This Week in Gotham 02.05.17

טור שבועי שמבקר חלק מחוברות ה Bat Family  (יש פשוט הרבה יותר מדיי) הביקורות עלולות להכיל ספולירים, הקריאה היא על אחריותכן בלבד.

הפעם: כמעט כל משפחת העטלף, באטגריל מסתבכת עם מארק צוקרברג הרשע, באטוומן ממשיכה בהרבה מאוד מיסתורין, נייטווינג בחוברת נטולת דמיאן, באטמן של קינג בקרוס אובר מאולץ ובאטמן של סניידר מסיים קשת סיפור בצורה קצת שונה:

Batgirl #10-Son of Penguin part 4              .

Writer: Hope Larson.

Artist: Chris Wildgoose.                                                           

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

לאחר מספר חודשים של חוברות דיי מעצבנות אנחנו מקבלים חוברת סבירה ומהנה, אומנם משכנו מספר מאוד גדול של חוברות עד שהגענו למעמד הזה אבל הדברים מתחילים סוף סוף להתבהר. הבן של הפינגווין מתגלה כנבל (דבר שהיה צפוי מההתחלה) והתוכנית שלו מתחילה לקרום עור וגידים.

הדגש של השימוש ברעה בטכנולוגיה במהלך הסדרה הוזכר מספר פעמים, במיוחד בדגש על הנבל שלנו, הבן של הפינגווין, שהוא סוג של מארק צוקרברג. במשך 4 חוברות רק נרמז לנו שיש לו צד אפל אך הפעם הוא סוף כל סוף נחשף. מעבר לזה יש את ההתעסקות הבנאלית באופן יחסי בחיה של ברברה גורדון. לצערי שוב הדמויות המשניות מקבלות מעט מאוד זמן מסך, בעיות שלהן נפתרות בצורה שטחית וילדותית כדי לא לגנוב אפילו מעט פוקוס מהדמות של ברברה. זה מציק במיוחד כי דמויות המשנה בבאטגירל מאוד מעניינות, הייתי רוצה לראות יותר דגש עליהן מאשר כמה פנאלים כדי למלא זמן ללא ברברה.

למרות שיש בחוברת לא מעט רגעים "מתים" לפחות העלילה מתקדמת ואנו מבינים יותר על מערכת היחסים המוזרה בין הפינגווין לבין הבן שלו. מעבר לכך יש כמה נקודות מעניינות כמו השימוש בפיד אפליקציה על מנת לנתב רגשות של אנשים ולגרום להם לפעול בצורה מסוימת וגם השתלטות על רכב על מנת לבצע איתו תאונה. המעניין הוא שאת הדברים הללו אפשר לבצע היום, באמצעות מניפולציות על הפיד של משתמשים בפייסבוק (דבר שבוצע במסגרת ניסוי) או השתלטות על מערכות חכמות ברכבים (דבר שבוצע מספר פעמים). הדברים הללו באמת מוצגים כאיום ומעודדים את הדיון בנושא הזה וזה רעיון מאוד מעניין.

האמנות של כריס ווילדגוס שומרת על רמה מקצועית מאוד גבוהה, הדגשים הירידה לפרטים והיכולת לייצר סצנות מלאות בפרטים ואווירה עושות רק טוב לחוברת הזאת.

למרות כל הקשיים בחודשים האחרונים, יש פה חוברת טובה שהייתה יכולה להיות אפילו טובה עוד יותר אבל היא מומלצת.

 

Batwoman #2- The Many Arms of Death part 2: Running up the Hill

Writers: Marguerite Bennett, James Tynion IV

Artist: Steve Epting.                                                                  

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

בחוברת השניה של באטוומן נזנחו האיזכורים התכופים לבן הדוד המפורסם וישנה התמקדות יותר גדולה על הדמות הראשית של הכותר, זה הרבה יותר מוצלח.

