באטמנאייק – Heart of Ice

Heart of Ice-Title Card

כתיבה: פול דיני

בימוי: ברוס טים

אתם תאמינו שסיפור על איש בחליפת קרח יכול לגרום לכם לבכות

"לב של קרח" הוא אחד הפרקים הכי פופלאריים של באטמן: הסדרה המצויירת – מאלו שנוטים לקבל איזכור כל פעם שמישהו שרוצה לדבר על כמה הסדרה הייתה "רצינית" ו"מבוגרת". ובצדק. הפרק הזה לוקח דמות שעד אליו היחס אל הדמות נא על הקו בין פאנצ'ליין לשכחה (שם הקומיקס המקורי של הדמות היה בכלל "מר אפס", השם המוכר יותר נחקק ע"י הסדרה המצולמת של אדם ווסט) ונתן לה פתאוס אמיתי.

אפשר בהחלט לטעון שהעובדה שהדמות הזו הייתה כל כך משנית בקאנון של באטמן הוא מה שהפך את הגרסה הטלוויזיונית לכל כך טובה – ליוצרים של הפרק הזה היה הרבה יותר חופש אמנותי לתרגם את הדמות לדור ומדיום חדש והתוצאה יותר מוצלחת מהפרקים שהציגו לנו דמויות אייקוניות יותר כמו הג'וקר או קאטוומן.

הבסיס לגישה החדשה הזו לדמות נובע מתרגום של הגימיק החיצוני של הדמות (יש לו אקדח שיורה קרני קור) לשיקוף של המצב הרגשי שלו (וויקטור פריז מחשיב עצמו כאדם שכל הרגשות החיוביים שלו כבויים לחלוטין – נשאר לו רק שנאה ורצון לנקמה). זה כל כך הולם שהגרסה הזו של הדמות מבוססת על עיצוב מחודש של מייק מיגנולה (היוצר של הלבוי) – הלבוי הוא מישהו שיודע שהגורל מכווין אותו לכיוון מסויים, הוא יודע בדיוק מה המטרה שלו לחיים, אבל הוא בוחר לדחות את אותו הגורל, שוב ושוב. מיסטר פריז, לעומתו, הוא מישהו שמשוכנע שהגורל שלו קבוע בלי שום הוכחה לכך, הוא מתייחס לעצמו כמישהו שכל הרגשות שלו קפאו (למרות שהוא בברור חש שנאה) ושאין לו ברירה אלא להרוג את הבוס שלו לשעבר – האיש שיצר אותו (מפלצות שפונות כנגד היוצר שלהן הוא משהו שמופיע בסדרה הזו שוב ושוב).

Batman frozen
באטמן כל כך קשוח שהלקפיא אותו רק גורם לו להתעצבן

הוא משקר לעצמו. קצת כמו לוציפר בגן העדן העבוד של מילטון הוא מקלל את אלוהים על גורל שהוא יצר בעצמו. מנגד לפריז נמצא באטמן, עוד אדם שהתמודד עם טרגדיה נוראית, אבל בניגוד לוויקטור ברוס הצעיר לא נתן לגורל להכתיב לו מה לעשות – הוא בחר להיות באטמן. מי שטרח לקרוא את התסריט של Arkham Asylum: A Serious House on a Serious Earth של גרנט מוריסון נתקל שם בפילוסופיה שלו לגבי איך שהדמות עובדת – ברוס ויין הוא בפירוש לא מטורף, להיפך – הבחירה להיות באטמן היא מה ששמר עליו שפוי, זו הבחירה שמנעה מהילד הקטן שראה את הוריו נרצחים לשקוע לתהומות של יאוש

Batman captured
לא אכפת לי כמה תתחנן, אנחנו לא הולכים לשחזר את הנשיקה מספיידרמן

שאר הפרק לא נמצא ברמה של הדמות. הנבל המשני שלנו הוא פרנסיס בויל, מנאייק תאגידי עם חיוך מזוייף קלאסי, הוא אחראי ליצירה של פריז ונראה שהם כיוונו למשהו מעניין עם דרך בה הדמות האנושית לכאורה (בויל) הוא בעצן הרבה יותר קר ומחושב (הוא נותן לאשתו של פריז למות בגלל שיקול פשוט של רווח והפסד) מהדמות הקפואה רגשית אבל אין לצד הזה של הסיפור מספיק זמן להתפתח.

בניגוד ל- The Cat and Claw שניפח באופן מלאכותי עלילה שמתאימה לפרק אחד לאורך כפול פה יש קצת תחושה של דחיסות ייתר. אולי זה פשוט שהייתי שמח לראות יותר מהדמות הזו – אחרי כל ההכנה לנקמה הגדולה שלו התוכנית של פריז מתמצאת ב"הנשק הרגיל שלי, אבל גדול יותר" שמרגיש קצת מטופש. הקרב הסופי בינו לבין באטמן עובד הרבה יותר טוב – היוצרים מצליחים למכור לנו כמה חסר אונים באטמן מול יריב שפשוט נמצא בליגה אחרת ממנו מבחינת כוח פיזי והפיתרון שלו לחוסר האונים הזה הוא מצחיק ומבריק בו זמנית.

Freeze's sorrow
הפנים של רוב הצופים כשהפרק נגמר

אז יש לי תלונות, אבל אלו תלונות מינימאליות: Heart of Ice הוא דוגמה מצויינת למה גרם לבאטמן: הסדרה המצויירת לעבוד כל כך טוב ופרק שכל מעריץ באטמן חייב לעצמו לראות

 

ציון – 9/10

 

* זה הפרק הראשון בסדרה שמאחד את הטיטאנים היצירתיים פול דיני וברוס טים. השניים נחשבים לאבות המשותפים של הסדרה ושל כל היקום הטלוויזיוני המצוייר של DC.

* מר פריז הויפע שלוש פעמים בסדרה של אדם ווסט ובכל פעם שיחק אותו שחקן אחר – ג'ורג' סאנדרס, אוטו פרמינגר ולבסוף אלי וואלך (?). זה פשוט מוזר.

טוקו מהטוב, הרע והקפוא

* פרנסיס בוייל, הבוס המושחת, מגולם ע"י מארק המיל וזו הייתה ההקלטה הזו ששכנע את יוצרי הסדרה שהוא צריך לקבל תפקיד גדול יותר באנימציה, מה שהוביל לבחירה שלו לתפקיד הג'וקר (אחרי שטים קארי בחר לפרוש מהתפקיד).

* את הפרק הזה איירו אולפני SPECTRUM ש, כמו תמיד, עושים עבודה מצויינת. שימו לב, ספציפית, לדרך בה הקור הפנימי של פריז משתקף בקסדה שלו ויוצר בה סימנים. עפ"י ברוס טים זה לא היה משהו שהם ביקשו בתסריט, מגע כזה של ריאליזם מאוד ייקר להפיק והתוכנית המקורית היה פשוט לקו לבן דק לייצג את הקסדה, אלא משהו שהאנימטורים הוסיפו מעצמם מתוך מחוייבות לאיכות. כבוד.

* באטמן אומר "אלוהים אדירים" – מסוג הדברים שהצנזורים הקשוחים של שנות התשעים בדרך כלל מוחקים אוטומטית. טים טוען שאין לו מושג איך זה עבר, הוא הניח שהם ימחקו את זה לפני השידור.

* מיסטר פריז מסיים את הפרק, פחות או יותר, מייחל למוות. אפל יותר ובוגר יותר בהחלט.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.