הלא-נסיכה הקסומה

"קשה לכתוב ביקורת טובה.." אני זוכר את המשפט שאמרה לי ידידה טובה כשיצאנו ממואנה. אני חושב שישנה הסכמה כללית שכשאתה ניגש לכתוב ביקורת או למתוח ביקורת על משהו, הרבה יותר קל להשתלח ולהיות שלילי. יש אינספור דרכים לתת ביקורת חריפה ולרדת על משהו בצורה מצחיקה, משעשעת ומעניינת. די קשה לכתוב ביקורת שתמשוך את הקהל ותלהיב אך עדיין תגיד בגדול "זה נהדר – לכו לראות".

מואנה נהדר. לכו לראות.

יש הרבה דברים שעושים את מואנה סרט נהדר. הסרט ללא ספק אינה יצירת אומנות לדורות, סביר להניח שנזכור אותו בחיוב, אבל הוא לא הסרט דיסני הטוב ביותר של השנה (כי.. בואו נהיה כנים, זוטופיה) אבל הוא כן סרט שנורא נהנתי ממנו. הוא שעה וחצי – של כיף.

הרגע הזה שאתה יושב באולם ושוכח את הצרות, שעורי הבית, המרצים המעצבנים, המשפחה – ומתמכר. לסיפור, לעולם, לעלילה; מתמכר לאשלייה של הסרט. כל האירועי של היום-יום כמו נמוגים לתקופה קצרה של שעה וקצת שבה אתה רק עד להרפתקאה ולא יותר מזה.

כל מה שהופך את מואנה לסרט נהדר מורכב מרכיבים אילו: העלילה והסיפור עצמו קללים וכיפיים, אין פה משמעויות נסתרות ברומו של עולם אך זה בסדר גמור. כן, את הטוויסטים העלילתיים אפשר לנחש ויש גם תרנגול, אבל לפעמים זה לא היעד – זאת הדרך. הסיפור עצמו מאוד חביב, וכמה אלמנטים שהוא מציג נראים מאוד מעניינים להמשיך ולחקור, הדיאלוגים שלו שנונים ומצחיקים, ובעיקר, מואנה עושה הרבה כבוד לסיפורים מהם הוא שואב השראה.

גם במובן הקוסמטי מאונה לקח ציון מעולה בהליכה – האנימציה מהממת. אולי אפילו יותר מהסיפור עצמו, מי שאי פעם למד אנימציה וגם מי שלא, יתאהב בתנועות וקצב הגלים, ברגש והאמיתיות של השיער ואפילו בגרגרי חול פשוטים. עם הטכנולגיה שפותחה במיוחד לסרט הזה, מואנה מגיע לשלבים חדשים בתחום האנימציה התלת מימדית.

אבל לפני הכול- ההתחלה

בהתחלה היה רק הים הגדול, עד שהגיעה טה פיטי, אלה שיצרה את האיים והעניקה מטובה לחיים בכלל. כשסיימה את עבודתה, טה פיטי הופכת חזרה לאי ויושנת את שנתה. ליבה של טה פיטי, שהשמועה אומרת כי היה מקור כוחה – נגנב. הגנב, הינו לא אחר מאשר האל למחצה – מאויי. אך מאויי שמותקף על ידי השדה טה קא, מאבד את קרס הדייגים שנותנת לו את הכוח לשנות צורה ואת ליבה של טה פיטי במעמקי האוקיינוס. אלף שנים לאחר מכן, אנחנו פוגשים את מואנה ויאליקי (, ביתו של ראש השבט על אי פוליניסי בשם מוטונואי. מואנה נבחרת בילדותה על ידי האוקיינוס למצוא את מאויי ולהעביר אותו את האוקיינוס הגדול להחזיר את ליבה של טה פיטי למקומו (she so amazing!).

הסיפור עצמו שואב השראה ממקורות מיתולוגיה פוליניסיים והוואניים ועושה להם הרבה כבוד. השילוב של סרט שמודע לעצמו למחצה, עם שירים שמקדמים את העלילה לאט ומאוד נעימים לאוזן מאוד מייחד את מואנה. ישנם מספיק שירים שזה לא יראה כמו טעות ששיר נכנס פה, ומצד שני אין יותר מדי שירים שזה ייחשב כמו סוג של אופרה או ילאה יותר מדי. הדמויות הראשיות של מאוויי ומואנה מאוד אנושיות ואמיתיות ויוצרות הרבה רגעים טובים של צחוק, הומור ודרמה נחמדה.

מואנה (אאולי'אי קרוואלהו) היא לא הנסיכה הטיפוסית של דיסני והסרט מדגיש את זה בצורה מאוד חיננית, בלי לדחוף מסרים בכוח. היא מרגישה מאוד משוייפת וחזקה אם כי עדיין ילדה, ולא כאילו התבגרה לפני הזמן או עיוות כלשהו (למרות שיש רגעים כאלו). האינטרקציה שלה עם מאויי, מרבית הסרט הוא פשוט השניים חולקים מסך בחלל מוגבל יחסית, עושה את מחצית העניין בסרט.