סיפורה של קייט והמעקב שלה אחר סרום המפלצות ממשיך כמו כן הצלילה אל העבר המסתורי שלה ואיך הוא אמור להתקשר אל ההווה. הכותבים דיי מתקמצנים בפרטים קונקרטיים אודות העבר של קייט וכיצד הוא משתלב בסיפורה הנוכחי. אנו מקבלים הצצות אל העבר במהלך הסיפור אך התמונה הגדולה רחוקה מלהיות שלמה. הנקודה היא שהנרטיב ממשיך להבנות ואין הרגשה של דריכה במקום אלא של התקדמות מאוד איטית לקראת משהו גדול.

אחת הטענות שלי כלפי החוברת הראשונה הייתה ההתעסקות הבלתי פוסקת בעובדה שקייט היא בת הדוד של ברוס (ברמה בה כמעט בכל עמוד היה איזכור לבאטמן). למרבה המזל הקו הזה נזנח, בחוברת הזאת הפוקוס הוא על קייט, היא חפה כמעט לגמרי אזכורים לבאטמן או לברוס. הפוקוס הזה מאפשר לפתח את הדמות של קייט ולחשוף אותה לקורא בצורה בה היא לא נחשפה עדיין ביקום 52 החדש. הבנייה של הדמות רחוקה מלהסתיים ויש עוד לא מעט עבודה עד אשר נקבל משהו מוגמר אולם הסיפור מקדם את הדמות בצורה משמעותית ונותן לה נפח. במקביל יש הצגה של דמויות משנה חלקן בצורה שטחית וחלקן בצורה יותר רצינית.

האומנות בחוברת הייתה טובה, היו מספר עמודי ספראד מיותרים לדעתי, למרות שהם אויירו בצורה טובה הם היו מיותרים.

לסיכום, חוברת יותר טובה מהחוברת הקודמת, העלילה מתקדמת אומנם לאט אך בצורה מעניינת, מעניין יהיה לראות לאיזה כיוון זה ימשיך וכיצד זה יתפתח מומלץ מאוד.

 

Nightwing #19- Nightwing Must Die part 4

Writer: Tim Seeley.

Artists: Javier Fernandez, Minkyu Jung.                           

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

בחוברת הפעם יש איזושהי מגמת שיפור, לצערי גם זה לא מספיק כדי לרומם את הסיפור הבינוני הזה. למרות שבאמת יש הרגשה שנעשה פה ניסיון כנה ליצור משהו מעבר לרמה בה הסיפור נכתב עד כה, אך הרבה מכל זה מתפקשש בסופו של דבר.

נקודות האור העיקריות בסיפור הן העובדה שאין כמעט דמיאן, הפוקוס חוזר להיות כמעט באופן בלעדי על נייטווינג. נקודת האור השניה היא הכימיה בין נייטווינג לבת הזוג שלו, מערכת היחסים המורכבת הזאת נותנת תנופה לסיפור המגמגם הזה ומאפשרת כמה רגעים של כיף במהלך הסצינות. הדיאלוג והכימיה בין הדמויות נעשת בצורה מעולה, רק חבל שזה מגיע לקראת סוף הסיפור וזה עדיין לא מצליח לפצות על המחסור בנבל או התקדמות של העלילה. מעבר לכך שוב ישנה גרירת רגליים מסוימת, למרות שכבר התקבעו על נבל (כלומר זאת החוברת הראשונה שבה לא החליפו את הנבל הזמני בנבל יותר גדול שאמור לשלוט בכל הסיפור מגבוה) התוכנית שלו עדיין לא ברורה (וכבר אנחנו 4 חוברות בתוך הסיפור הזה), כמו גם המניעים שלו.

