נשים חזקות באנימה – אמת או מיתוס?

(הכתבה התפרסמה במקור בפאנזין האנימה "בועת מחשבה")

בשנים האחרונות המושג "דמות נשית חזקה" עולה פעם אחר פעם בהקשרים שונים ובמדיות שונות, תופעה שלא פוסחת גם על מדיום האנימציה היפנית. על פני השטח נראה כי יותר ויותר יוצרים מתחילים להבין את הפוטנציאל הגלום בהכנסת יותר ייצוג נשי, ומעבר לכך, בהכנסת ייצוג נשי לא פוגעני. מסדרות כמו Puella Magi Madoka Magica (2011), שעשתה דקונסטרוקציה לז'אנר ה-Magical Girl, ועד לסדרות כמו Kuragehime (2010), בה אחד המוטיבים המרכזיים הוא חברות נשית. תעשיית האנימה מתחילה לכאורה להתעורר למציאות החברתית ההולכת ותופסת תאוצה במערב במאה ה-21, בה לא מספיק שנשים יככבו רק בסדרות שוג'ו רומנטיות או ימלאו תפקיד שולי להחריד – זה הזמן לתת לנשים את הבמה המרכזית ואת ההזדמנות להוביל.

אך האם זו באמת מגמה ממשית? האם הדמויות הנשיות הללו שצצות באנימה בשנים האחרונות כמו פטריות אחרי הגשם הן באמת הדמויות הנשיות החזקות להן מייחלות כל הילדות הקטנות בלילה? לפני שנוכל לענות על השאלות הללו, קודם צריך/יש להגדירמה היא בעצם דמות נשית חזקה. מבחינת מעריצי אנימה רבים, אישה חזקה היא בעצם אישה גברית – חזקה, "Bad Ass", לא מתעניינת באופנה או בפרחים או בכל דבר "נשי". היא "שונה" מהבנות האחרות, מיוחדת יותר, טובה יותר. רק דמות שכזו יכולה להיחשב כדמות טובה של אישה, דמות שעומדת בפני עצמה ואינה סבילה או חסרת מעוף.

בשביל מעריצים רבים, מיקאסה אקרמן (Mikasa Ackerman) מ-Shingeki No Kyojin (2013) היא הדוגמא המושלמת לכך. היא חזקה יותר מרוב הדמויות הגבריות החזקות בסדרה, לא מהססת להרוג, כמעט ולא מראה רגשות. למעשה, היא הגרסה ה"נשית" של דמות מפורסמת אחרת בסדרה – לוי ((Levi. ואכן, פעמים רבות משווים ביניהם. מה יש לא לאהוב בה? היא אישה, היא חזקה; מה עוד חסר בה?

בהנחה הבסיסית הזו, שאישה יכולה לעמוד בפני עצמה בתור דמות רק אם היא מתנהגת כמו גבר, מתגלים סדקים ככל שמעמיקים יותר עם ניתוח הפרטים. הדמות של מיקאסה סובבת סביב גבר. כל מעשיה בסדרה מטרתם לעזור לו או להגן אליו, וזו בעצם גם המטרה היחידה שלה בחיים. אין לה רצונות עצמאיים, וגם אין לה קווי עלילה משל עצמה. הכל בסופו של דבר מתקשר לגיבור ה"אמיתי" של הסדרה ושל חייה, שהוא, הפלא ופלא, איננו אישה. הדמות של מיקאסה נופלת במבחן הבסיסי ביותר כדמות עצמאית, תנאי בסיס להגדרה זו. עם כל החוזק הפיזי שלה, עדיין אי אפשר להגדיר אותה כדמות נשית חזקה, שכן חוזק של דמות לא צריך להמדד רק בממדים הפיזיים שלה, אלא במאפיינים שלה כדמות ספרותית עצמאית.

אם כן, מה מגדיר דמות נשית כחזקה באמת? קודם כל, זו דמות שאינה תלויה בגבר כדי להתקיים. זו לא דמות שצריכה בהכרח לשנוא גברים או להיות מנותקת מזיקה אליהם, אבל היא צריכה לעמוד בפני עצמה, להיות בעלת רצונות משל עצמה ולפעול גם ללא כל קשר לגברים בחייה. היא לאו דווקא צריכה להפגין כח פיזי או נפשי. היא לא חייבת להיות רובוט חסר רגשות עם כוחות על. הסטראוטיפיות הגברית שלה לא צריך להיות הסממן לחוזק שלה.

במרכז הסדרה פסייקו-פאס (Psycho-Pass – 2012) עומדת דמות נשית שעונה על כל ההגדרות הללו. טסונמורי אקאנה ( Tsunemori Akane) היא בלשית חדשה במשטרה, שלמרות התמימות שלה וחוסר הניסיון שלה משנה את תפיסת החיים של כל הסובבים אותה. היא שומרת על קשר עם חברותיה, מחליפה ומשנה תלבושות אופנתיות ומפגינה אורך חיים נשי לחלוטין. כל זה בהחלט לא משנה את העובדה שבסופו של יום היא אישה עצמאית שעומדת מאחוריה החלטותיה, ולגמרי כשירה לעבודה הלכאורה "גברית" שלה. למרות שהיא חיה בעולם מעוות וחולני כמו זה שמופיע בפסייקו-פאס, היא מצליחה לשמור על תכונות האופי הבסיסיות שלה: היא נחמדה, רחמנית, ומעל לכל – מאמינה במין האנושי. התכונות הללו, שלרוב נתפסות כנשיות ולא נוכחות אצל הדמויות הגבריות בסדרה, לא הופכות אותה לחלשה יותר מעמיתיה הגברים – להפך. הם מודים בכך שדרך החיים שלה היא הנכונה, ואף מודים לה על ששינתה אותם.

