בקומיקס אי אפשר לשמוע אותך צורח. כי זה קומיקס. על Alien: The illustrated Story

Alien: The illustrated Story

כתיבה: ארצ'י גודווין, אמנות: וולטר סיימונסון, הוצאה: Heavy Metal / Titan

הנוסע השמיני: הסיפור המאוייר (המונח "רומן גראפי" לא היה מכובד כל כך ב-1979) לא אמור לעבוד. דבר ראשון – מדובר בעיבוד קומיקס לסרט ורובם נעים על הטווח שבין "רע" ל"נשכח", הדבר היחיד שגרוע יותר מעיבוד קומיקס לסרט זה גרסת משחק מחשב לסרט. דבר שני – כל העסק הוא באורך שישים עמודים בלבד וקשה-עד-בלתי-אפשרי לדחוס סרט אווירתי של כמעט שעתיים לכזה קומיקס קצר בלי לוותר על האטמוספרה היחודית שלו. דבר שלישי – כל העסק נעשה בחופזה מסויימת, וולטר סיימונסון חשף בראיון שהיו להם פחות מארבעה חודשים לסיים את הפרוייקט.

זה לא אמור היה לעבוד. זה עבד.

The Illustrated Story מבוסס באופן די נאמן על התסריט(ים) השונים שהובילו ליצירת הנוסע השמיני – ישנן כמה סצנות שיופיעו מאוחר יותר בגרסה המורחבת אבל לא התיאטרלית וכמה רגעים שהיו בתסריט אבל שונו, או נמחקו, בזמן הצילומים. הסיפור זהה אבל המעבר ממדיום למדיום, והצורך לדחוס את הכל, משנה את התוצאה הסופית – לא טוב יותר, לא רע יותר, פשוט "שונה".

כמו בסרט המוקרי הצוות של ספינת החלל נוסטרמו מתעורר מוקדם מידי משנת ההקפאה שלו בדרך חזרה לכדור הארץ רק כדי לגלות שהמחשב של הספינה הסיט אותם מהמסלול בעקבות משהו שנשמע כמו קריאת מצוקה – משהו קורא באינסוף של החלל, משהו שלא יכול להיות אנושי. הם מגיעים לאסטרואיד ומגלים עליו שאריות של ספינת חלל חייזרית ומשהו נוסף – ביצה של מין לא מוכר שפולט טיפל שמכניס את הגוף של חבר הצוות קיין לשיתוק ומסרב לרדת. השיתוק הוא הקטנה בבעיות של חברי הצוות – הטפיל הוא רק חלק ראשון בדרך ליצירת מפלצת מאיימת שפורצת החוצה מגופו של קיין ומתחילה לצוד את הצוות אחד אחד.

הבעיה העיקרית של הקומיקס הוא עניין הגודל – האימה בסרט הנוסע השמיני מגיעה בעיקרה מבניה איטית של אווירה ופחד. המפלצת נרמזת, השפעותיה נראות בדמות מוות וחורבן אבל היא עצמה מוצגת לרוב בצללים או בכלל לא. לקומיקס אין זמן ומקום לזה, היוצרים מבינים שבמדיום הקומיקס הבניה האיטית הזו תדרוש ספירת עמודים שאין ברשותם ושהסגנון שבנו הצלם דרק וליאנט והבמאי רידלי סקוט לא בהכרח עובד עם הסגנון האמנותי המופגן והדרמטי של וולטר סיימונסון (כמה שנים אחר כך הוא יתפרסם בזכות הריצה הדפניטיבית על Thor של מרוול).

הקומיקס מדגיש, במקום זאת, את אלמנט המד"ב של הסיפור – הרעיון היחודי (לזמנו) של הצוות כנהגי משאית בעתיד במקום כמדענים מומחים או כחוקרי חלל אמיצים. הם רוצים לעשות את העבודה ולחזור הביתה וכל הפרוטוקל של מציאת צורת חיים חדשה בעיקר מעייף ומעצבן אותם במקום להלהיב אותם – ההתנגשות של האישיות בין הקצינה הנוקשה ריפלי למכונאים ברט ופארקר מקבלת הדגשה, גם חוסר הנוחות של הצוות מול קצין המדע קר הרוח אש מקבלת נופח חדש יותר.