אחת הבעיות המרכזיות של הסיפור הייתה הדילוג בין נבלים ללא הפסקה, דבר שהוביל למצב שמחוברת לחוברת מתחלף נבל ללא יותר מדיי היגיון או כיוון, כעת כאשר נעצרנו על נבל אחרון (לפחות זאת ההרגשה) הוא לא באמת מנוצל כראוי. אין סיבה רצינית להשתמש בסיימון הרט, שהוא נבל באטמן, בשביל נייטווינג. אין בינהם התאמה כי כאמור האובססיה של הרט היא כלפיי באטמן, וזה ניכר בחוסר הכיוון או המטרה שבהם נע הסיפור הזה, אין באמת איזושהי תוצאה סופית רצויה והג'אגלינג הזה בין נבלים לא בדיוק עזר יותר מדיי.

שני האמנים עושים עבודה טובה מבחינה אומנותית, הקווים אומנם לא הכי נקיים אבל זה משתלב ביחד ויוצר אווירה מסוימת שעובדת עם הטקסט.

החוברת הזאת יותר טובה משאר החוברות שיצאו עד עתה, אך זה עדיין לא מפצה על סיפור בינוני ומטה ובהחלט לא מומלץ. לדעתי צריך לדלג לגמרי על הקשת הזאת ולקוות שזה ישתפר בקשת הבאה, נקודות האור הבודדות לא מכסות על האפלה הגדולה והבינוניות שהן הסיפור הזה וחבל.

 

Batman #21: The Button part 1

Writer: Tom King.

Artist: Jason Fabok.                                                                  

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

הסיפור שחששתי ממנו מגיע לצערי הרב זה בהחלט עונה על רוב החששות שלי, עושה רושם שהסיפור נכפה על קינג מכיוון שכמעט ולא ניתן לראות את הנגיעות הקינגיות שאפיינו את הכותר בחודשים האחרונים, במקום אנחנו מקבלים מעיין שילוב מאולץ שהוא לא פה והוא לא שם (טוב זה בעיקר מרגיש כמו פלאש ולא כמו באטמן).

מאז חוברת ריברת' הגדולה נרמז לנו על שיתוף הפעולה הזה בין הפלאש לבאטמן בניסיון לגלות את המקור של כפתור הסיכה המסתורי (פחות מסתורי לכל מי שקרא וואטצ'מן). כבר בחוברת עצמה זה התחיל בצורה לא הכי טובה לכן גם הציפיות לשיתוף הפעולה הזה לא היו בשמיים ולמרות זאת זה איכשהו הצליח להיות ממש לא טוב. אפשר להתווכח על זה שלא באמת היה נחוץ לשלב את וואטצ'מן בתוך יקום DC, על ההיבריס של ג'ף ג'ונס במחשבה שהוא יכול ליצור איזשהו יקום על שמשלב גם יצירות שנכתבו באופן מכוון מחוצה לו, אבל זה כבר נידון בביקורת של תום שפירא על חוברת ריברת' (אמ;לק הוא ממש לא אהב אותה). אך לאחר שכבר נעשה המעשה היו יכולים לנסות לפחות לבנות עלילה יותר טובה.

הסיפור הזה אומנם נושא את הכותרת באטמן אך הוא 80% הפלאש (וזאת למרות שהפלאש מופיע מעט מאוד), בחוברת אין יותר מדיי תוכן בגדול באטמן חוקר את סיכת הכפתור באמצעות העברתה בין אצבעות היד שלו בזמן צפייה במשחק הוקי בדיוק כשהיא נופלת ומגיבה עם המסיכה של סייקו פיראט (ואין שום הסבר או סיבה שזה יקרה, או שבאטמן יחזיק במסיכה) דבר שמוביל להופעת הריברס פלאש ובעצם למה שהולך להיות הרעיון המרכזי של הסיפור, הקרב בין באטמן לריברס פלאש עד להגעת הפלאש הרגיל.

