בולשיט – Rebirth #1

DC Rebirth

כתיבה: ג'ף ג'ונס, אמנות: איתן ואן שייבר, גארי פרנק, איוואן רייס, פיל חימנז

DC-Comics-Rebirth-Cover

[אזהרה – הביקורת הבאה מכילה ספויילרים, ל- DC Rebirth #1 וכמה מילים גסות. הקריאה באחריותכם בלבד]

לפני שנתחיל, אבל נתחיל באמת, אני רוצה להבהיר כמה דברים (וגם להבעיר, אבל זה קרה למספיק קומיקסים השבוע) – ג'ף ג'ונס וכנופיית האמנים שלו לא "אנסו לי את הילדות" הם גם לא "הרסו לי את היקום של DC" והם בטח ובטח שלא "הרסו את Watchmen". צריך להיות אנשים הרבה יותר דגולים מאלו כדי להרוס יצירת מופת.

 

במה מדובר? בספיישל משנה העולמות האחרון מבית היוצר של Infinite Crisis, חוברת בת שמונים עמודים שזכתה לכמה ביקורות חיוביות למרות שמדובר באחד ה"קומיקסים" הכי מרושלים שנראו על מדפינו (או בספריה הדיגיטלית, חס לי מלהפלות) במשך הרבה זמן. אני שם מרכאות סביב המילה קומיקס כי אותי לימדו שמוטב לה לחוברת גיבורי על להכיל מידה של סיפור ו/או עלילה אבל מה שיש לנו כאן זה פחות או יותר כניסת ויקיפדיה ליקום DC  גרסה מס' אני-לא-יודע-כמה.

וולי ווסט (לא, לא וולי ווסט ההוא, וולי ווסט ההוא) היה פעם הפלאש אבל עכשיו הוא מבלה את זמנו מחוץ להמשכיות של הקומיקס, נגרר מדמות גיבור על אחת לאחרת (באטמן, סופרמן, אקווה מן, אמבוש באג[1]) ומנסה להזהיר אותם שמשהו לא בסדר בעולם שלהם ובדרך גם מספק סט-אפ לבערך חצי תריסר סיפורים שהיו יכולים לעניין אותי, בתיאוריה, אם הייתי יודע במה מדובר (סופרמן מת. רק שהוא לא באמת מת, או שאולי זה קלארק קנט מיקום חלופי). זה לא ספר, זה אסופת טריילרים, רק שאלו טריילרים מחורבנים כי הם מניחים שקראתי ואני מכיר את כל אחת מההיסטוריות החלופיות עליהן מדובר. אנשים יקרים בהנהלת החברה – אני קורא קומיקס גיבורי על יותר מחמש עשרה שנה, אני רגיל לכל השטויות שלכם. אם אני מתקשה להבין למה אמור להיות אכפת לי איך הקורא החדש אמור להרגיש? (אתם רוצים קוראים חדשים, אני מניח, זה למה שמתם מס' אחד על החוברת הזו והצגתם אותה כהתחלה של כיוון חדש ולא כמס' 357 בכיוון הישן).

לא הייתי בשירותים כבר נצח וחצי
לא הייתי בשירותים כבר נצח וחצי

אחרי שוולי ווסט (שוב, זה וולי ווסט ההוא ולא וולי ווסט ההוא) מסיים להציג לנו את הטריילרים האחרונים בערך ברמת העדינות שהפגנה את הצגת חברי ליגת הצדק העתידיים ב-באטמן מול סופרמן: שוקולד השחר העולה. הוא בסוף ניצל מהגררות נצחית בחלל ובזמן. לא, על ידי מפגש מקרי עם קופסת משטרה מעופפת בכחול אלא בזכות האהבה הנצחית השוררת בינו לבין בארי אלן (שהוא גם הפלאש) – אהבה שמושכת אותם אחד לשני כי ג'ף ג'ונס בדיוק ראה את אינסטרלר. ואז הכול בסדר כי וולי ווסט (הוא, ההוא) חזר ועכשיו היקום של DC  הוא בדיוק כמו שהיה כשהיינו ילדים (בהנחה שהיינו ילדים מתישהו באמצע שנות האלפיים) כי כידוע לכולם הדרך הכי טובה להתקדם זה לחזור אחורה.