כאשר החיזר כן מופיע האימה שלו היא בגודל ובאלימות – סיימונסון מצייר אותו בהתבססות על העיצוב של גייגר אבל במקום לכרוע ולהתחבא הוא מגיח בכוח, מתנשא לגובה מעל בני האדם לפני שהוא קורע אותם לגזרים.

הזכויות להפצה של גרסת קומיקס של Alien נרכשו ע"י אנתולוגיית הקומיקס Heavy Metal (הגרסה האמריקאית למגזין הפנטזיה הצרפתיהמצליח Metal Hurlant) מה שמיד שיחרר את הקומיקס מחלק ניכר מהמגבלות שבוודאי היו מוטלות על אותו סיפור אילו היה מתפרסם תחת המותגים היותר משפחתיים כמו Marvel או DC – תחת הבאנר של "למבוגרים בלבד" Heavy Metal היו חופשיים לפרסם סיפורי אימה ועירום ואלימות ועירום וגועל ועירום (הם מאוד אהבו עירום, בעיקר נשי). Alien: The illustrated Story לא מציג זוועה רק לשם הזוועה – אבל הוא לא נמנע מדם ובשר.

סיימונסון הוא ללא ספק הקול המוביל פה: אלו שרגילים לסיפורי גיבורי העל ולהרפתקאות המיתיות שלו, הוא עובד בשנים האחרונות על סדרת פנטזיה בהשראת המיתולוגיה נורדית בשם Ragnarok, יופתעו כנראה מהסגנון המוקדם שלו שהיה הרבה יותר "מלוכלך" באופיו. זה לא רק היכולת למכור את הקטעים הגדולים (החשיפה הראשונה של ספינת החלל עושה עבודה מצויינת בסקאלה, או העיבוד מחדש של הלוגו לתוצרת טכנולוגיה אורגנית) אלא גם העבודה המצויינת שהוא עושה עם ה"משחק" של הדמויות – הבעות הפנים, שפת הגוף. הסרט עובד, עד היום, כי אנחנו מרגישים שאלו אנשים אמיתיים שמגיבים באופן אמיתי לדבר לכאורה בלתי אפשרי. הקומיקס משמר את הגישה הזו.

לא שצריך להמעיט בחשיבותו של ארצ'י גודווין (זכרונו לברכה) – אף על פי שהאיש זכור היום בעיקר בתור עורך, לא רק במרוול אלא גם במגזיני האימה הקלאסיים Eerie ו- Creepy, יש לו גם רזומה מרשימה בתור כותב של באטמן ומלחמת הכוכבים (הוא האיש שהגה את הרעיון לגרסת הקומיקס כאשר הסרטים עוד היו בחיתולים) ושל מיני סיפורים קצרים. גודווין לקח את התסריט וצמצם אותו למרכיבים הבסיסיים – צוות, ספינה, מפלצת, בגידה. ועשה את זה בצורה כזו שהקומיקס לא מרגיש כמו עיבוד, כמו נגזרת של משהו גדול יותר, אלא פשוט כמו נובלת מד"ב טובה. אם לא היו אומרים לי שזה מבוסס על סרט, ולא הייתי מודע לקיומו של הנוסע השמיני, כנראה לא הייתי שם לב.

אחרי שנים של קיום בלימבו הקומיקס ניתן היום לרכישה דרך ההוצאה הבריטית Titan שעשתה עבודה טובה במודרניזציה של הצביעה עפ"י סריקות האמנות המקורית ואפילו הוציא Artist's Edition שמציגה את האמנות של סיימונסון סרוקה בגודל מקורי, מאסיבי לגמרי, הגרסה הזו אמנם כבר לא בדפוס אבל חובבי אמנות וקמיקס קלאסי מוזמנים לצוד ברחבי חנויות האינטרנט ואולי לראות איך נראה מאסטר של המדיום.

 

נהנתם מהכתבה? מעוניינים בעוד? תרומה קטנה לבלוג תאפשר לנו יותר זמן פנוי לקרוא ולכתוב על קומיקס

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.