This Week in Gotham 7.1.17

טור שבועי שמבקר חלק מחוברות ה Bat Family  (יש פשוט הרבה יותר מדיי) הביקורות עלולות להכיל ספולירים, הקריאה היא על אחריותכן בלבד.

הפעם נייטווינג מסיים קשת סיפור בינונית ותום קינג מתחיל  פרק חדש בריצת הבאטמן האפית שלו:

Nightwing #14-Blüdhaven finale

Writers: Tim Seeley.

Artist: Marcus To .                                                                     

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

הנה מסתיימת לה עוד קשת סיפור של נייטוינג, משבר הזהות בו שרוי דיק עדיין לא מקבל פתרון קבע.

החוברת האחרונה הובילה אותנו למה שאמור היה להיות סיום אפי לקשת סיפור בינונית, לאיזשהו עימות גדול בין נייטוינג לנבל המקומי המשתמש בזהויות נבלים צעירים לשעבר כדי לרצוח פקידי ממשלה מושחתים. הכל היה עובד הרבה יותר טוב אם היה איזשהו דגש או פיתוח של הצד הזה של הסיפור. רוב הזמן (וגם במהלך החוברת הזאת) אנו עסוקים במונולוגים פנימיים של נייטוינג , אשר חוץ מלתפוס מקום יקר בכל פנאל לא באמת מובילים לשום תובנה מעניינת או מחדשת כלשהי.

הצורך לחבר לדיק מושא אהבה רומנטי בבלודהייבן כדי לקשור אותו יותר למקום (אין לזה שום סיבה הגיונית אחרת, שכן מערכת היחסים שלהם התקדמה יותר מהר מרכבת מהירה ביפן, רק כדי להגיע למסקנה שדיק נשאר בבלודהייבן בגללה) מאוד מתעצל וחסר מקוריות, מה גם שמעט מאכזב. הייתה ציפייה שלפחות מכל הדיאלוג הפנימי הזה גם הדמות וגם הקורא היו מקבלים משהו, אך חוץ מכמה משפטים קיטשיים וריקים מתוכן מדובר בבזבוז זמן מסך משווע.

האומנות של מרקוס טו לכל אורך הקשת הזאת הייתה טובה, הוא הוכיח שהוא יכול לאייר בצורה מעולה הן סצינות אקשן מותחות והן סצינות יותר רגשיות וסטטיות. מתן הדגש לפרטים הקטנים כגון הבעות פנים והסביבה מורגש לכל אורך הריצה הזאת, דבר המשפר פלאים את החוברות, אם כי לא מספיק.

לסיכום, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, לפחות מבחינתי. חשבתי שכאשר דיק יחזור הביתה זה יביא עימו רוח חדשה לסדרה ואולי נקבל קצת מנייטוינג של שנות התשעים. אך בסופו של יום קיבלנו את דיק מחפש משמעות קיומית וזה לא הדבר הכי טוב. מקווה כי הקשת הבאה תהיה טובה יותר אבל כרגע לא מומלץ.

Batman #16: I am Bane part 1

Writer: Tom King.

Artist: David Finch.                                                                    

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

אחרי שתי חוברות הfiller המאוד טובות ומהנות שלו. חוזר תום קינג לכתוב את הסיפור הגדול של באטמן בחלק אולי הכי מסוכן בסיפור באטמן ניצב מול אחד היריבים הכי חכמים ואכזריים שלו, ביין.

ביין הגיח לעולם העטלף בשנת 93 הוא הספיק לקחת חלק מאוד פעיל בקשת Knightfall ונחשב לאחד היריבים היותר מסוכנים של באטמן (בין הבודדים שהצליחו לשבור אותו הן פסיכולוגית והן פיזית פשוטו כמשמעו). כעת הוא עוד יותר מסוכן בגלל שהוא מלא זעם ורצון לנקום בבאטמן על כך שגזל ממנו את סייקו פיראט, הדבר היחיד ששמר על שפיותו בזמן הגמילה שלו מונום.

