מאחורי המספרים – ביקורת סרט

במאי: ת׳יאודור מלפי || שחקניות: טאראז׳י הנסון, אוקטביה ספנסר, ג׳אנל מואנה, קווין קוסטנר || תסריטאים: אליסון שרודר ות׳יאודור מלפי || שנה: 2016

מבקרות: אור ענבר וספיר אלה

הסרט "מאחורי המספרים" מגולל את סיפורן של קת'רין ג'ונסון, דורות'י ווהן ומרי ג'קסון – נשים אפרו-אמריקניות מבריקות אשר עבדו בנאס"א והיו המוח מאחורי אחד המבצעים הגדולים בהיסטוריה: השיגור של האסטרונאוט ג'ון גלן לחלל, הישג שטרף את הקלפים במירוץ לחלל והסעיר את העולם. והכי חשוב, החזיר לארה"ב את גאוותה ותיקן את האגו הפגוע.

אפשר להגיד כבר מההתחלה, אין בסרט הזה משהו יוצא דופן מבחינה ויזואלית, הבמאי תאודור מלפי, שגם כתב את התסריט עם אליסון שרודר, עשה עבודה מוצלחת אך לא חוצת גבולות, לעומתם מתבלטות בצורה יוצאת דופן הן שלושת השחקניות הראשיות, טרג'י פי. הנסון (קתרין), ג'אנל מונה (מרי) ואוקטביה ספנסר (דורתי) שבצדק מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה בסרט (בפעם השנייה לאחר זכייתה המרשימה בסרט "העזרה") . לצידם מופיעים קווין קוסטנר בתור מר האריסון, הבוס הגדול וג'ים פרסטונס בתור פול סטאפורד, אחד מהמתמטיקאים של נאס"א שלא בטעות נראה כמו גרסה פחות מוקצנת של שלדון קופר הדמות איתה השחקן מזוהה באופן קבוע.

הדמויות הן מה שהניע את הסרט הזה, כל אחת ואחת מהנשים הללו היו יוצאות דופן באופן מרהיב. כבר בתחילת הסרט מראים לנו את קת'רין הילדה בעלת המוח המתמטי המיוחד וישירות לאחר מכן ללא הקדמה מיותרת, אנו נמצאים באמצע כביש נטוש עם שלושת הבנות כשאחת מתקנת את המכונית התקועה. הסרט מתרחש בשנות השישים, לא רק שלנשים באותה תקופה התייחסו כמוצר סוג ב׳, אלו הן 3 נשים שחורות, בכלל תת אדם בחברה האמריקאית השמרנית במדינת ורג'יניה שעדיין שמרה על חוקי הפרדה גזעים.

לטובת הסרט הוא כמעט ואינו נופל לקלישאות מעבר למנה המומלצת, האהבה היא סיפור צד, כך גם הבלחות של המאבק התקופתי של MLK וכמובן האסטרונאוט לעתיד הוא הגבר הלבן היחיד שמתייחס לנשים השחורות האלה כמו בן אדם. ישנו גם המהנדס היהודי בן להורים שנספו בשואה הדוחף את מרי לקבל את תואר המהנדס שלה היא כו ראוייה והבוס הנפלא, מר האריסון, שנלחם בגזענות במערכת ברגע שהוא מבין כמה קת'רין חשובה לו לביצוע המשימה.

המטרה של הסקירה הזאת היא ממש לא להפחית בערכן של הנשים הללו, שהיו מדהימות בפני עצמן אלא רק לציין לטובה אף יותר את דורתי, הדמות היחידה שבעצם פעלה לקידום בזכות עצמה וללא שום עזרה חיצונית. היא עומדת על שלה, שואלת על אפשרויות קידום גם בסביבה שלא בהכרח מאמינה בזכויותיהם של אנשים שחורים והדבר המדהים ביותר הוא ההבנה שלה לגבי איך לגרום לעצמך להיות חיונית. היא לוקחת יוזמה ודואגת גם לבנות האחרות עליהן היא אחראית בנאס"א. מעבר לכך שאר הבנות מטפסות בסולם ההיררכיה החברתית הלבנה כאשר הן עוברות השפלות (שנראה שהסרט מעדן במעט) ואף מצליחות למצוא את עצמן במערכות זוגיות בונות וטובות. בהחלט סרט מעורר השראה, אישה שחורה, עולה בסולם הדרגות ואף מצליחה לשמור על זוגיות טובה עם בעל מפרגן – אם זה לא היה סיפור אמיתי עוד היינו קוראת לזה אגדה.

כמו ברוב הסרטים המבוססים על סיפור אמיתי, ובמיוחד כאלה שמתחרשים בעבר ומתארים מאורע מוכר היטב, הסוף הוא לא הפתעה כמובן אך במקרה הזה יש שגם יגידו מתוק וקיטשי. שניה לפני הכתוביות יוצרי הסרט דואגים להראות לנו את התמונות של האנשים האמתיים מאחורי הסרט ( שבאופן אישי, ספיר, מוכירה בהחלט כי זה חוסך לי את החיפוש בגוגל איך שהסרט נגמר) , ולהגיד לצופים, שהגיבורות שלנו היו כ"כ משמעותיות עד שקיבלו מנשיא ארה"ב את מדלית החירות וב-2016 נחנך בנאס"א בניין חדש על שם קתרין ג'יי ג'ונסון.

עוד פרט מעניין בהקשר של הסרט, השחקנית טראג'י פי הנסון קנתה הקרנה שלמה בפרוורי שיגקו כדי שתושבי האזור, ברובם שחורים בעלי מעמד כלכלי נמוך יוכלו לראות את הסרט. זהו בהחלט סרט חשוב, בעידן של טראמפ והגזענות העולמית שעולה ברחובי העולם סרט שמראה שכדאי ואפשר לעמוד על שלך ולדרוש את התנאים האנושים הבסיסים זה לא פשע – זה דבר מבורך. ובהשוואה לסרטים אחרים בנושא, זה לא חובה לנהוג באלימות כדי להגיע לכך, גם כן שיעור לחיים.

מאחורי המספרים כנארה לא יזכה בפרסים הגדולים בהוליווד אבל זהו בהחלט סרט שכדאי לראות. תודה רבה לך בחור שוביניסטי שבזכותך הגענו לסרט הפמיניסטי הנפלא הזה.

Comments

comments

אור ענבר