REB-1-dylux-low-2-c92cc

אבל לא זו הבעיה. סיפורים גרועים יש הרבה. סיפורים גרועים של ג'ף ג'ונס יש אפילו יותר. הבעיה הגדולה והכחולה בצורה זין ענקי וחור במוסר בו זמנית היא אחרת. הגיליון הזה מכניס את דוקטור מנהטן, הפרוטגוניסט הכמעט-אלוהי של סדרת המופת של Watchmen של אלן מור ודייב גיבונס ליקום של DC. נתעלם לרגע מכך שהיוצר של הסדרה, איש שהפסיד את הבעלות החוקית בגלל תעלול שתופס את ההגדרה המילונית של "כשר אבל מלוכלך", הביע מספר פעמים את דעתו על חוסר הטעם שבגרירת אחת מיצירות המופת החד פעמיות של מדיום הקומיקס לידיהם של יוצרים מדרג בית עד זין. נתעלם מתפיחה העצמית על השכם שיוצרי החוברת הזו הביאו לעצמם על שחיקו את מבנה הרשת של Watchmen בדפי הפתיחה והסגירה של הגיליון (ברגע שאמור להרגיש כמו פירוש של מלחין קלאסי ליצירה של גאון עמית אבל מרגיש כמו ילד בן שבע שמנסה לנגן בגיטרה את ריף הפתיחה Smoke on The Water). נתעלם גם מהעובדה שכאשר שיוצרי קומיקס רוצים להעיר על יצירות של אחרים יש מסורת מכובדת וארוכת שנים של שימוש בכפילים ובדמויות מקבילות (Pax Americana של מוריסון וקווייטלי היה לא רק קומיקס מתוחכם פי מאה וטוב פי אלף מ- Rebirth , הוא גם היה מספיק מכובד כדי לא להשתמש בדמויות של Watchmen. וזאת למרות שלגרנט מוריסון יש המון סיבות לשנוא את אלן מור באופן אישי. קלאסה).

5225795-reb_1_1-

לא, מה שבאמת מעצבן, הרגע שהיה גורם לי להטיח את הקומיקס בקיר לו הייתי קורא עותק מודפס (המחשב יקר מידי) הוא העובדה שלג'ף ג'ונס הייתה את החוצפה ללהק את דוקטור מנהטן, ובעקיפין את סדרת הקומיקס Watchmen ככוח האפל והנוראי שאחראי לכל מה שהשתבש בעולם הבדיוני שהוא ניהל בעשור האחרון. וזה הרגע שבו הקורא צריך לקום ולצעוק "בולשיט". ואז לצעוק את זה עוד 5000 פעמים לפחות. Watchmen היה קומיקס אפל ואלים, כן, אבל הוא גם היה קומיקס בוגר ומתוחכם וספרותי. זה לא אשמתם של מור וגיבונס אם קבוצה של חקיינים זולים הסתכלה על הפלא שהם יצרו ובחרו לחקות רק את הקטעים של שפיחות הדמים והעירום (כי זה קל יותר). זה כמו להאשים את את סרוונטס ב-חמישים גוונים של אפור כי הוא המציא את הרומן [לא בדיוק נכון – העורך], או את האיש שגילה את האש בכל פעם שפירומן שורף בית (או קומיקס של קפטן אמריקה).

דוגמה ליקום גיבורי על שעובד "בסדר" עפ"י ג'ף ג'ונס
דוגמה ליקום גיבורי על שעובד "בסדר" עפ"י ג'ף ג'ונס

הצביעות זועקת לשמים במיוחד כשמדובר בג'ף פאקינג ג'ונס – האיש שהתמחה, במשך שנים, בלקחת דמויות שנוצרו בשביל סיפורי ילדים והסרת האיברים שלהם אחד אחד. המכון על שם ג'ף ג'ונס לגפיים חסרות הוא בברור מוסד שקיים בעולם של DC. אני לא מוכן לקבל הרצאה על הבעייתיות שבאפלה בגיבורי על מהאיש שכתב סצנה שבה דת'סטרוק רוצח את פאנטום ליידי בשוט הגראפי להפליא שאתם רואים למעלה.  ואני בטח ובטח שלא מוכן לקבל את החזרה של וולי ווסט כרגע התיקון הגדול מהאיש שהעלים אותו לטובת המודל הישן (בארי אלן, דמות ש"מתה" כשהייתי בן שנה). כי זה בדיוק מה שג'ונס עושה, ומה שהחברה הזו עושה כבר המון זמן – חדש מפני ישן תצא, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.

