This Week in Gotham 11.4.17

טור שבועי שמבקר חלק מחוברות ה Bat Family  (יש פשוט הרבה יותר מדיי) הביקורות עלולות להכיל ספולירים, הקריאה היא על אחריותכן בלבד.

הפעם: בנייטווינג לא ממש סגורים על הנבל ובאטמן סוגרת קשת סיפור בפיצוץ

Nightwing #18- Nightwing Must Die part 3

Writer: Tim Seeley.

Artist: Javier Fernandez.                                                         

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

מה שהתחיל כסיפור נייטווינג מאוד מעניים הסתבך בפיתולי עלילה כה רבים כשמה שנותר הוא סלט מוזר ולא קוהרנטי של דברים.

לסיפור הזה של נייטווינג היה המון פוטנציאל. הוא סימל בגדול, אולי בצורה הטובה ביותר, את החזרה של נייטווינג לפרסונה הישנה שלו (זאת שאיננה סוכן חשאי) ולעיר שלו. היה פה בסיס להכל, מושא אהבה חדש, זוגיות מעניינת ונבל מאיים. רק חבל שפה בערך הכל התחיל להתחרבש. אנחנו שלושה גיליונות לתוך הסיפור כאשר בכל גיליון אנו נתקלים בנבל שונה ובמניעים שונים.

אחרי שהנבל הקודם שעשו עליו בילד אפ התגלה כred herring  הגיע הנבל התורן החדש, הבעיה שגם הוא מתגלה כסתם בובה (the princess is in another castle), למען האמת הטריק הזה מתחיל לעצבן. במיוחד כשכל פעם העלילה מתרכזת בנבל du jour  בהבטחות כאילו פה הכל נגמר וזה הקרב הקובע, כאשר בפועל הכל מוביל לאנטי קליימקס בסופו מגלים שהופ הנה יש לנו נבל חדש וחוזר חלילה. בפעם הראשונה זה עוד עובר אבל שוב פעם זה פשוט רשלנות.

נוסיף לכל הבליל הזה את העובדה שדמיאן פשוט תקוע באמצע כמו עצם בגרון. הוא סוג של גלגל שלישי פוגש אתנחתא קומית, אך הוא בעיקר ילדותי ומעצבן. קשה לקחת את העלילה של הסיפור ברצינות כאשר הדיאלוגים עם דמיאן מצליחים לשבור את רצף העלילה ולגרום לקורא (או למבקר) לתהות מדוע לעזאזל הוא שם. זה בעצם סימן מאוד רע עבור דמות, כשניתן לדמיין איך כל הסיפור היה מצליח לעבוד גם ללא שימוש בה, ואפילו בצורה טובה יותר.

כתיבול אחרון אנחנו מקבלים המון מיש מש לא מובן בעליל, המניעים של הנבלים מאוד לא הגיוניים כמו גם מערכת היחסים של דיק והעבודה שדמיאן פשוט נדחף לכל הסיפור הזה. מתוך הבלאגן הזה על הקורא לנסות ולייצר איזשהו נראטיב אבל זאת משימה קשה עד מאוד.

חביאר פרננדז ממשיך לעשות עבודה סבירה, אך שוב יש יותר מדיי בלאגן וחסר הארגון בכל הסיפור הזה.

לסיכום, חוברת לא טובה, הקפיצות בין נבלים הוא טריק נדוש וזול, הדמות של דמיאן פשוט תקועה, כל סיפור מערכת היחסים של דיק נזנח לטובת דיאלוגים שטותיים עם דמיאן, אין שום הסבר או היגיון מאחורי פעילות הנבלים או הסיבה שהם שונאים את נייטווינג מעבר לעובדה שהוא נייטווינג. לא כך כותבים סיפור. לא מומלץ

 

Batman #20: I am Bane part 5

Writer: Tom King.

Artist: David Finch.                                                                    

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

אם החוברת הקודמת הייתה בסימן ביין, הקרב הסופי הוא כמעט כולו בסימן באטמן, יותר נכון הפרשנות של תום קינג לאיש העטלף. כל החוברת הזאת היא כמעיין סיכום ביניים לריצה של קינג. היא משמשת סיום מסוים לחלק הראשון של הריצה זה שהתחיל ב I am Gotham.

