רומנטיקה תחת מסיכה: למה, וכמה?

אז "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" חלף ועבר. הסרט זכה לביקורות חיוביות ברובן, ויש הקוראים לו "הסרט הכי טוב של מארבל" (כמובן, אותם אנשים טועים, כי הסרט הכי טוב של מארבל עדיין נשאר "קפטן אמריקה: חייל החורף", אבל כל אחד זכאי לדעה שלו. גם אם הוא טועה). ועדיין, ישנה סצנה אחת שכמעט כולם יסכימו שעדיף ולא הייתה בסרט. (וזהירות, ספויילרים, גם טיפה לאקסמן: אפוקליפסה).

ב"קפטן אמריקה: הנוקם הראשון" נחשף מולנו סיפור האהבה של סטיב רוג'רס ופגי קארטר. ב"נוקמים", "הנוקמים: עידן אולטרון", סדרת הטלוויזיה של ABC "הסוכנת קרטר", ואפילו ב"קפטן אמריקה: חייל החורף", קו העלילה הזה המשיך, על כל רבדיו הטרגיים, בין אם זה של פי שנשארה מאחור, או של סטיב שהמשיך הלאה לבד. ואז ב"מלחמת האזרחים" סטיב מנשק את לא אחת מאשר שרון קרטר, אחייניתה של פגי, סצנות ספורות לאחר ההלוויה שלה.

כן, הם זוג בקומיקסים. נכון. זה בהחלט לא עושה את הסיטואציה הזו פחות מטרידה, בין אם זה תיאום הזמן שלה (באותו יום כמו ההלוויה של פגי? באמת?), או פשוט בעובדה שזה זוג שבכלל לא נבנה לנו עלילתית, לא בסרט הזה ולא בסרטים הקודמים. נראה שמישהו במארבל הסתכל על התסריט של "מלחמת האזרחים", ואמר "אין לנו מספיק הטרוסקסואליות פה, קדימה נשיקה!" ואז בחר רנדומלית מרולטת הנשים של מארבל ™ את הדמות שהכי נוחה לו. ווהו, מזל שלא קיבלנו נשיקה של סטיב ונטשה, אחרת באמת הייתי יוצאת לרחובות.

ותראו, זה לא שיש משהו רע בקצת רומנטיקה. כשזה חשוב ומועיל לעלילה – זה עובד. אבל פה פשוט לא הייתה לזה שם הצדקה עלילתית. מעבר לזה, זה אפילו לא היה הגיוני בהתחשב במצב הנפשי של סטיב באותו הרגע. ושרון? שרון נעלמה אחרי זה. יופי, היא מיצתה את יעודה כאישה בסיפור הזה, אפשר להפטר ממנה.

אז הצדקה עלילתית אין לזה. הצדקה הטרוסקסואלית? כמובן. כי מה הסרט הזה אם לא נוטף מערכות יחסים הנודפות ניחוח חריף של הומוסקסואליות? בין אם זה טוני וסטיב, סטיב ובאקי, באקי וסם (תבחרו את השיפ) – הסרט מלא במערכות יחסים משמעותיות וטעונות מתח בין גברים (כמובן, זה מצביע לרעה על הרכב הנשים בסרט, ואכן, אחוז הנשים בקאסט המלא גברים הזה מזערי, שלא לדבר על זה שבשום שלב אף אחת מהן לא מדברת אחת עם השנייה).

http://pearwaldorf.tumblr.com/

"אבל מעיין", תגידו, "מה את צועקת על כלום? כולה סצנה אחת מסכנה". ונכון, בהתרחשות הכוללת של דברים בסרט הזה הסצנה הזו באמת לא משמעותית, ולכן שוב חוזרת השאלה למה היא הייתה שם מלכתחילה (רמז: הומואים זה איכסה, והדבר היחיד שמעניין בנות זה רומנטיקה הרי). אבל זה לא חטא רק של הסרט הזה.

ב"אקס-מן: אפוקליפסה" נראה שבריאן סינגר העלה באוב את הדמות של מויירה מקטאגרט בשביל המטרה היחידה של להוכיח לקהל שלא, צ'ארלס ואריק לא במערכת יחסים הומוסקסואלית סודית. ואם אפשר לתת לאריק גם אישה ובת ואז להרוג אותן, זה שתי ציפורים במכה אחת: גם "תראו, אריק הוא הטרוסקסואל!" וגם "תראו, אריק ממש מסכן היום!".

"דדפול", סרט על דמות שבקומיקסים לעיתים מופיעה כרשמית פאנסקסואלית, לא רמז לכך בכלל. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ביסס חצי מהעלילה שלו על מערכת יחסים הטרוסקסואלית. ב"נוקמים: עידן אולטרון" הכניסו משום מקום מערכת יחסים בין נטשה לברוס, ב"אנט-מן" דאגו לייצר מספיק מתח מיני בין סקוט להופ כדי להאיר את כל מנהטן, סרטי איירון-מן התרכזו במערכת היחסים של טוני ופפר (ושלל נשים אחרות), ת'ור התנשק עם נטלי פורטמן ובקיצור – כמעט כל סרט גיבורי על עד כה התעסק, בצורה זו או אחרת, במערכות יחסים הטרוסקסואליות. אפילו "שומרי הגלקסיה" חטא בכך.

