Logan – ביקורת סרט

בימוי: ג׳יימס מאנגולד || שחקנים: יו ג׳קמן, סיר פטריק סטיוארט, דפנה קין || אולפנים: 20th Century Fox || שנה: 2017

מבקר: אביב ציפין

במשך שבע-עשרה שנים השם של יו ג׳קמן מזוהה עם לוגאן, הלוא הוא וולברין. החל מסוף המאה הקודמת, בתפקיד הראשון שלו בתעשיית הסרטים הגדולה, יו ג׳קמן שיחק את וולברין תשע פעמים, כמעט בכל סרטי האקס-מן (היוצא דופן היחיד שמונע מהמספר להיות עגול הוא דדפול). היה ברור שזה לא ימשך לנצח, ועכשיו ג׳קמן נפרד מהתפקיד בסרט סולו שלא דופק חשבון ולא מסתכל אחורה. בפעם האחרונה יו ג׳קמן שולף את הטפרים.לסרטי קומיקס יש בעיה- ולוגאן מצליח לפתור אותה. תאהבו את זה או לא, אבל אנחנו חיים בעידן זהב של אדפטציות קומיקס למסכים מכל הסוגים. ההצלחה של אולפני מארבל ודיסני רק משכה אולפנים אחרים להפיח חיים בזכיונות הקומיקס שברשותם (או במקרה של וורנר להשתמש באיזה וודו מוזר שמרגיש כאילו דוקרים אותי במיליוני סיכות כל פעם שאני רואה סרט שלהם). אבל אחוז ניכר מהסרטים האלו עדיין מרגיש מאוד גנרי- סיפורי מקור שמסופרים מחדש בצורה נוסחתית מאפיינים כל זיכיון ומאפילים על הז׳אנר הזה יותר מכל דבר אחר, וגם כשהדמות כבר מובססת הסרטים לא תמיד מצליחים להתבלט. פה לוגאן מצליח- בהיותו סרט שמהווה אדפטציה למקור, אבל משנה אותה לגמרי לצרכים שלו, שואב משלל מקורות שונים ויוצר תוכן עצמאי ונפלא.

לוגאן שואב השראה מהסיפור-Old Man Logan ומציג לנו את וולברין המוכר בעולם פוסט אפוקליפטי כאדם מבוגר שספג יותר מדי מכות בחיים- פה הדמיון בין המקור לסרט נגמר. מה שאנחנו מקבלים במקום הוא סיפור על לוגאן שמנסה לחיות בעולם שעבר אותו, שלא רואה אותו יותר ומנסה להיפטר ממנו; ואם זה לא מספיק, נראה שסוף סוף היכולת שלו להתרפאות פגה. הדבר היחיד שמעניין את לוגאן הוא לשמור על פרופסור אקסווייר, שבגילו המופלג פיתח שלל מחלות ניורולוגיות והוגדר כנשק השמדה המוני ולכן הוא נמצא במסתור מדרום לגבול ארצות הברית. לא מדובר בוולברין כגיבור, כנוקם- אלא מדובר באדם, רוצח, שאמור לשרוד הכל ומוצא את עצמו בקושי מצליח להגן על המעט שנשאר מהעולם שחלף.
כל זה משתנה כשתקווה חדשה מתגלה, עם איומים גדולים על השגרה העגומה שלוגאן נאחז בה נואשות, והוא נאלץ לחזור ולהילחם אפילו שהוא לא האיש שהיה.

לוגאן הוא יותר מערבון מסרט קומיקס, חד וחלק. לא תמצאו פה קרן אור ענקית שיורדת מהשמיים ומשמידה את העולם, צבאות ענק ממימד אחר שבאים בגלים, מדובר בקרב הרבה יותר אישי, אינטימי וממוקד. לוגאן לא מנסה להציל את העולם, הוא מנסה לשרוד, הוא מנסה לשמור על המעט שנשאר לו- וזה לא יפה, זה ברוטאלי. הסרט מרוויח את דירוג ה-R שלו בכבוד וסוף סוף מראה לנו למה וולברין כל כך טוב במה שהוא עושה. הוא לא נלחם בצורה אלגנטית או חכמה, הוא פשוט מנסה לשסף את מה שעומד מולו כל עוד הוא מצליח לעמוד והצד השני נופל.האלימות בסרט אינטנסיבית וממחישה אחת ולתמיד מה המימדים שבהם וולברין מתפקד, ובמיוחד כשהוא בקושי מצליח לתפקד. לוגאן הוא לא גיבור על, אולי הוא היה פעם, כרגע הוא חי בעולם חסר חוק.
זה לא שלוגאן לא שם עין על המקום ממנו הוא מגיע. יש שלל עלילות שהוא שואב מהם השראה, החל מ-Old Man Logan כמובן, ל-Messiah Complex ועוד הרבה סיפורי וולברין. אבל בשום שלב הסרט לא משועבד לסיפורים המקוריים, אלא רואה בהם נקודת ייחוס שאפשר לקבל ממנה השראה, לקחת מה שעובד, ולהמשיך הלאה עם דברים חדשים.
כדי שסרטי קומיקס יתפתחו מעבר לסרטי זיכיונות אנחנו צריכים יותר סרטים כמו לוגאן, סרטים שמעיזים לפתח ולשחק עם המקור מעבר להגדרות המפעל הבסיסיות שהם קיבלו מהחוברות המקוריות. לקחת מה שעבד ולשלב אותו עם טון מרענן ושונה שיפרוץ את גבולות הז׳אנר ולא ישמר אותם.

זה כנראה הסוף הטוב ביותר שהיה אפשר לתת לדמות, סוף לגמרי חסר מעצורים. בטרילוגיית הוולברין קיבלנו הרבה טעמים של המוטאנט עם הסכינים המושחזים. החל מ-Origins (הנוראי) שנדבק מדי לרעיונות המקוריים ללא שמץ של מקוריות או מחשבה, The Wolverine (המבדר) שסוף סוף נתן לנו וולברין נגד נינג׳ות בסרט אקשן עשוי כהלכה, ועכשיו זה- הסוף המר. כי זה חייב להיות סוף מר, כי צריך פעם אחת לראות, בצורה לא מסורסת למה וולברין כל כך מיוסר. לפני שיו ג׳קמן בא עם החיוך האוסטרלי שלו, וולברין היה גמד שעיר, אלים ולא סימפטי במיוחד. אין ספק שהגילום של ג׳קמן שעמד במרכז הזיכיון הקולנועי שינה לחלוטין את האייקון של וולברין. בלוגאן אפשר לראות את הסוף כסוף, הסוף שתמיד היה בדרך לוולברין.

לוגאן הוא סרט פשוט, והוא עושה את זה טוב. אחרי שמונה סרטים שעולים בגודלם זה אחרי זה לוגאן מגיע לקו הסיום מרוט, אבל לא מותש. ההופעה האחרונה של ג׳קמן בתפקיד מספקת את הפרידה האינטימית מהדמות, מבט שונה על תפקיד ששיחק במשך כל כך הרבה זמן, לצד אקשן מוכר ומדמם מתמיד. לוגאן הוא הסרט שוולברין היה צריך מאז ומתמיד.

Comments

comments

אביב ציפין
כותב וצייר קומיקס, ממייסדי עלילון.