אנו נכנסים לעניינים בעימות האחרון של באטמן מול ביין, עימות שנבנה מהחלק השני של הריצה. ביין מתוך רצון להשיב את שלו חזרה אליו ובאטמן מתוך רצון להגן על הנערה שהוא מרגיש כי הוא חב לה חוב. שני רעיונות מתנגשים כאשר רק אחד יכול לצאת מן הסיפור הזה כשידו על העליונה. זה לא רק קרב פיזי, זה הרבה יותר מזה. זה קרב בו ההתמדה וכוח הרצון של באטמן מתגלה פעם נוספת ועוזר לו להתגבר על אויב הרבה יותר חזק.

במהלך הקרב אנו מקבלים את הסיפור שמתרחש בתוך ראשו של איש העטלף, על ידי קטעי סיפור אנו מבינים כי מוות היה תמיד על כף המאזניים. ברוס איננו מפחד מן המוות אלא מכך שלמוות לא תהיה משמעות. הוא משלים עם הגורל שלו (לצורך העניין מוות על מנת למנוע ממטוס להתרסק בתוך העיר) מתוך ידיעה כי הוא יביא לגאולה מסוימת. אנו שוב נתקלים בתהיות הפרישה והכמיהה ליורש/ים. כל זאת בזמן שביין מזכיר לנו כי הרוע והכאוס תמיד יהיו שם ויכו ללא רחם.

הסיפור הוא מעיין סיכום הריצה עד לנקודה זאת, קינג בוחר לסמן בחוברת 20 איזושהי נקודת אמצע. הוא מצליח לסקור את הסדרה עד לנקודה זאת בצורה בה הסיפור עצמו לא מרגיש תקוע. הוא שוזר רעיונות שהוא כבר חקר בחוברות קודמות כמעין תזכורות לגבי הנושאים עליהם הוא דיבר. כל העניין הזה מתבצע בצורה חלקה ונעימה כחלק מן הנראטיב המרכזי. זה לא מרגיש עמוס או כפוי אלא חלק מן הקרב האפי הזה.

הקרב בין באטמן לבין ביין לא מוכרע רק על ידי מהלומות, הוא מוכרע בסופו של דבר על ידי כוח הרצון. כבר בקשת הראשונה קינג הראה לנו שמה שמייחד את באטמן הוא היכולת שלו להתמודד ולנצח למרות כל הסיכויים, לא באמצעות כוחות על, אלא באמצעות כוח הרצון הבלתי נגמר שלו. גם כאן הקרב מוכרע אומנם בצורה פיזית אך מה שמוביל לאותה ההכרעה הוא כוח הרצון של ברוס. ההקבלה שבין האחים בעלי כוחות העל שעמדו לרשת את תפקיד מגיני גותהאם לבין באטמן רמז על כך, בעודם מחזיקים בכוחות על ואמורים להיות הרבה יותר טובים בהגנה על העיר דווקא האחים נופלים קורבן לעיר גות'האם וליכולת שלה לשבור אותך. בעוד באטמן מחזיק מעמד שנים, אך המאבק הזה נותן אותותיו. ניתן היה לראות את הקשיים המנטליים שעוברים על העטלף במהלך ההתקדמות שלו בכלא סנטה פריסקה וכמובן בהזיה של אימו לקראת סוף הסיפור הזה.

האמנות של דיוויד פינץ מעולה, הדגש בפרטים, הריאליזם בסצנות הקרב והתחושה כאילו כל מהלומה אכן כואבת, המעבר בין הסגנונות כאשר ביין מצוייר גם כנקי מסם וגם בתחפושת נעשת בצורה חלקה וזורמת.

ובכן הריצה של קינג עד לנקודה זאת הייתה מעולה, אומנם ההתחלה הייתה מעט מקרטעת אך מרגע שהובן כי יש פה משהו יותר גדול זה המשיך והשתבח, מעניין לראות לאן קינג יקח את העטלף הפעם, אם נסתמך על היכולת שלו עד עכשיו זה הולך להיות מעולה. מומלץ מאוד.

זה הכל לשבוע הזה נתראה בשבוע הבא.
נהנתן/ם? סבלתן/ם? נשמח לשמוע על כך בתגובות .

Comments

comments

Roy Tabak
סטודנט מת"א, קורא קומיקס נלהב מילדות, מעריץ את באטמן ואלן מור. מחבב פחות את סקוט סניידר. כותב בעלילון וחלק מן הפודקסט הקלאסי קלאסיקומיקס