("קפטן אמריקה: חייל החורף" הוא יוצא דופן, ואולי בגלל זה הוא הסרט מארבל הכי טוב? כנראה שלא, אבל אני לא אגיד שלא יצאתי מהסרט באנחת רווחה שסטיב ונטשה לא התנשקו בפתאומיות על המסך הגדול).

חלק מהמערכות יחסים הללו נובעות מהקומיקסים. חלקן… לא ממש. כולן בין גבר לאישה, רובן משעממות להחריד, וחלקן לא רלוונטיות לעלילת הסרטים בכלל. ועדיין הן כולן שם.

ב-2017 אנחנו הולכים לקבל סרט גדול ראשון עם גיבורת על ("וונדר-וומן"). באותה שנה נקבל גם את "ליגת הצדק", סרט שבקאסט שלו מופיעים גם גבר שחור (ריי פישר), גם גבר הוואי (ג'ייסון מומאה), וגם גבר המזדהה בעצמו כלא סטרייט (עזרא מילר). ב-2018 נקבל את "הפלאש", בכיכובו של מילר, ואת "אקווהמן" בכיכוב מומואה. מהצד של מארבל, ב-2018 נקבל את "בלק פאנת'ר", הסרט הראשון ביקום הסינמטי של מארבל בכיכוב גבר שחור (צ'אדוויק בוסמן), וב-2019 את "קפטן מארבל", הסרט הראשון של מארבל בכיכוב אישה (שזהותה עוד לא ידועה. מארבל, אל תדפקו את זה). העולם הסינמטי של גיבורי העל מתקדם בקפיצות ובדילוגים לעבר ייצוגיות מרשימה, אך נראה שמספר קבוצות מודרות ממנו. האחת היא האסיאתיים, שהעלמותם הבוטה מ"ד"ר סטריינג'" כבר זכתה לביקורת רבה ברחבי האינטרנט (יש להזכיר את קאטאנה, התופיע בסרט הקרב ובא של "סוייסייד סקוואד"). השנייה – להט"בים.

http://moviepilot.com/posts/2716817

ואל תתממו – יש מספיק דמויות להט"ביות בקומיקסים. זה התחיל עם נורת'סטאר של מארבל, שנוצר ב-1983 ויצא מהארון ב-1993, ובאובסידיאן של דיסי, שגם הוא נוצר ב-1983 ויצא מהארון ב-2000. כיום יש בשתי החברות שלל דמויות להט"ביות – לא הרבה, אולי לא מספיק, אבל נמצאות וקיימות, וחלקן אף משמעותיות למדי (קאטוומן שיצאה כביסקסואלית לפני כשנה, בילי, נכדו המוטאנט של מגנטו, ועוד). אז איפה הן בעולם הקולנועי?

בגזרת הסדרות יש לנו טיפה שיפור. נאמר לי שבעונה השלישית של "שילד" יש דמות הומוסקסואלית, וב"ג'סיקה ג'ונס" יש שלוש דמויות לסביות (שאומנם לא אהבתי בכלל את איך שהציגו אותן, אבל בכל זאת, הן שם). ב"ארוו" וב"אגדות של מחר" יש גם מספר דמויות ביסקסואליות והומוסקסואליות, וב"פלאש" כבר הופיע הארלי רת'ווי. אך הסדרות הן לא המקום עם הכסף, והן לא המקום עם הנראות המקסימלית, ובעולמות הסינמטיים למיניהם זה פשוט עוד לא קיים.

אז בעצם יש לנו כאן שתי בעיות. הראשונה, ההתעקשות העיוורת בקווי עלילה רומנטיים, עד כדי התעלמות מוחלטת מההגיון העלילתי. והשנייה, ההתעקשות העיוורת במערכות יחסים הטרוסקסואליות, עד כדי התעלמות מוחלטת מכל דמות שלא מתאימה למרובע הזה. לא, לא ציפיתי שמארבל יתפסו כזה אומץ ויוציאו את קפטן אמריקה כביסקסואל על המסך הגדול בסרט שובר קופות. אבל לפחות ציפיתי שהוא לא ינשק את אחייניתו של האקסית המתה שלו באותו היום של ההלוויה שלה. כי איכשהו, זה פחות מטריד משני גברים מתנשקים, אני מניחה.

Comments

comments

מעיין הלן פריאל
סטודנטית, גיקית, חלק מה-Robin Defense Squad, חובבת קומיקסים, אנימה, ספרים ומשברים קיומיים.