יום קומיקס חדש! 14.6.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

Martian Manhunter / Marvin the Martian One Shot

כתיבה: סטיב אורנלדו, אמנות: אהרון לופרסטי, הוצאה: DC

זה קומיקס שבו ג'ון ג'ונס, גיבור העל עם התלבושת הכי מגוחכת בכל ההיסטוריה של ליגת הצדק (ואני כולל בכך את המדים שוונדר וומן לבשה בשנות התשעים), נלחם במרווין – הבחור ההוא מהסרטונים של הלוני טונס שרוצה לפוצץ את כדור הארץ (כי הוא מסתיר לו את התצפית על נוגה). זה רעיון כל כך נהדר שאני לא מבין איך זה שלא היה לנו כבר ארבע סדרות רצות ורומן גראפי מהודר בכריכה קשה שעולה הרבה יותר מידי ומעלה אבק על המדף הכי עליון בקצה של החנות עד היום שבו הוא נופל לאיזה הילד על הראש ופותח את הגולגלת ככה שמעט תאי המוח שנשארו לדור הזה (שמבזבז את הזמן על קריאה של בלוגים על קומיקס במקום לעשות דברים מועילים כמו לרוץ ישר אל הקיר) ואז יש תביעה וכדאי מאוד שתתרמו ל –CBLDF כדי להגן על בעלי חנויות ממקרים כאלו.

איפה הייתי? אה, כן – זה בהחלט בדיחה משעשעת, סטיב אורלנדו (Midnighter) הוא אחלה כותב עם המידה הנכונה של הומור מרושע למכור סוג כזה של סיפור ואהרון לופרסטי הוא אחלה אמן. שווה הצצה.

 

Defenders #1

כתיבה: בראיין מייקל בנדיס, אמנות: דיוויד מרקז, הוצאה: Marvel

תראו, ילדים – זה הצוות שהביא לכם את Civil War II, סדרה כל כך גרועה שרק מלחשוב עליה אני מתחיל לעבד את היחולט לכחותב כמו עחא ראךעו ל כחהןל.

….. סליחה, איפה הייתי? זו גרסה חדשה לגמרי לרעיון של ה- Defenders שאין לו שום קשר למיליון הכותרים הקודמים שחלקו את השם הזה, הפעם בהתבסס על סדרת הטלוויזיה של נטפליקס שבה לוק קייג', מאט מרדוק וג'סיקה ג'ונס משתפים פעולה בלהעמיד פנים שהם לא שונאים את דני ראנד (נראה לי, לא ראיתי את זה עד הסוף).

כל מידה של אופטימיות יוצאת מהחלון ברגע שאנשים נזכרים שא) גם אחרי חמש עשרה שנים בתפקיד בראיין בנדיס פשוט לא מסוגל לכתוב ספרי קבוצות, הוא תמיד נתקע עם יותר דמויות משהוא יכול לעבוד איתן, עם יותר מידי חוטי עלילה פתוחים שהוא לא מסוגל לסגור ויותר מידי "רגעים מזעזעים" שלא מובליםי לשום דבר חוץ מכותרות באתרי קומיקס שאף אחד חוץ מכותבי בלוגים בעברית על קומיקס לא קורא לעומק ו-ב) הרעיון של כותר "המגינים" קולל ע"י מכשף לפני שנת אלפיים – היו חצי תריסר נסיונות להתחיל את הסדרה מחדש ולא משנה כמה כישרון הם זרקו על הקונספט (קורט בוזיאק, מאט פרקשן, קת'רין אימונן) אף אחד מהם לא שרד יותר משנה.

 

Jem and the Holograms #26

כתיבה: קלי ת'ומפסון, אמנות: ג'יזל לגאס, הוצאה: IDW

*מוחה דמעה בדרמטיות* היו שלום ג'ם וההולגרמות – הסדרה שלכם הייתה ההפתעה הכי גדולה מאז הפעם ההיא שהצלחתי להעביר יום שלם בלי לדפוק את הבוהן בשולחן העבודה (חגגתי עם עוגה!). הגרסה המחודשת / מודרנית לסדרת הילדים המטופשת להחריד על זמרת רוק שמסתירה את הזהות האמיתית שלה באמצעות מחשב הולוגרפי משוכלל הפתיעה את כולנו בהיותה דרמה רומנטית יפהפיה (סופי קמפבל, האמנית המקורית,  עזבה אחרי גליון 14 ולמרות שהאמניות שבאו אחריה לא היו באותה רמה הן עבדו עם עיצובים מצויינים) שהציגה דמויות אנושיות שהתנהגו באופן אמין גם כשהסדרה הציגה אלמנטים כמו מתקפות דובים או אינטלגנציה מלאכותית שרוצה להשתלט על העולם.

זה היה כמו סדרת נוער של CW, רק עם משחק הרבה יותר טוב ודמויות הרבה יותר אנושיות. נתגעגע (… אבל לא באמת, כי הם כבר הודיעו על סדרת המשך שתיקח את הדמויות למחוזות יותר פנטסטיים)

 

Kill the Minotaur #1

כתיבה: כריס פסאטו, אמנות: לוקאס קאטנר וז'אן-פרנסיו בולה, הוצאה: Image

 

 

זו סדרה על המינוטאור. הבחור ההוא מיוון העתיקה שהיה לו ראש של שור והסתובב כל היום במבוך ענקי במטרה להרוג ולאכול אנשים במטרה להתגבר על השנאה העצמית של ההורים שלו על שעשו עבודה נוראית בלגדל את הילד שלהם (…. זו מטאפורה לאינטרנט, נכון?).

הטקסט הפרסומי מבטיח שהסיפור המקורי "מומצא מחדש" אבל לפי מה שאני רואה זו פשוט עוד גרסה לסיפור שכבר ראינו מליון פעמים, זה לא נראה כאילו הם מכוונים למשהו ברמה של House of Leaves. אבל היי – לוקאס קאטנר היה האמן של Witch Doctor המצויינת, אם כבר לקרוא סיפור אימה על מפלצות אז בשביל הבחור היצירתי הזה.

 

Pop Gun War: Chain Letter

כתיבה ואמנות: פארל דלרימפל, הוצאה: Image

הכרך השני בסדרת הפנטזיה של פארל דלרימפל על….. אה…. יש ילדה שרואה טלוויזיה, וילד עם כנפיים קטנות, ואסטרונאוט רוסי שמתרסק לכדור הארץ. וכולם מוצאים עצמם בפלנטה אחרת שבה הם נלחמים בזירת אגרוף נגד בחור עם ידיים על קפיצים. אני חושב. אולי. ייתכן.

הסדרה הזו הופיעה בפרקים קצרים באנתולוגיה Island (ז"ל) ואפילו בין הדברים הדי נסיוניים שהופיעו שם שם היא התבלטה בגישת החופשית לחלוטין שלה לדרך שבה סיפורים אמורים לעבוד. זה היה קצת כמו לקבל חיבור ישיר לתת-ההכרה של פארל דלרימפל – שזה, מסתבר, מקום מקסים אבל קצת מבולגן. כמו החדר שלי בתור ילד (בבקשה אל תדרכו על הבובה של אופטימוס פריים, היא שם מסיבות פולחניות חשובות). אני לא באמת יכול להמליץ על הסדרה הזו כי אני לא ממש בטוח מה הולך שם – אבל זה נראה טוב.

 

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.