מאויי (דויין ג'ונסון) הוא היהלום בכתר. הדיבוב של ג'ונסון נהדר, הוא הרים את הדמות מהמסך אל ליבם של הצופים. מאויי יהיר ומתנשא שצריך, רגיש כשהסיטואציה דורשת זאת ומשעשע 100% מהזמן. דה-רוק אפילו העלה לעיתים את הכתיבה לרמות שלא הייתה מגיעה בלעדיו. השיר שלו you're welcome, שנכתב ע"י לין מנואל-מרנדה, הוא השיר הכי זכיר בסרט ונראה לי שהוא סוג של ההימנון של דיסני השנה, כי באמת אנחנו צריכים להגיד להם תודה.

בעוד הכתבה הזאת נותנת את דעתו של אדם יחיד, קולנוע שלם התגלגל מצחוק כמה פעמים מהבדיחות של הסרט. הסרט מודע לעצמו למחצה, אמנם הוא נותן חידודים שנונים על העולם שבתוך הסרט בכתיבה נהדרת (הקעקועים הדבר הכי טוב שם! תודו!) אבל הוא גם קורץ לא מעט אל העולם בחוץ לא פעם. אל תוותרו לעצמכם ותישארו אחרי הכתוביות, זה יסגור את החוויה בצורה שתשאיר חיוך למשך זמן רב.

נקודת חוזק נוספת איתנה של הסרט היא הפסקול שלו. את השירים שנכתבו על-ידי שלושה ענקי-מוזיקה עכשוויים (בינהם איזה לין מנאול-מרנדה האחראי לאיזה משהו קטנטן שנקרא "המילטון") תמצאו את עצמכם מזמזמים גם אחרי שהסרט יסתיים. יש שם את כל שירי החובה של סרט טוב: השיר של הנסיכה, השיר של הנבל (שנוי במחלוקת, אני יודע), השיר של העוזר-של.., שיר הכפר/העיר/הממלכה וכו' אבל פה זה מבוצע בצורה שלמה ועם מספיק שירים כדי למצות ולא להציף את הסרט לאנשים שלא אוהבים סוכר בקפה שלהם.

שלא תבינו אותי לא נכון, מואנה רחוק מלהיות מושלם. לוקח זמן להבין את זה אחרי שאתה יוצא מהסרט כי בגדול הסרט מאוד טוב, אבל הוא נופל בקטנות שמפילות אותו מהגבהים אליו היה יכול להגיע. התסריט מרגיש מעט מזורז ולא שלם, בעיקר בדיאלוגים הפנימיים שלו שיוצאים חלשים מאוד לעיתים לעומת הסיפור הכללי, בעיקר בזמן על הספינה שמאונה ומאוויי שטים ממקום למקום, לדיאלוגים חסר את האפיות שדרש סרט הרפתקאה שכזה ומאוד הקטינו את חשיבות ההרפתקאה.

בעיה נוספת הייתה הסקאלה של ההרפתקאה, שהרגישה ללא ספק קטנה מדי. זה היה חינני ומאוד דיסני טיפוסי אבל זאת גם החולשה שהסרט לא הצליח למכור לנו גודל יריעה גדול יותר להרפתקאה שמואנה עוברת. אני מבין שבסופו של יום זה חלק מהתרגיל שמלמד אותנו הסרט (בלי לספיילר דבר) אבל זה קצת הוריד מהגודל של כל החבילה ככל ומשך את הסרט למטה.

לסיכום, מואנה סרט ששווה בשבילו את הטיול לקולנוע. האם יש סרטים טובים ממנו? כן, כן ישנם. אבל אם בא לכם לנוח ולהנות לרגע בלי להפעיל את הראש יותר מדי, לצחוק ואפילו לשיר עם הדמויות לפרקים, לשטוף את העיניים באנימציה נהדרת ובלי שטעויות אוויליות וחורי עלילה טיפשיים יציקו לכם – זה הסרט דיסני בשבילכם.

מבלי להכנס לספויילרים, אני חייב להביע חוסר שיש כאשר חושבים על מואנה כסרט. ההומור ישנו, הפסקול נהדר, האנימציה מדהימה והדיבוב מעולה. מה חסר? לא יודע. לעיתים לא ניתן להצביע על נקודה אחת שחסרה כדי להרים את הסרט בציונו המסביר פנים ללא ספק. מואנה הינו סרט חמוד מאוד שעשה לי כיף וגרם לי כמה עשרות דקות של נחת. צחקתי בקול רם כמה פעמים בסרט ואני מדי פעם מוצא את עצמי מזמזם את השירים הנפלאים, כי בסופו של יום אנחנו הולכים לקונלוע גם כדי להינות. אז לא כל סרט חייב להיות יצירת אומנות, לפעמים, אתה גם רוצה פשוט משהו טוב.

מואנה נהדר – לכו לראות.

 

 

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.