ספר הג'ונגל 2016 – חפש תמיד רק את הטוב, שבאמת נחוץ לדוב!

אז השנה 2016, ואני ישבתי לראות בקולנוע את ספר האריות. אמ, כלומר, מלך הג'ונגל. רגע, לא – ספר הג'ונגל. כן. שאין בו בכלל אריות, ובכל זאת, מזל שדיסני אחראים לשני הסרטים, אחרת מישהו היה פה מקבל תביעה משפטית על גניבת זכויות יוצרים.

הספר המקורי, שנכתב על ידי רודיארד קיפלינג ב-1894, היה באמצע אסופה של סיפורים קצרים, רק שלושה מהם על מוגלי, הילד שננטש ביער וגודל על ידי זאבים. יותר חשוב מכך, הספר, שנכתב בתקופת השלטון הבריטי בהודו, על ידי סופר בריטי שחי בחצי היבשת תקופה, מלא באספקטים קולוניאליים ואימפריאליסטים, כאשר מוגלי עצמו מגלם את שלטון האדם על היער, וכיוצא בכך – שלטון האדם הלבן על המושבות הכבושות שלו.

כאשר דיסני הוציאו את הגרסה המצויירת והמיוזיקלית שלהם ב-1967, הרבה מהמוטיבים הללו בסיפור המקורי צונזרו. עדיין ברור שמדובר ביערות הודו, אך הפוליטיקה האימפריאליסטית שעטפה את הספר נעלמה ללא זכרון, והשאירה מאחוריה סיפור פשוט של משפחה, חברים, אומץ, והדברים הטובים בחיים (שיש הכי לדובים!).

כמעט 40 שנים עברו מאז, ו-122 מאז יצא לאור הספר המקורי, והכי חשוב, עשרים שנים מאז עלה בארץ המחזמר של ספר הג'ונגל, עם ההופעה הבלתי נשכחת של תום אבני במכנסונים אדומים מקפץ על הבמה – והאמת? כלום לא השתנה. הסיפור נשאר אותו סיפור, הדמויות אותן דמויות, והפוליטיקה? בשביל זה, לכו לראות את זאוטופיה.

ועדיין, ספר הג'ונגל החדש הוא אחד מהסרטים הכי מרהיבים שיצא לי לראות. הסרט, שכל כולו חוץ ממוגלי הוא אנימציית מחשב, מגלה בפני הצופה נופים עוצרי נשימה, וחיות שנראות בכל רגע אמיתיות לחלוטין (עד כדי כך שניתן אפילו לדמיין את טקסטורה של הפרווה שלהן, ולזהות את הבעות הפנים שלהן). הסאונדטרק של הסרט הולחן על ידי האחים שרמן, אלו שאחראים גם לסאונדטרק של הסרט המצוייר מ-1967, ושומעים זאת – כשהסרט התחיל עם אותה מנגינה שאני זוכרת כל כך טוב מילדותי, משהו נחנק לי בגרון. שלא לדבר על קלאסיקות כמו Bare Necessities  או I Wanna Be Like You, שמככבות גם בסרט הנוכחי.

את ההצגה גונב ניל סתי הצעיר, שזהו תפקידו הראשון במשחק. הילד בן ה-12 הוא בכלל רקדן במקורו, שהחליט ללכת לאודישנים בעקבות הצעה של מורתו לריקוד. כעת, הוא אומר שהוא בהחלט רוצה להמשיך בתחום – חגיגה לכולנו, שכן הוא עושה עבודה פנומנלית בסרט. בגלל היות רוב הסרט CGI, הוא נאלץ לעשות את כל העבודה על מסך ירוק, כשלידו אין שחקנים אחרים, והוא מצליח בכך מעל ומעבר למצופה.

מה שכן, אל תקחו את האחים והאחיות הקטנים שלכם. הסרט מדורג לגיל 8 ומעלה בליווי מבוגר, ובצדק – דמויות כמו שיר-חן (בדיבובו המדהים של אידריס אלבה) או המלך לואי (קריסטופר ווקן), מפחידות להפליא, וכמה מהסצנות ממש מצמררות.

ועם כל זאת, איך אפשר בלי קצת ביקורת. את הנחש קא בחרו הפעם לדבב סקארלט גו'הנסון. "טוב, בכל זאת, 2016" הם בטח חשבו, "אנחנו אולי יכולים לעשות עוד אדפטציה של ספר קולוניאלי ואימפריאליסטי, אבל אי אפשר סרט שיש בו רק אישה אחת, וגם היא אמא. איזו מהחיות נהפוך לאישה?". ובמקום ללכת בדרך המעניינת, ולבחור בבאלו, או אפילו שיר-חן, הם אמרו "לא, לא. נעשה את הנחש הפתיין אישה, ונתעלם מכל ההשלכות הממש מטרידות של זה". אז זה אולי החלטה יצירתית שהייתי יכולה להסתדר בלעדיה.

ב-2018 עתידה לצאת אדפטציה אחרת של הספר, מבית האחים וורנר. או כפי שאני אוהבת לקרוא לכך, "הגרסה הלבנה יותר של ספר הג'ונגל", עם שחקנים כגון כריסטיאן בייל, קייט בלאנצ'ט, ובנדיקט קאמברבאץ'. לא רק שהם יהיו מחויבים להציג גרסה מאוד שונה לסיפור המקורי על מנת להמנע מתביעה מצד דיסני, הם יצטרכו לעבוד מאוד קשה כדי להתעלות על הסרט הזה, שאומנם לא חידש כלום, אבל היה הרפתקה מרגשת ונוסטלגית.

Comments

comments

מעיין הלן פריאל
סטודנטית, גיקית, חלק מה-Robin Defense Squad, חובבת קומיקסים, אנימה, ספרים ומשברים קיומיים.