באטמנאייק – The Joker's Favor

Jokers_Favor-Title_Card

כתיבה: פול דיני

בימוי: בויד קירקלנד

איזה פרק נהדר!

איזה פרק נפלא ונהדר!

איזה פרק כיפי, נפלא ונהדר!

images (2)

טוב – מספיק עם הילולות ועמוק לעסקים. "הטובה של הג'וקר" (או "חביבו של הג'וקר" – תבחרו לבד) הוא עוד פרק שבו באטמן עצמו הוא דמות משנית יחסית, ואת מירב המקום תופס אדם פשוט יחסית. אבל בעוד בפרקים קודמים שניסו עלילה שכזו (It's Never Too Late) האדם הפשוט היה מישהו שיכל, או לפחות ניסה, לעמוד באותה רמה עם המטורפים בתחפושת פה הדמות היא של מישהו שחולק איתם עולם אבל לא את אותו מישור קיום.

צ'ארלי קולינס הוא סתם עוד איש, מן כלאדם מהפרברים של גות'אם שעובר עוד אחד מהימים המחורבנים האלו שכולנו מכירים, הבוס מנאייק בעבודה, הילדים מעצבנים בלי הפסקה ואנשים מתעקשים להכנס לפניך בכביש המהיר, והוא מחליט לגדל ביצים ועמוד שרה בדיוק ברגע הלא נכון – הוא מקלל את הנהג שמנסה לעקוף אותו בכביש המהיר בלי להבין שזה הג'וקר.

Joker's_Favor_Realize

מהר מאוד הוא מוצע עצמו מתחנן על חייו (באחד הרגעים הכי מאיימים שראיתי בתוכנית ילדים, או בכלל בטלוויזיה) ומרוויח את הזכות לנשום לזמן קצוב – הג'וקר ייתן לו לברוח והוא, בתמורה, יהיה חייב לליצן "טובה".

קאט

כמה שנים אחר כך הג'וקר מגלה שהעיר מתכננת ערב מיוחד לכבודו של המפקח גורדן ומתמלא בזעם – איך זה שהם מעיזים לחגוג את האיש הזה ולא אותו (שסיפק כל כך הרבה שעות הנאה למשטרה ולעיר) – הוא מחליטל לנקום! וכדי לאפשר את הנקמה שלו הוא קורא לצ'ארלי לעזרה…. וצ'ארלי מצידu מוטרד מtוד מהעניין כי הוא החליף את השם, את שם המשפחה ולקח את האישה והילדים כמה מאות קילומטרים משם. שוב – זה רגע מאיים לחלוטין, הצורה האגבית בה הג'וקר מודיע לאף-אחד הזה שהוא היה תחת מעקב כל הזמן.

hqdefault (1)

המזימה של הג'וקר בעצמה לא מעניינת במיוחד, הוא מתכנן לפוצץ את הטקס בעודו מתחבא בתוך עוגה, אבל מאחר והפרק נעשה מנקודת מבטו של צ'ארלי  חוסר המקוריות לא כל כך חשוב – מבחינתו זה אירוע של פעם בחיים (פעם אחרונה אם זה תלוי בג'וקר), העובדה שהג'וקר זימן אותו לשם בשביל מטלה לא נחוצה לחלוטין, הוא פותח את הדלת בשביל העוזרת של הג'וקר שתגלגל את העוגה פנימה, היא עוד בונוס – הגרסה הזו של הג'וקר היא לא סתם מאיימת היא גם קטנונית לחלוטין – הוא הולך לרצוח את האיש הזה ולהעליב אותו בו זמנית.

hqdefault

בסופו של דבר צ'ארלי מצליח לזמן את באטמן לעזרה, בקטע די מגוכח שפוגם במקצת בשלמות של הפרק (זה וואחד צירוף מקרים שהיה שם הציוד הנכון לסמן לבאטמן ועוד צירוף מקרים מטורף שבאטמן בכלל היה בזוית הנכונה לראות את הסימן), שמנטרל את הפצצה ברגע האחרון ומתעסק עם העוזרים של הג'וקר בעוד הליצן עצמו בורח. פעם נוספת אנחנו רואים שהאנשים שמתכננים בניינים ציבוריים בגות'הם סובלים ממקרה קשה של סוצויופתיות – הבניין שבו כל המרדף הסופי מתרחש מלא במלכודות מוות שאין סיכוי שהג'וקר והכנופיה שלו הכינו בזמן הקצר שהיה להם, מישהו תכנן את במקום הזה במחשבה "גיבור על ונבל מטורף ילחמו פה" (אבל כל זה שווה את זה בשביל הקטע שבו באטמן מתחבא בתוך הרצפה המתהפכת ואז מרביץ לג'וקר בשעה שהוא מנסה לבדוק עם באטמן נפל למותו הוא פיסת אנימציה חלקה במיוחד).

