שנטפלים לקבוצות חלשות בחברה ומדירים אותן. "מלחמת רובין" היה אירוע שמהווה את הפסגה של הנארטיב של דיק גרייסון, של ג'ייסון טוד, טים דרייק, דמיאן ווין, אבל לא רק – של כל גיבור על בן נוער, ושל כל גיבור על שפעם היה בן נוער. העולם שייך לצעירים, ולכן יש לצעירים מחויבות לדאוג לשינוי שהם רוצים לראות בעולם – אחרת הם יהפכו לסיידקיקים של דונאלד טראמפ, וכאילו, איכס.

 

Comments

comments

מעיין הלן פריאל
סטודנטית, גיקית, חלק מה-Robin Defense Squad, חובבת קומיקסים, אנימה, ספרים ומשברים קיומיים.