ריסק מאבד יד פעם ראשונה
ריסק מאבד יד פעם ראשונה
הגרסה הבסיסית
הגרסה הבסיסית
ריסק מאבד את היד פעם שניה
ריסק מאבד את היד פעם שניה
דוז פואה
דוז פואה

אם DC  רוצים להתקדם לכיוון עתיד חדש ואופטימי יותר יש דרך פשוטה לעשות את זה – פשוט לכתוב קומיקסים שמחים ואופטימיים יותר. לא צריך לשכתב את היקום הבדיוני, צריך לשנות את העולם האמיתי – לשכור כותבים וכותבות, אמנים ואמניות שמכוונים לטון חדש ולא יוצרים כמו בני ארבעים ושש עם כרס ומשכנתא (אני כותב כמו בן ארבעים ושש עם כרס ומשכנתא, אתם *לא* רוצים לקורא את הניסיונות שלי בקומיקס). כמו ששון אדרי העיר בעבר – מי שחושב שהיקום החדש הזה הולך להיות שונה בצורה משמעותית ממה שהיה קודם טועה. כי האנשים בהנהלה הם אותם האנשים, העורכים הם אותם האנשים ורוב הצוותים היצירתיים עברו שינויים קוסמטיים בלבד (לאיזה תקווה אפשר לצפות מחברה שוויתרה על באבס טארר אבל משמרת את ג.ט. קרול? איזה עתיד אפוטימי אתם מנסים ליצור פה?!). אתה לא יכול לקורא לשינוי מערכתי ואז לעזוב את המערכת בדיוק כמו שמצאת אותה (זאת אומרת, אתה יכול, זה פשוט אקט דושי להדהים).

DC-Universe-Rebirth-1-3

Rebirth הוא לא קומיקס אופטימי, הוא קומיקס שמחקה אופטימיות בגסות של בלדת אהבה של להקת דת' מטאל. הוא מחזיר דמויות קלאסיות ונותן לגיבורי העל שלו לחייך מידי פעם (אם כי איוואן רייס מצייר חיוך אוהב כאילו הג'וקר בדיוק חשב על דרך חדשה להרוג את הבאטמן) אבל הוא עושה את זה בין מלמולים כועסים של איש זקן (ולא משנה כמה הוא שם אותם בפה של איש צעיר כל הקומיקס הזה הוא איש זקן) על איך דברים היו פעם טובים יותר (כמה נחמד בוודאי לקוראים שהצטרפו ל-DC  בחמש השנים האחרונות לשמוע שמה שהם אהבו זו סטייה שלא הייתה צריכה להתקיים).

אנשים עוד עשויים לטעות ולחשוב שאני מאמין ש-Watchmen הוא כתב קודש ושהחטא היחיד של Rebirth היא שהוא מנסה לבקר משהו שאני אוהב. אין רחוק יותר מהאמת – רק לפני חודשיים יוליסס פארינס ואריק פאייטס פרסמו גיליון מצוין של האנתולוגיה הביזארית שלהם Amazing Forest שהוקדש ללעג לכל מה ש- Watchmen מייצג. ההבדל הוא שהביקורת שלהם הייתה נכונה ומוצדקת (וגם מאוד מאוד מצחיקה) בעוד שהביקורת שממלאת את מרבית הגיליון הזה מגיעה מקריאה כל כך שגויה שאני תוהה האם חלק מהיוצרים של Rebirth טרחו בכלל לקרוא מושא הביקורת שלהם.

AmazingForest tumblr_n0wfvodkrZ1skgotko1_1280

Rebirth לא הולך להרוס את Watchmen. הוא לא הולך לפגום במוניטין של אחד הסיפורים הכי טובים לא רק בהיסטוריית גיבורי על אלא בהיסטוריה של כל מדיום הקומיקס. בעוד שנתיים או שלוש כג'ונס יחזור לקומיקס (הוא עוזב את העולם האפל והמת ליפול כדי לכתוב בשביל היקום הקולנועי העליז והקליל של WB) כדי לכתוב את Watchmen War או מה שלא יהיה השם המטופש שהם ייתנו לקרוסאובר שבו סופרמן מרביץ לדוקטור מנהטן ואז באטמן ורורשאך משתפים פעולה לעצור את הפינגווין הוא יצור עוד סיפור מטופש שישכח יותר מהר מ- Forever Evil  בעוד ש- Watchmen ישאר אחד הרומנים הגראפיים הנמכרים ביותר בהיסטוריה.

הנה אמת – לא משנה כמו ג'ונס וחימנז ורייס ופרנק ושייבר חושבים שהם החברים הטובים שנלחמים בגל האופל הם טועים. הם חבורת הנוכלים המטופשת שיורה כדורים חסרי השפעה על סופרמן. ובסוף סופרמן תמיד ינצח.

דרווין קוק. כי אמנות טובה זה לנצח
דרווין קוק.
כי אמנות טובה זה לנצח

[1] לא, אמבוש באג לא באמת מופיע בגיליון הזה. וחבל.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.