images (1)

הכול מסתיים בעימות אחד גורלי – לא בין באטמן לג'וקר אלא בין הג'וקר לצ'ארלי, שתוקע את הג'וקר בפינה עם איום לפוצץ את שניהם. זה רגע כל כך נהדר שעובד גם בתור גילוי הגבורה של צ'ארלי וגם בתור חשיפת האנושיות שמתחת למסכה של הג'וקר. בעוד גרסאות מודרניות (פוסט-האביר האפל) עסוקות בלהפוך את הג'וקר לכוח לא אנושי של כאוס הגרסה הזו שומרת, בצורה מאוד אלגנטית, את הדמות מקורקעת בלי לאבד את האלמנט של המיסתורין והאיום שתבועה בו. הג'וקר מפחד – לא סתם מלמות, אלא מלמות בצורה כל כך אנונימית וחסרת השראה.

הניצחון של צ'ארלי הוא בהוכחה שגם הוא חשוב שלחיים שלו יש משמעות מעבר להיותו שחקן רקע בדרמה של "הגדולים" (באטמן, הג'וקר, גורדון). ברגע שהוא מגיע להבנה הזו, להשלמה עם מי שהוא, הוא מרגיש חופשי לרדת מהבמה הטלוויזיונית ולחזור לחייו. במידה רבה זו הדמות שיצאה הכי טוב מהסדרה – בעוד הנבלים מובסים שוב ושוב ובאטמן וחברי הצוות שלו תקועים במעגל שלא מסתיים. אבל הסיפור של צ'ארלי מסתיים, ובניגוד לטרגדיות של דמויות משנה אחרות שראינו בסדרה (טדי מ- Feat of Clay רק שבוע שעבר), הוא מסתיים בניצחון.

 

ציון סופי – 10 / 10

בשביל פרקים כאלו הסדרה הזו קיימת

 

  • העוזרת של הג'וקר, שלא כתבתי את שמה בתוך הביקורת עצמה, היא כמובן הארלי קווין – כנראה הדמות הכי פופלארית שיצאה מהסדרה הזו (בזמן הכתיבה היא הדמות הנשית הכי פופלארית של די.סי נקודה – מנצחת בקלות את באטגירל וונדר וומן בתחרויות המכירות והקוספליי). אין לה הרבה מקום לפתח את עצמה בפרק אבל העיצוב הוא אייקוני באופן מיידי ושחקנית הקול ארלין סורקין מוצאת את האיזון המושלם שבין חמידות מעושה (היא רוצחת משוגעת אחרי הכול) לבין חום אמיתי.
  • רגע של קטנוניות – כשהיא עוברת לתחפושת אזרחית ציירו לה את השפתיים עבות באפון מטריד. או זה או שהיא פשוט לא יודעת לשים שפתון
  • מי שמשחק את צ'ארלי הוא השחקן האגדי אד באגלי, ג'וניור שגילם עשרות (מאות) תפקידים – לרוב בדיוק בתור סוג כזה של כלאיש. הוא הופיע בסדרה בשורה של תפקידים קטנים אחרים כולל הפושע חסר השם עם מקרה חמור של פחד-חיידקים ב- Feat of Clay
  • מארק המיל מוצא פה את הקול של הג'וקר באופן מושלם – הדרך שבה הוא דוחה בגועל נפש את הכסף של צ'ארלי, כאילו שכמה שטרות בארנק של איזה אפס יכולים להוות טיפה של עניין מבחינתו, היא נפלאה
  • אני גם מת על האינטראקציה בין גורדון לברוס ויין – גורדון מובך מכל אירוע הצדקה שארגנו סביבו ומתחנן מברוס שיקח אותו משם.
  • זה אחד הפרקים הנדירים בהם אנחנו שומעים את באטמן צוחק – זה לא בדיוק ההבאס המאיים שהוא פולט ב- Mad Love אבל אפילו צחקוק קצר מצידו של קווין קונרוי הוא קריפי לחלוטין
  • אני אוהב, כידוע, להשוות פרקים של הסדרה לסגנונוות של במאים מוכרים – המשחק המאיים עם התדמית הפארברית והטון שנע באופן חלק בין הקומי / פארודי למאיים מזכיר לי את היצרות המוקדמות של ג'ו דנטה (גרמלינס, איזור הדמדומים) – במאי שהיה כל כך הולם לעידן של שנות השמונים, ה"מנוסה הלבנה" לפרברים ולאימים שמצאו שם, שקשה היה לו להתסגל לקולנוע של שנות התשעים.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.