הקומיקסים הכי טובים של 2016 (עד כה)

2016 היא שנה מצויינת לקומיקס. כמו שאפשר לראות מהרשימה של יצירות מופת שאספנו רק מהחצי הראשון שלה

5. The Art of Charlie Chan Hook Chee

כתיבה ואמנות: סוני לו, הוצאה: Pantheon

16157721

סיפור של צ'אן הוק צ'י – אמן הקומיקס הגדול ביותר והחשוב ביותר בהיסטוריית סינגפור הוא בעצם מסע דרך ההיסוריה של המדיום: מימיו כילד שהעתיק את הרובוטים הענקיים שראה בדפי מנגה קרואים, דרך הנסיונות לחקות את אנתולוגיות האקשן של הכובשים הבריטים, ההתנסות בסטריפים קומיים סטייל Pogo ועד ליצירה הממונטאלית האחרנוה שלו – רומן גראפי על היסטוריה אלטרנטיבית ועל הדרך בה שינויים קטנים יוצרים עולמות שונים לחלוטין.

0301

הקריירה של צ'אן כל כך רווגונית ומרתקת, הסגנון שלו כל כך חופשי ופתוח לשינויים, שאם הוא לא היה קיים מישהו היה צריך להמציא אותו. המישהו הזה הוא סוני לו (My Faith in frankie, Shadow Hero). צ'אן הוא דמות בדיונית, והקומיקסים שלו הם בעיקרם רסיסי רעיונות, אבל דרך היוצר ההיפוטטי הזה לו לו מעביר לקורא שלו שיעור היסטורי על אומה ואזור ומראה כיצד אמנות ופוליטיקה משתלבים (גם כשאף אחד מהצדדים לא מעוניין בכך) ואת אלף ואחד הדברים שאפשר לעשות עם המדיום.

029download (6)

The Art of Charlie Chan Hook Chee הוא קומיקס על קומיקס, הוא קומיקס על היסטוריה, הוא קומיקס על בני אדם, הוא קומיקס על מה זה להיות אמן. ויותר מהכל – הוא קומיקס יפיפה

 

Judge Dredd: Every Empire Falls

כתיבה: מייקל קרול, אמנות: פ.ג. הולדן, הנרי פלינט, קולין מקניל, הוצאה: Rebellion / 2000AD

download (2)

הסיפור הארוך האחרון בעולם השופט דרד רץ במקביל בין שתי האנתולוגיות Judge Dredd Megazine ו – 2000AD ונכתב ע"י הכוכב העולה מייקל קרול עם שלושה מהאמנים החיים הכי טובים של הקומיקס הבריטי. הסיפור מתחיל כשמגה-סיטי-1 בחורבות- המערכת הפוליטית קורסת, התשתיות מתפוררות והאזרחים מתים מרעב.

Megazine-372-04-628x818

ואם כל זה לא מספיק דרד, הדמות היחידה ששמרה איכשהו את אמון / פחד הציבור במערכת, נעלם מעל פני האדמה (מת? או אולי משהו גרוע יותר). ובעוד השחקנים האחרים בעיר מתרוצצים כמו תרנגולות קצוצות ראש בניסיון לשמור על מידה של סדר קונספירציה נוראית עושה צעדים לקחת את השליטה לידיהם.

הסיפור הזה משלב את כל הדברים שעושים את דרד של העשור האחרון לכזה תענוג – סיפורים ארוכי טווח שמתמשים בהיסטוריה של הדמות והעולם כדי להגדיר פעולות והשפעות, מותחן בלשי מרתק שבאמת מפתיע את הקורא כל שבעה עמודים (אורך של פרק ממוצא של דרד) וסאטירה פוליטית חדה על מערכת שהיא כנראה הרוע בהתגלמו אבל אולי המעצור האחרון לפני משהו נורא יותר.

2000AD-1977-03-628x825

אה, והאמנות נהדרת. הולדן ומקניל הם אמנים וותיקים עם קילומטראז' וכישרון אבל בסיפור הזה אפשר לראות באמת למה הנרי פלינט הוא אמן דרד הגדול ביותר של המאה ה-21 (ואולי בכלל) – האנרגיה, הפרטים, הדרך הוא מצליחל דחוס פעולות סבוכות לעמודים בודדים, היכולת לשלב בין מגעים מאמני דרד מכל השנים (יש רגעים בהם אפשר למצמץ ולחשוב שאתם קוראים את קרלוס אזקוורה האגדי).

download (1)

 

Chew

כתיבה: ג'ון ליימן, אמנות: רוב גילרוי, הוצאה: Image

download (3)

פחות משנה לפני הסוף, חמישים גליונות לתוך הריצה. זה הזמן בו רוב צוותי היוצרים היו מאטים את הקצב, פונים לרפלקסיביות, מתנעגים על גודל ההישג (בשוק של ימינו חמישים גליונות רצופים זה משהו כמעט בלתי נתפס).