בסיפור נוצרות מספר דילמות שיכולות להתפתח לכיוון מאוד מעניין, הצורך להגן על סייקו פיראט כדי לרפא את גות'האם גירל, הרצון של ברוס להגן על משפחת העטלף מפני ביין, גישת הזאב הבודד אל מול הצורך האנושי לקבל עזרה (במיוחד כשניצבים מול משהו על אנושי ומסובך כמו מכור לסמים רצחני עם כוח על). בכל הדילמות הללו ישנן נגיעות ולדעתי רובם יתפתחו במהלך הקשת הזאת.

חלק מאוד מעניין טוב ומהנה שהופיע במהלך החוברת הוא הדיאלוגים. תום קינג הוכיח כבר לא פעם אחת שהוא יודע לכתוב דיאלוגים נהדרים, כמה מהדיאלוגים שלו בגרייסון העלו חיוך ואף גרמו לפרץ צחוק תוך כדי קריאה. קינג מצליח לדחוס לתוך דיאלוגים המון רפרנסים, קריצות ובדיחות פנימיות. דבר המשחרר מעט את האווירה הקודרת בה שרויות הדמויות (שוב ג'אנקי גדול ומסוכן שאין לו שום דבר להפסיד וכו') ומספק גם אתנחתא קומית לקורא.

רוב הדיאלוג הפעם (לפחות חלק ארי ממנו) מתקיים במן רשת מזון מהיר שבוססה על באטמן, מקום בו ניתן לעשות ג'וקריזציה לצ'יפס ואף להזמין מנות ילדים בהם מקבלים צעצוע (בדרך כלל דמות אחת ממשפחת העטלף), הרעיון הזה של באטמן הופך למותג לא חדש במיוחד, זה נעשה מספר פעמים כולל בכותר Legends of the Dark Knight. אך הפעם זה נעשה בצורה מעט מגוחכת וזה נתן במה לכמה בדיחות דיי מוצלחות. במיוחד כאשר ברוס מנסה להסביר ברצינות למוכר צעיר מדוע הג'וקר הוא אחד הפסיכופתים הכי מסוכנים שקיימים ולא בדיוק הדבר האידילי למרוח על הצ'יפס. כל הסצנה במסעדה היא מאוד טרנטינואית, גם הדיאלוג מאוד מזכיר דיאלוגים קולחים של דמויות בסרטים של טרנטינו וזה עובד בצורה נפלאה.

מעבר לדיאלוגים הטובים תום קינג מצליח לייצר אצלנו מתח וציפייה לקראת מה שהולך להגיע מבלי לגלות לנו יותר מדיי, סיום החוברת במן cliff hanger מזוויע רק מעצים את הציפייה להמשך הסיפור הזה.

דיוויד פינץ' חוזר לתפקידו כמאייר של קשת הסיפור הזאת (הוא גם אייר את קשת הסיפור הראשונה I am Gotham). כפי שציינתי בקשת הראשונה, האומנות של דיוויד פינץ' מעולה. הוא מצליח ליצור אווירה קודרת ולנצל את האפלה כדי להעצים סצינות מסוימות אולם גם יודע להשתמש בטכניקות של אור וצבעים בהירים יותר על מנת ליצור אווירה נינוחה יותר בסצינות הקומיות יותר.

קינג לא מפסיק להפתיע לכל אורך הריצה שלו, דבר המוכיח כי לפעמים כל אשר נחוץ זה מעט סבלנות ואמון בכותב. קינג בונה פה משהו מורכב וארוך. הוא לא חושב לטווח קצר, הוא מנסה להעביר המון רעיונות לקורא. חלקם מועברים בצורה ישירה יותר חלקם חבויים בתוך הטקסט בין השורות ואת חלקם מגלים ככול שהסיפור מתקדם. כל שנותר הוא להמתין לחוברת הבאה ולהנות. מומלץ ביותר.

 

זה הכל לשבוע הזה נתראה בשבוע הבא.
נהנתן/ם? סבלתן/ם? נשמח לשמוע על כך בתגובות .

Comments

comments

Roy Tabak
סטודנט מת"א, קורא קומיקס נלהב מילדות, מעריץ את באטמן ואלן מור. מחבב פחות את סקוט סניידר. כותב בעלילון וחלק מן הפודקסט הקלאסי קלאסיקומיקס