איש המחר, היום: סופרמן: מתח גבוה

 

סופרמן: מתח גבוה

כתיבה: מארק מילר, אמנות: אלואיר אמנסיו וטרי אוסטין, תרגום: דידי חנוך, הוצאה: כנרת / DC

4-0846436ed6

הקומיקס הזה הגיע עם פעמוני אזהרה מצלצלים בקול מספיק רועם כדי להעיר מתים מקברם – 1) זה קומיקס של סופרמן (רעיון נהדר עם כמות מגוחכת של ביצועים גרועים) 2) זה קומיקס משנות התשעים (תקופה כל כך מחורבנת שאנשים קוראים לה ה"עידן האפל" בלי טיפת אירוניה) 3) זה קומיקס שנכתב ע"י "מארקי" מארק מילר (כותב שאת שנאתי אליו קשה לכמת במספרים שנמוכים מגוגופלקס). 4) זה קומיקס שמיועד, ספציפית, לילדים (ואני אדם עם קרחת, כרס ומשכנתא).

אך למרות כל אלו הופתעתי לטובה. סופרמן: מתח גבוה, האחרון בפרוייקט התרגום של הוצאת כנרת לסדרות הילדים של DC, הוא אחלה קומיקס – הוא כיף, הוא קריא, הוא מהיר, הוא משהה שקוראי הבלוג יכולים להנות ממנו בתור סיפור סופרמן ואז להעביר אתו לאחיין או ילד צעיר שיהנה ממנו באותה מידה. זה כמעט האידיאה הפלטונית לאיך סיפור סופרמן צריך להראות. לא שזו יצירה מושלמת (רחוק מכך) או סיפור סופרמן הטוב בכל הזמנים (עדיין תחרות בין All Star Superman לבין Hitman #34), אבל זה קומיקס טוב. ועבר די הרבה זמן מאז שכתבתי את זה על קומיקס של מארק מילר.

7-d7653e04c7

שלוש החוברות שאסופות בספר הזה מכילות שני סיפורים מההרצה הקצרה של מילר על Superman Adventures, הכותר שנועד למשוך צופים שנהנו מסופרמן- הסדרה המצויירת לעולם הקומיקס, ושניהם עובדים בגלל שהם סיפורים לילדים: הצורך לשמור על כל העסק בדירוג PG  מונע ממילר ליפול לכל השטיקים הקבועים שעושים אותו ליוצר כזה מייאש[1], מילר הוא איש של רעיונות גדולים וביצועים מפוצצים אבל יש לו נטייה לחשוב שציניות אוטומטית ורגעי-שוק שווים כתיבה חכמה (הם לא) והניסיון שלו לגעת בנושאים אקטואליים ואינטלקטואליים נוטה לעורר צחוק או רחמים. אבל כאן אין את הבעיה הזו, אין לו פשוט מספיק חבל לכדי לתלות את עצמו.

הסיפור הראשון עוסק בניסיון של סופרמן לשמור על הנשיא האמריקאי מפני מתנקש שיכול ללכבוש ולפשוט כל צורה בעוד השני (הארוך יותר) מתחיל עם סדרת תקלות מכניות לא מוסברות שלוקחות את סופרמן לקצה גבול היכולת שלו בשעה שהוא מנסה להציל, פחות או יותר, את כל מטרופוליס בו זמנית לפני שנחשפת מזימה מרושעת וגדולה יותר. שני הסיפורים עומדים בפני עצמם אבל מה שנחמד זה הדרך בה היוצרים מספקים מספיק רגעים שלוקחים אותנו "מעבר" לעליה הראשית כדי לתת תחשוה של ממשות לעולם שבו הדמויות קיימות – זה לא רק סיפור של סופרמן, זה גם הסיפור של לותר ולויס ליין וג'ימי אולסון (אבל לא מספיק קפטן מגי סוייר, לעזאזל אני רוצה יותר ממנה), הקומיקס זוכר שאחת הסיפות שסופרמן כזה אהוב היא כי יש לו צוות דמויות תומכות נהדר, ושקלארק קנט שמנותק לחלוטין מהעולם האנושי הוא יצירה הרבה פחות מעניינת.

8-a6eccb35a5

רגעים כמו הפגנת השמחה הא-טיפוסית של לקס לותור מול עובדי המשרד ההמומים, או ניסיונות החקירה הנואשים של ג'ימי אולסון, מקרקעים את הספר בתחושת אנושיות שחסרהל דמות ביותר מידי הופעות. האמנות של אמנסיו עושה בדיוק מה שדרוש ממנה – הוא מספר את הסיפור בבהירות ונהירות בלי לנסות להרשים את הקורא, זה קומיקס שמיועד לקוראים צהירים יחסית (ייתכן בהחלט שזה יהיה הקומיקס הראשון לכמה פוחזים) וחושב לשמור על בניית סיפור ברורה וחזקה. אמנסיו אמנם לא נמצא ברמה של כמה מהציירים האחרים שעבדו על קו סדרות הילדים של DC באותו זמן (האיש הוא לא ריק ברושט, לפחות לא בגליונות האלו) אבל הוא יודע מה הוא עושה.

13-3c09999eda

החסרון הגדול של הקומיקס הוא תחושת דחיסות מסויימת – הסיפור הראשון מרגיש לחוץ להפליא עם מונטאז' משעשע בתיאוריה של ניסיונות התנקשות מצד נבלי על תעבי ממון שמצטמצם לחצי עמוד ותיבת דיבור (הסגנון של אמנסיו פשוט לא מפורט מספיק כדי להעביר את גודל האירוע בחלל הקצר שניתן לו) בעוד הסיפור השני מסתיים במעין פנית פרסה של דמות רעה שמתרחש בלי ממש הסבר מעבר ל"כי ככה" (אני מניח שהכוונה היא שהטוב של סופרמן עודד את הדמות לפנות אבל בהתחשב באפס הזמן שהם בילו ביחד נראה שהכותב פשוט הניח שהקוראים יקבלו את זה). תהרגום לעברית הוא יעל אם כי מלודרמתי במקצת (בעיה בשפה – יש דברים שפשוט נשמעים רע בעברית), הייתי שמח אם העורכים היו מחליטים להיצמד לשמות המקור של הדמויות בתעתיק לעברית, מסיבה כלשהי Live-Wire נשארת "לייב-ואייר" אבל Toyman הופך ל"איש הצעצועים" (מצטער, זה פשוט נשמע רע). ועוד הערה לעורכים – כשהטויסט הגדול בסוף חלק 1 הוא הופעה של דמות מאיימת זה קצת הורס כשהיא מוצגת בדף הצוות של הסיפור…

1459087105

אבל חוץ מאלו, ואני מתקטנן מטבעי, מדובר בקומיקס טוב. הגיע הזמן שילדי ישראל יכירו את איש המחר, וזו בהחלט הצגה ראשונה שראויה לו.

[1] גארת' אניס, כותב שאני מעריץ לרוב, נוטה ליפול גם למלכודת הזו – כשנותנים לו חופש אמנותי מלא הוא נוטה ליפול לטיקים של זעזוע וגועל. היצירה הכי טובה שלו נעשית כשיש עליו מגבלות מסויימות.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.

תגובה אחת בנושא “איש המחר, היום: סופרמן: מתח גבוה”

סגור לתגובות.