מבחינת תוכן אין פה יותר מדיי, מעט מאוד טקסט כמעט אפס דיאלוג ויותר ספקולציות מאשר תוכן. תום קינג מאוד טוב בכתיבת דיאלוג, יכולים למתוח עליו הרבה ביקורת (חלקה מאוד מוצדקת) אך האדם יודע לכתוב דיאלוג טוב! הוא מצליח להיכנס אל הדמויות ולתת לכל אחת מהן את הקול הייחודי שלה. בסיפור הזה זה מתפספס נורא, אולי בגלל שכמעט ואין דיאלוג או אולי בגלל שקינג הוכיח כבר מספר פעמים שהוא עובד הרבה פחות טוב כאשר הוא כותב תחת אילוץ ולא את הסיפור שלו. המפסידים העיקריים מזה הם הקוראות והקוראים שמקבלים סיפור מאוד בסיסי שבאטמן הוא דמות משנית לחלוטין בו.

בעיה נוספת שמתעוררת בסיפור היא ניסיון לדחוף ולחבר עוד ועוד דברים שלא אמורים להתחבר, ובצורה יותר ממוקדת הניסיון להכניס את flashpoint לקלחת הגם ככה מלאה כדי שכותרי קרוסאובר יעבדו צריך לבנות סיפור סביב 2 הדמויות. כאן מרגיש כי הסיפור נבנה סביב הפלאש בכוונה ובאטמן הוא רק שחקן משנה. כשמוסיפים לתוך זה גם את וואטצ'מן (שוב באמצעות אור כחול מסתורי אשר יכול להיות כי הוא ד"ר מנהטן) זה מרגיש מאולץ ומטרחן.

ג'ייסון פאבוק עושה עבודה מרהיבה, בין אם זה בסצנות הקרב או בהבעות הפנים. הוא מצליח להעביר היטב את הטקסט כאשר רוב הסיפור מועבר ב3X3 קלאסי. יש המון דגש לפרטים הקטנים בכל פאנל ועבודה בקווים נקיים, האומנות היא בהחלט אחת מהנקודות החזקות הבודדות של החוברת הזאת.

לצערי הרב כל הציפיות שלי אכן התגשמו, מדובר בסיפור מאוד מאולץ. ניכר שקינג עושה עבודה פחות טובה כי הוא לא מתעסק עם הנראטיב שלו אלא עם נראטיב שנכפה עליו והתוצאות בהתאם. נוסיף לכל זה את העובדה שזה לא מרגיש כמו סיפור באטמן אלא יותר כמו סיפור פלאש ונגיע למסקנה המתקבלת שאין שום מניעה לדלג על הסיפור הזה, במיוחד לאור העובדה שחוברת באטמן הבאה לא תכתב על ידי תום קינג. לא מומלץ

All Star Batman #9: End of the Earth 4+ the Cursed Wheel 7

Writer: Scott Snyder.

Artists: Jock, Fransesco Francavilla.                                    

Num of pages: 40.

Price: 4.99$

קשת סיפור נוספת של סקוט סניידר מגיעה לסופה, אומנם הפעם מדובר בסיום אפי פחות מאשר הקשת הראשונה, למרות הכל מדובר בסיפור מאוד מעניין שמביא טייק חדש על יריבים ותיקים של העטלף וזורע זרעים להמשך.

בסיום המעט אנטיקלימקטי (בהשוואה לסיום של הקשת הקודמת) באטמן מתעמת עם מי שעמד בעצם מאחורי כל הדברים הנוראיים שקרו, מי ששלט מרחוק על ההתרחשות ורצה להביא בסופו של דבר לסוף העולם. מדובר בלא אחר מאשר ראס אל גול, העימות הסופי בינו לבין באטמן לא מתרחש רק בזירה הפיזית אלא בזירה האידיאולוגית גם כן. ראס אל גול שואף לכאוס הוא בוחר באי הסדר ובפאניקה כדי להביא את העולם לקיצו על מנת ליצור אותו מחדש, קצת כמו שהוא עושה לגופו שלו בכל פעם שהוא נכנס לתוך בור הלזרוס. הוא מתחדש, מוחק את הישן ומייצר חדש כמו נחש המשיל את עורו. באטמן מנסה לעבוד דרך הכאוס בניסיון לשמר את הטוב ולמחוק את הרע. ההתנגשות האידיאולוגית הזאת התרחשה מספר פעמים במהלך השנים כאשר תמיד ראס אל גול ניסה להרוס ובאטמן ניסה לתקן.