בתווך שבין שתי הדמויות הללו, בין אקאנה למיסאקה, ניצבת מאטוי ריוקו (Matoi Ryūko) מ-Kill La Kill (2013), אחת מסדרות האנימה עם התפיסה המורכבת ביותר של נשיות שנוצרו לאחרונה. הנשיות הסבילה של ריוקו נכפת עליה והיא מתחילה את הסדרה ללא יכולת פעולה עצמאית. מכריחים אותה ללבוש בגד חושפני, שבאופן גלוי היא לא מרגישה בנוח ללבשו. הסדרה כאילוכופה עליה בו זמנית את כל הסטראוטיפים הנשיים באנימה, הכוללים חושפניות מצד אחד, וגם "גבריות" מוגזמת, מהסוג אותו מיקאסה מייצגת, מן העבר השני.

אלא שבניגוד למיקאסה, ריוקו הופכת את היוצרות. היא לומדת להשתמש בבגד החושפני לטובתה ולומדת להשתמש בנשיות שלה כנשק. היא לוקחת בחזרה לידיה את המושכות על חייה, ולומדת להרגיש בנוח עם הגוף שלה ועם עצמה, כולל הנשיות שלה. את כל זה היא עושה בעודה ממשיכה להפגין רגשות ולפתח קשרים בין-אישיים, זהו הבדל נוסף בינה לבין דמויות כמו מיקאסה. מבחינת ריוקו, הרגשות שלה, שכל כך מאופיינים במדיה כ"נשיים", לא עושים אותה חלשה, אלא מחזקים אותה. כן, היא אמנם לא בחורה נשית כמו אקאנה, אבל הגבריות שלה לא מוחצנת כמו זו של מיקאסה.

ריוקו, בעודה בחורה חזקה ודמות עצמאית, מצטרפת למועדון דמויות שעד כה היה כמעט אקסקלוסיבי לגברים: היא גיבורת שונן (Shōnen) אמיתית. היא מתחזקת מקרב לקרב, עוברת תהפוכות ותלאות כדי להגיע למטרה שלה, מקבלת מוטיבציה ותמיכה מחבריה, ונאמנה לאידיאלים שלה – כל המוטיבים המרכזיים לבניית גיבור שונן מהמעלה הראשונה. ריוקו מראה שבחורה יכולה לעשות את זה לא פחות טוב מגבר, גם אם היא לא גברית, ואפילו, בזכות כך שהיא לא "גברית".

אין כאן כוונה לטעון שדמויות כמו מיקאסה, או דמויות אנימה אחרות בסגנון, אינן דמויות טובות. הן יכולות להיות בנויות היטב, להיות מועילות וחשובות עלילתית, אבל כל זה לא יעשה אותן דמויות נשיות חזקות. בניית דמות של אישה חזקה לא מסתכמת בלקחת אישה ולנסות להתאים אותה כמה שיותר לתבנית הגברית .– זה הרבה יותר עמוק מכך. נשים גבריות יכולות להיות גם דמויות עצמאיות, כמובן, ורבי (Revi) מ-Black Lagoon (2006) היא דוגמא מצוינת לכך, אך זה לא הקריטריון היחידי לבניית דמות שכזו, ואולי אפילו לא הקריטריון הרצוי. איזה מסר זה מעביר, כשדמות נשית יכולה להיות חזקה ועצמאית רק בהקשר לגבריות שלה, או לגבר בחייה?

לא סתם היה קשה למצוא דוגמאות טובות לדמויות שהן גם נשיות וגם עצמאיות מסדרות אנימה מוכרות ופופולריות ("מהמיינסטרים"). דמויות נשיות עצמאיות שהן באמת נשיות, כמו ריוקו או אקאנה, הן מצרך נדיר בעולם האנימה, אפילו כיום. נראה כאילו ההתעצמות הנשית שהחלה עם סדרות אנימה כמו Sailor Moon (1992-1997) נעצרה (פרט ליוצאות מן הכלל, אי שם ב-2005), והיא מסתפקת בדמויות נשיות מסגנון מאוד מסוים, כמו מיקאסה. במובן הזה, תעשיית האנימה תקועה עדיין, אם תרצו, בגל הראשון של הפמיניזם, שרק ניסה להשוות נשים לגברים והתעלם מהייחודיות שלהן מעצם היותן נשים.

כדי להיות חזקה, אישה לא חייבת דווקא להיות גברית יותר. להיות "גבר" זה לא גולת הכותרת של ההעצמה הנשית, ואפילו להפך – זה פוגם בה ומציג את הנשיות כנחותה יותר ופחות רצויה מגבריות. תכונות שנחשבות נשיות, כגון חמלה, עדינות ו/או רגשנות, יכולות להיות חשובות וחזקות לא פחות מאגרסיביות גברית. התעשייה היפנית ממשיכה, לצערנו, ליפול בפח עם דמויות כמו מיקאסה ודומותיה, וחבל, שכן יש בכך פספוס של עולם חדש לחלוטין שניתן לנצל – כזה שמאוכלס ע"י דמויות נשים מורכבות.

Comments

comments

מעיין הלן פריאל
סטודנטית, גיקית, חלק מה-Robin Defense Squad, חובבת קומיקסים, אנימה, ספרים ומשברים קיומיים.