אבל היוצרים של Chew פשוט אומרים – FUCK. THAT. NOISE!

download (4)

עשרת הגליונות האחרונים של הסדרה היו עליה מרשימה בגדול ובמרחב של הסיפור – מה שהתחיל כטויסט חביב וקומי על רעיון ה"בלש המופרע" הפך לאורך השנים לסאגה של אנשים עם כוחות על, חברות סודיות, מפלצות ענקיות, פלישות חייזרים, תרנגולים קטלניים ועכשיו (לקראת הסוף) הסוד הנוראי שמאחורי המין האנושי כולו.

download (5)

צריך ביצים בגודל פלנטה כדי לקחת את הסיפור שלך למקומות כאלו – וצריך יד בטוחה ותוכנית מצויינת כדי לא להפוך את העסק לאסון בקנה מידה בינלאומי. איכשהו גילרוי וליימן מצליחים לספר את הסיפור המאסיבי שלהם תוך כדי שהם שומרים על חוש ההומור האפל שהנחה אותם לאורך כל הדרך, תוך כדי שהם נשארים נאמנים לגריית הדמויות המצויינת שפיתחו לאורך השנים ותוך כדי שהם דואגים שכל גיליון יהיה יחידה מבדרת בזכות עצמה.

chew55-5

Chew מסתיימת השנה. ואפילו אם הסיום לא יגיע לרמת המסלול היא כבר קנתה לעצמה מעמד בקאנון הקומיקס.

 

The Omega Man

כתיבה: טום קינג, אמנות: ברנבי בגנדה, הוצאה: DC

download (1)

כבר כתבתי על הסדרה הזו (כמה פעמים) אבל שווה להזכיר פעם נוספת את גדול ההישג – קינג ובגנדה עשו פה משהו שלא ראינו מאז ימי הזוהר של Vertigo בשנות השמונים. הם לקחו קונספט אבש מתחתית המדף של גיבורי על משומשים וטענו אותו מחדש באנרגיה ומשמעות.

the-omega-men-2

The Omega Man הוא סיפור פוליטי וכואב, קשה ומכעיס, חוויית קריאה בלתי נשכחת ואיכשהו גם יצירה מהנה להחריד על גיבורים חלליים שנלחמים באימפרקיה מרושעת. אלא שהאימפריה מרושעת בגלל סיבות מאוד ספיציפיות וכדי להפיל אותונו גיבורינו האמצים יצטרחו לחצות כל קו אפור שאי פעם היה להם עד שכל הקווים ישתפו באדום דם.

download

12 גליונות, ואף לא פאנל אחד רע.

 

Transformers Vs. G.I.Joe

כתיבה: טום סיולי, ג'ון ברבר, אמנות: טום סיולי, הוצאה: IDW

download (2)

כשהסדרה רק התחילה התלבהתי בשם הנוסטלגיה – לצעצועי ילדות, לסדרות מצויירות שהיו טובות יותר בזיכרון מאשר במציאות, לאמנות סטייל ג'ק קירבי (שמת עוד לפני שלמדתי לקרוא).

tumblr_o9ngcwGDBP1qa5d9bo1_500

אבל בשנה האחרונה, עכשיו כשהסדרה הגיע לזנית' שלה, נהיה ברור שהסיפור הזה על בובות של חיילים נגד צעצועים של רובוטים היא לא רק תירוץ לרגעים מגניבים ולקריצות לקהל (אם כי כאלו יש למכביר – כל גיליון מנסה להתעלות על הקודם בכמות הגעים מפוצצי המוח שהוא דוחס לכל עמוד) אלא נסיון של סיולי להעביר את הרעיון של טרנספורמציה למדיום עצמו: בגליונות האחרונים רגעים ואפילו דפי אמנות שלמים מגליונות קלאסיים הן של כוח המחץ והן של הרובוטריקים הופיעו מחדש – חלקם מעובדים במלואם כרקעים היסטוריים, חלקם מוצגים בקונטקסט חדש וחלקם פשוט משוחזרים ברגע של הומאג' אוהב.

tumblr_o9n7ujzsUC1sa2z61o8_500

סיולי מרים פה זין ענקית לאנשים דוגמת רוי ליכטנשטיין שרצו לקחת תמונות קומיקס ולהפוך אותם ל"אמנות" ע"י קריעתם מהקונטקסט המקורי והצגה שלהם כתמונה בודדת במוזיאונים. אצל סיולי היצירה המקורית הייתה אמנות תמיד – ההצגה שלה מחדש בקונטקסט זר, כזה של קומיקס אוונגארדי שמדמיין מלחמת צעצועים כקרב קוסמי על גורל האנושות, היא הזדמנות לחגוג את הדברים האלו שרובנו שכחנו או למדנו להתבייש בהם.

tumblr_o9m4kz28Yk1rl61qbo1_1280

קומיקס הוא אמנות. וטום סיולי הוא הפאקינג די ג'יי

 

 

 

אז….. מה הקומיקסים שעשו לכם את השנה (עד עכשיו)? מה לדעתכם פספסנו ומה הערכנו יתר על המידה?

ספרו לנו בתגובות…..

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.