קובו: אגדת הסמוראי – ביקורת סרט

קובו: אגדת הסמוראי (Kubo and the Two Strings)
בימוי: טראוויס נייט || תסריט: מארק היימס וכריס באטלר || שחקנים: שרליז ת׳רון, ארט פרקינסון, מת׳יו מקונהי, ראלף פינס וג׳ורג׳ טקאי || אולפנים: Laika Studios || שנת יציאה: 2016

אם אתם חייבים למצמץ עשו זאת עכשיו-
לפני מספר שבועות חבר קריקטוריסט ואנימטור אמר לי שהוא החליט להפסיק להראות את סרטי אולפני לייקה לילדים בחוג שלו. ״זה לא שווה את זה,״ הוא אמר, ״ההורים תמיד מתלוננים אחר-כך. ובינינו- הסרטים האלו גם לא באמת לילדים.״
אני מאמין שלאולפני לייקה יש מקום של כבוד בקרב מעריצי קולנוע, ומעריצי אנימציה בפרט. הסרטים שלהם (Coraline, Paranorman, Boxtrolls) מתאפיינים בהצלחה ביקורתית מדהימה ומיומנות טכנית שנראה שאין שניה לה. אז מה אם הם לא מבצעים הכי גבוהה בקופות- זה רק תורם לאופי החתרני שלהם, שנלווה לאפלה האווירתית שכבר תצפו למצוא בכל סרט של האולפן. לייקה מייצרים סרטי אנימציה, סרטים בכיכוב ילדים- אבל הם לא הסרטים השגרתיים והשמחים שסרטי אנימציה כבר מוצפים בהם באופן גנרי.
לכן כשלייקה הכריזו על הפיטצ׳ר החדש שלהם- Kubo and the Two Strings, כבר התחילה שוב הציפייה.

kubofeatured

סיפורו של קובו לא שונה מהמסורת שלייקה מפתחת לעצמה, ומשלב מיתולוגיה יפנית מקורית עם אנימציה מרהיבה וסיפורו של ילד בודד ומחונן. קובו (ארט פרקינסון) הוא בן לאם חולה. בימיו הוא יורד אל הכפר ומספר סיפורים באמצעות גיטרת השמיזן (שמה על שם שלושת המיתרים שלה). כשקובו מספר סיפור עולם שלם מתעורר לחיים בדמותן של בובות אוריגמי המונפשות מול הקהל. בלילות קובו חוזר לאימו, אשר זוכה לרגעים בודדים של צלילות, ומבקש לדעת עוד על הסיפור שמעסיק אותו יותר מכל- הסיפור של אביו הסמוראי הגדול האנזו. אימו של קובו דואגת שמא אביה, הסבא של קובו, ימצא את בנה וישלים את מה שהתחיל לפני שנים כשלקח את עינו השמאלית של קובו, וינסה לקחת גם את השנייה. קובו נאלץ לצאת למסע על מנת להביס את סבא שלו, אדון הירח, על-ידי מציאת השיריון הקסום, אותו מסע שאבא שלו לא צלח לפני שנים רבות.

אם הייתי צריך לתאר את עלילת הסרט של קובו במשפט, הייתי אומר שהסרט עונה על השאלה ״מה אם ניל גיימן היה כותב את הארי פוטר כאגדה יפנית?״ הסרט מציג מחוזות פנטסטיים ויפיפיים עם דמויות יחודיות- אל קובו מתלווים קופה וחיפושית ומולם ניצבים זוג אחיות קריפיות ואל ירח אימתני. כל הפנטזייה העשירה הזו, כמובן, מספרת על סיפורים- מה הוא סיפור? מי הוא האדם בראי הסיפור של עצמו? ומה הוא סוף הסיפור? בעיני הצופה דמויות הנייר בהן קובו מפיח חיים לא שונות מדי מהבובות שקמות לחיים מולנו על המסך.
כל אלו עטופים באנימציה פשוט מרהיבה. אם חשבתם שב-Coraline לייקה פרצו דרכים עם אנימציית סטופ, כאן הם משלבים אותה עם אנימציה תלת-מימדית יפיפייה שממחיזה עולם רחב, מגוון וקסום.

maxresdefault-2

האם הסרט הוא בעצם סרט ילדים? כן ולא. כמו בשאר הסרטים של לייקה לסרט הזה לא חסר קריפיות אפלולית, במיוחד עם עיניים כמובן (מישהו אמר קורליין?). ובעוד שהוא לא סרט ילדים סטרייט-פורוורד כמו זוטופיה או קונג-פו פנדה, הוא גם לא בוטה באופן שחד-משמעית לא מתאים לילדים. הורגלנו לחשוב על סרטי אנימציה באופן מאוד ספציפי, הם בד״כ סרטי דיסני שקהל היעד העיקרי שלהם הוא ילדים. מבוגר אולי יהנה מהם, אבל הסרט לא ״שלו״. לייקה מציבים במרכז העלילות שלהם ילדים, אבל שמים אותם בעולם מאוד ״מבוגר״ עם אויבים מבוגרים שבד״כ מעמתים אותם עם העולם האמיתי שקרב ובא, זה שבלי הפנטזייה. לייקה משחקים עם ז׳אנר וקונבנציה ודוחפים את השניים קדימה יחד. לא, זה לא סרט שקל לקחת אליו ילד בן שמונה, אבל זה גם לא סרט שהוא לא יכול לראות.

Kubo and the Two Strings הוא עוד סרט יפייפה של אולפן שממשיך להוכיח את עצמו כפורץ דרך כל פעם מחדש על גיוון ועל טכניקה. הסרט מציג עוד הרפתקה קטנה-גדולה, עוד עולם עשוי היטב (עם מוזיקה נפלא גם שכחתי להגיד). בסרט הרביעי שלהם כבר אין ספק- אם אתם הולכים לראות סרט מאולפני לייקה You're in for a treat.

 

Comments

comments

אביב ציפין
כותב וצייר קומיקס, ממייסדי עלילון.