באטמנאייק- Fear of Victory

Fear of Victory-Title Card

כתיבה: סמואל וורן ג'וזף

בימוי: דיק סיבסט

עוד פרק של הדחליל נמנע ממיצוי הפוטנציאל של הדמות….

ההופעה הראשונה של הדחליל הרגישה בעיקר כמו הכנה לדברים טובים יותר בעתיד. נקודת העניין העיקרית בפרק הוא הייתה פחות הנבל ויותר ההתעסקות הרגשית של ברוס עם זיכרון הוריו ועם הרעיון שמה שהוא עושה זה לא מה שהם היו רוצים (רעיון שיפותח בצורה מאוד מספקת בסרט באטמן: מסכת התעתועים אליו אני מקווה להגיע בעתיד). הדברים הטובים האלו לא ממש מגיעים ב"פחד מהניצחון" – פרק שמציג עלילה הדוקה יותר אבל כמעט אפס תוכן רגשי מעניין.

download (1)

המזימה של פרופסור קריין בפרק הזה היא לשלוח (תרתי משמע – בצורת מכתבים בדואר רשום) גרסה משופרת של סם הפחד שלו, כזו שעובדת רק על אנדרנלין, לאתלטים מפורסמים ואז להמר נגד הקבוצות שלהם ולהרוויח. זו מזימה די, נו, משעממת. קריין עצמו מודה שהיא שם בשביל הכסף ("כימיכלים זה לא זול" הוא אומר לאביר האפל…. אבל הכימיכלים שבהם הוא משתמש לגרסה המשודרגת הזו כן?). זה די מוזר לי שהכותב לא טורח לקשור את זה לחוויות הילדות של קריין עצמו, שנראה כמו סוג הילדים שחטפו הרבה מכות בבית הספר מאנשים שקיבלו מילגות אטלטיות, או לשום דבר מעבר לכך – בגלל שזה עניין של תעבת בצע בלבד אין שום עומק רגשי לאירועי הפרק.

עלילת המשנה היא שדיק גרייסון הוא, במקרה, שותף לחדר של אחד האתלטים שהורעלו וכתוצאה מכך הוא מקבל גם מנה דגושה של סם הפחד – מנה שמתחילה לעבוד ברגע הכי לא נוח בעולם (בזמן טיפוס על בניין בנסיון לעצור שוד בנק). ושוב – נראה שיש פה המון פוטנציאל מפוספס. זו הדמנות נהדרת בשביל באטמן להתעמת, לפחות באופן זמני, עם הלחץ העצום שהוא מטיל על רובין ואולי עם המחשבה שהוא אחד הגורמים להתמוטטות הרגשית המסוכנת הזו (בן כמה היה דיק גרייסון כשהוא התחיל את תפקיד הרובין בהמשכיות הזו? בהווה הוא תלמיד אוניברסיטה אבל ההורים שלו נהרגו כשהוא היה בן 13 בערך…). אבל זה לא קורה – באטמן מבין מיד שמדובר בהרעלה ולא מפקפק בעצמו אפילו לרגע

Fear_of_Victory_Althete_Fear

גם רובין עצמו, מי שהמאבק הרגשי שלו אמור להיות במרכז הפרק, לא מקבל מספיק מקום להתפתחות. בסוף הפרק יש לו את הרגע הזה שידענו שיבוא – הוא רואה את באטמן בסכנה ופשוט מתגבר על ההשפעות של סם הפחד כדי להציל אותו. אנחנו יודעים שהרגע הזה יבוא, הבעיה היא שהדרך שמובילה אליו לא מעניינת. חשוב לזכור שדיק גרייסון היה לוליין קרקס לפני שהוא נהיה רובין ופתאום הוא מוצא עצמו במצב של וורטיגו תמידי – בלי יכולת לבצע את הפעלולים שפעם הגדירו אותו – איך זה משפיע עליו? מה זה אומר לאבד חלק כל כך חשוב מה"אני" שלו? הפרק לא ממש מעוניין בדברים האלו. וחבל.

download (2)

אבל גם בפרקים בינוניים יותר ל הסדרה יש הרבה מה לאהוב – הביקור הקצר של באטמן בארקהם הוא רגע אווירתי נהדר (ואני מחבב במיוחד את העובדה שהוא פשוט נכנס למקום דרך הדלת הראשית ולוקח את המפתחות מהשומר כאילו זה הבית שלו ולא בית סובר שמור) – הזוויות החדות של ה"מצלמה", הדרך בה האסירים האחרים מוארים בצללים, בצחוק המרושע של הג'וקר כמסתבר שהדחליל לא סתם נמלט אלא כנראה לא היה בתא מזה חודשים, הסוהר שפשוט מרים רגליים ונעלם…. הלוואי ושאר הפרק היה ככה.

גם הסצנות של הדחליל לבדו, בשעה שהוא ממלא את חלקי המזימה שלו, עובדות ממש טוב (המנגינה האישית שלו נהדרת, מן יבבה אווירתית ומתגברת שמשדרת תחושה של חוסר נוחות עד שהיא מגיעה לקרשנדו גותי), שוב – שימוש נהדר בזוויות חדות כדי ליצור תחושה של עולם שעיבד את המרכז שלו.

Fear_of_Victory_Saved

סצנת הקרב בסוף היא קצת בעייתית, העיצוב הזה של הדחליל נראה כאילו הוא שוקל אולי שישים קילו ואני לא מאמין מול רגע שהוא יכול להחזיק מעמד מול באטמן ליותר מעשרים שניות, אבל המיקום שלה (בזמן משחק פוטבול, מעל קהל של אלפי צופים שלא יודעים שיש מטורף עם נשק כימי מעליהם) לפחות נותן גיגוון מהבתים הנטושים והחללים החשוכים שנותים לצוץ בסדרה הזו בתדירות בה החלטות גרועות צצות בכנסת (פוליטיקה!). גיוון זה טוב, אבל עומק זה טוב יותר.

 

ציון סופי – 6 / 10

פרק שאפשר להעביר מולו את הזמן בסבבה, אבל לא הרבה יותר מכך

הערות

* דיק סיבסט (איזה שם!) ביים כמה מהפרקים הכי משעממים בסדרה (כולל The Cat and the Claw הנשכח להחריד), אבל בדיוק כשאתה מוכן לוותר עליו הוא מוציא תחת ידו משהו כמו Robin's Reckoning

* דיק גרייסון אולי לא הבן של ברוס אבל הוא בהחלט ירש ממנו את חוש האופנה האזרחי המחורבן – אני מנסה להבין מה זה בדיוק הווסט בן שתי השכבות שהוא לובש ולא ממש מצליח.

Dick_Grayson_Design

* האשליות מעוררות האימה של השותף לחדר של דיק גרייסון הן פחות "חזיונות בלהה" ויותר "בובות פעולה של הי-מן שלא עברו מבחן שיווק"

* ברוס ויין מסיים את הפרק בהצאה לכך שדיק יכול לשלוח לשותף שלו "מברק הבראה" – איזה חרא של בנאדם הוא.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.