אל גול מנסה לגנוב את הנראטיב, הוא כל כך בטוח שהוא ניצח ובכך הוא חוטא בחטא ההיבריס, אולי אחד מהסימנים הכי בולטים לטרגדיות הקלאסיות (בהן הגיבור תמיד חטא בחטא היוהרה אשר הביא בסופו של דבר לכיליונו). באטמן מוכיח פעם נוספת כי הוא מתעלה מעל היריבים הכי מתוחכמים שלו (אם כי הפעם באמת שהיו לא מעט שאלות שנותרו לא פתורות בנוגע לצורה שבה באטמן ניצח) ומחזיר לידיו את הסיפור. הפתיחה גורסת שזה לא סיפור באטמן (למרות שהשם שלו מתנוסס בגאון על הכותרת של החוברת), בסופו של דבר מתגלה שזה כן סיפור באטמן אך זה סיפור באטמן שסופר בצורה מעט שונה.

הסיום של הסיפור מצליח לחבר בצורה מאוד מעניינת את שלל חלקי הפאזל שסניידר יצר, בשונה מהקשת הראשונה שהתמקדה בסיפור אחד נע, בקשת הזאת נחשפנו לכמה נבלים וכמה סיפורים משתלבים כאשר הסוף ליכד את הכל בצורה מאוד מעניינת וטובה.

הדמות של דיוק עדיין מדשדשת, בסיפור הראשי הוא לא יותר מאביזר ודרך לקדם במעט את העלילה ובסיפור המשני הוא פשוט חוזר על המנטרה של להיות רובין מבלי להיות רובין. אני חושב שהגיע הזמן לטפל בנושא הזה כי בהחלט מדובר בעקב אכילס של סניידר בכל הנוגע לסיפור הזה, מעבר לעובדה שהוא מתעקש שלא לקרוא לרובין בשמו הוא פשוט חלק מהזמן דיי מתעלם ממנו.

האומנות של ג'וק עובדת נהדר עם הסיפור, ג'וק מביא אווירה אפלה יותר, הקווים שלו לא נקיים הסצנות מאוד מרהיבות ואפלות. האפלה שהוא מביא מתחברת לסיפור ומחזקת אותו.

מבלי להוסיף יותר מדיי מדובר בחוברת טובה מאוד, סקוט סניידר ממשיך בסיפור מעולה אם כי הסוף היה קצת פחות טוב מהסיפור הקודם, יש למה לצפות. אני מקווה שסניידר ימשיך בקו שלו, כלומר לבחון מחדש נבלים ותיקים של באטמן ולספר איתם סיפורים חדשים. עד עכשיו סניידר לא חרג יותר מדיי מהנורמות של הדמויות, הוא שמר אותן דיי באלמנט שלהם רק עם טוויסטים מסוימים. אני מאוד מקווה שהסיפור של דיוק כן יקבל איזשהו נפח יותר משמעותי בעתיד ובעיקר שהסטטוס שלו סוף סוף יתבהר. מומלץ מאוד.

זה הכל לשבוע הזה נתראה בשבוע הבא.
נהנתן/ם? סבלתן/ם? נשמח לשמוע על כך בתגובות .

Comments

comments

Roy Tabak
סטודנט מת"א, קורא קומיקס נלהב מילדות, מעריץ את באטמן ואלן מור. מחבב פחות את סקוט סניידר. כותב בעלילון וחלק מן הפודקסט הקלאסי קלאסיקומיקס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *