עוף, גוזל – ביקורת על Eleanor and the Egret #1

Eleanor and the Egret #1

כתיבה ולטרינג: ג'ון ליימן; אמנות: סאם קית'; צביעה: רונדה פאטיסון; הוצאה: AfterShock Comics; מחיר: $4

מהכותב של הסדרה האהובה Chew, ג'ון ליימן, והאמן/היוצר האהוד של The Maxx, סאם קית', מגיעה מיני-סדרה חדשה, והיא בכלל לא משהו שהייתם מצפים לו מהפתיחה "מהכותב של הסדרה האהובה Chew והאמן/היוצר האהוד של The Maxx". וזה בכלל לא דבר רע.

 

אי שם בפאריז חיה אלינור: גנבת מחוננת שזה עתה גנבה ציור מרהיב. ויש לה גם עוזרת: אנפת המחמד המיוחדת שלה. אלינור היא גם מומחית בהחלפת זהויות וניהול חיים כפולים ולעתים אף משולשים. אך רצה הגורל והזהויות שלה נמצאות במסלול התנגשות – אלינור, הגנבת המהוללת, השאירה אחריה בזירת הפשע נוצה, וכעת על אלינור, האזרחית שומרת-החוק, לנקות את עקבות השנייה.

הכתיבה של ליימן, כבדרך כלל, מקסימה, חיננית, ומלאת-הומור. הסיפור עצמו מהנה וחמוד, וכל דמות היא בעלת אופי וקול ייחודיים ושונים משל הקודמת. כנגזרת מכך, האינטראקציה בין הדמויות נפלאה. לא מדובר בסיפור קודר שלוקח את עצמו ברצינות יתרה, אלא בסיפור כיפי וקליל שניתן לראות שגם ליימן נהנה לכתוב.

 

האמנות של סאם קית' נהדרת. הסגנון של קית' שונה מהאמנות שהקורא רגיל לראות ממנו: במקום הקו המחוספס והמוקצן שאנחנו מכירים מהעבודה שלו על יצירות כמו Batman: Into the Looking Glass או היצירה הגדולה שלו, The Maxx, הוא מוותר על אותו סגנון מוכר לטובת סגנון שונה למדי: קו מתון, אלגנטי, ורגוע שאמנם שומר על אלמנטים מוכרים מהסגנון הקודם, כמו הפרצופים האייקוניים של קית', אבל יוצר דבר חדש לחלוטין. אותו סגנון מאמץ יסודות שונים ולא-רגילים בשביל קית', בעודו גם לוקח יסודות מוכרים צעד אחד קדימה.  גם בניית העמודים של קית' יוצאת מן הכלל: במקום שימוש מתמיד בעמודים המורכבים מפאנלים מרובעים "סטנדארטיים", קית' שובר את אותן מוסכמות באמצעות פאנלים פתוחים או פתוחים-חלקית, דבר שמוסיף למראה הייחודי של החוברת. נוספת על כך הצביעה המעולה של רונדה פאטיסון, שמוסיפה גם היא לאווירה האלגנטית והמיוחדת.

כאמור, הדבר האחרון שניתן להגיד על החוברת הראשונה של Eleanor and the Egret הוא שהיא צפויה. שני סגנונות מיוחדים בתעשיית הקומיקס שמתאחדים ויוצרים קומיקס שונה מכל הציפיות – זה תמיד דבר טוב. אך הדבר המרשים הוא שאיכשהו, למרות ההפתעה שבמרכז הוויית החוברת הזו, היא עדיין מצליחה לשמור על גורמים המזוהים עם שני היוצרים, והחוברת צועקת, בדרכים מסוימות, "ליימן וקית'". קוראי הסדרות הקודמות של כל אחד מהיוצרים יזהו מוטיבים חוזרים יחד עם החדשים והשוני המוחלט בין היצירות, בעוד שקוראים חדשים יכולים להישען וליהנות מהחוויה המיוחדת והנפלאה הזו.

לסיכום, החוברת הראשונה של Eleanor and the Egret מוצלחת מכל בחינה. עם כתיבה מלאת קסם וחן ואמנות מרהיבה, מדובר בתוצר סופי משובח.

 

Comments

comments

חגי פלבסקי
בן 15 (פיזית, בן 85 מנטלית), תלמיד תיכון. קורא יותר מדי קומיקס. כותב מעט מדי ביקורות. האבטיפוס האישי של אלוהים. ההשראה לצ'ארלי בראון. קרא פעם אחת את סרבוס של דייב סים ושרד כדי לספר. מושפע מהאנטר אס. ת'ומפסון (אשר גינה את ההשפעה הזאת, ירה בקקטוס וצעק "תתרחק, ילד!"). לא יודע להשתמש בסמי-קולון אבל; מתעקש בכל זאת.
מצחיק בערך כמו רשימת שינדלר.