יום קומיקס חדש! 28.6.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

Blankshot #1

כתיבה: אלכס דה קאמפי, אמנות: קריסקרוס, הוצאה: Dark Horse

אלכס דה קמפי (Smoke & Ashes) תמיד הרגישה לי מהכותבות האלו שאני צריך לאהוב, מבחינת הנושאים, הסגנון וכמות הגופות חסרות הגפיים שנמצאות בסיפורים שלה אבל איכשהו כשהגיע הזמן לקרוא את הסיפורים עצמם אף פעם לא הצלחתי להתחבר. אני חושב שזה בגלל שיש משהו סטרילי בסיפורי האימה והאלימות שלה, מידה של ריחוק אירוני שלא מאפשר לי להתחבר עד הסוף. קריס קרוס, למרות השם, הוא לא סוג נסיוני של יו-יו אלא אמן שהיה די פופלארי בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים וזכור לי כמישהו שתמיד עשה עבודה טובה (במיוחד ההרצה המשוטפת שלו עם פיטר דיויד על Captain marvel כשהדמות הייתה עוד בחור חייזרי במקום בחורה אנושית) אבל אף פעם לא הרשים אותי במיוחד.

אז הנה הזדמנות לראות שני יוצרים שהם בסדר גמור מדתפים פעולה על קונספט שנשמע חביב לגמרי אבל לא יותר על מין רובין הוד מודרני שמופלל בשורה של מעשי טרור וצריך להציל את שמו הלא כל כך טוב אבל לא ממש נורא , ככל הנראה ע"י שימוש בסכין גדולה.

 

Blood Brothers #1

כתיבה: פביאן רנגל ג'וניור, אמנות: חוויאר קבה, הוצאה: Dynamite

לפני שנתיים אף אחד לא ידע מי זה פביאן רנגל ג'וניור והיום יש לו פרוייקט בכל הוצאת קומיקס, פחות או יותר. רוב היצירות שלו מגיעים מסגנונות הרטרו-פאלפ עם הרבה דגש על האקשן ועל המימד הויזואלי. בניגוד ליוצרות שאת שמן הזכרתי בפיסקה הקודמת רנגל מצליח רוב הזמן להתחבר ישירות לרעיון הזה של ריגוש טהור עם המימד המחשבתי מצומצם למינימום – זה טראש, אבל זה טראש כל כך בטוח בעצמו וכל כך חסר בושה שהוא נהיה אמנות שוב.

הבעיה הגדולה היא שכותב כזה תלוי לחלוטין באמן שלו – זה לא שהדיאלוגים המתוחכמים והעלילה המפתיע יצילו אותך אם האמנות לא-משהו. כשהוא משתף פעולה עם אנשים כמו אלקסיס זיריט (Space Riders) התוצאה נהדרת, אבל כשהוא עבד עם ראיין קודי על Doc Unknown קיבלנו פיהוק אחד גדול. אין לי באמת מושג לגבי האיכויות של חוויאר קבה, אבל אני בהחלט מקווה שהוא יוכל להפיך חיים בסיפור הפנטזיה המודרני הזה על זוג אחים שמשמים בלשים פריטיים ושומרי ראש בעיר שמוכלסת ע"י מפלצות מיתולוגיות. אם לשפוט לפי התמונה נראה שרנגל מכוון לסגנון האקשמן-קומי של Quantum and Woody ואני יכול לששוב על כמה דברים גרועים יותר להעתיק מהם.

 

Clue #1

כתיבה:  פול אלור, אמנות: נלסון דניאל, הוצאה: IDW

אנשים בארץ בכלל גדלו על הרמז? יש לזה טיפת נוסטלגיה באזורינו? אני מניח שאם בכלל רוב הקוראים הפוטנציאליים מכירים את Clue מהגרסה הקולנועית – קומדיית קאלט על רציחות ובלשים שנכשלה בקולנוע אחרי שהמפיקים החליטו להכין שלושה סיומים אפשריים לתעלומה והקרינו אותם באופן רנדומאלי. מה שאומר שמי שרצה לראות את כל הסרט היה צריך לשלם שלוש פעמים – זה כל כך נבזי שאפשר לחשוב שזה גימיק של תעשיית הקומיקס!

IDW אמנם אוהבים כסף אבל הם מבטיחים שכל הסיומים השונים לתעלומה יופיעו בכל הגליונות – הקוראים פשוט יצטרכו לנחש מה הסוף הנכון (דרך טובה לעורר דיונים באינטרנט, אני מניח). פול אלור הוא לא כותב שמוכר לי במיוחד אבל מסתבר שיש לו יותר קרדיטים ממה שאפשר לצפות – הוא כתב הרבה סדרות ספין-אוף לצבי הנינג'ה של IDW, שזכו כולם לביקורות חיוביות וגם סיפור קצר של Bravest Warriors – ככה שיש לו נסיון בהומור.

נקווה לטוב.

 

Alec Sinner

כתיבה: קרלוס סמפיו, אמנות: חוזה מוניוז, הוצאה: IDW / EuroComics

Euro Comics, חטיבה של IDW, עושים עבודה טובה בשנים האחרונות בלהביא לשפה אנגלית, בתצוגה איכותית, כמה מהיצירות הגדולות של עולם הקומיקס האירופאי הקלאסי. ה-מפעל הגדול שלהם הוא כנראה סדרת ההרפתקאות Corto Maltese (כמו טינטין, אבל עם יותר מודעות פוליטית ופחות גזענות) אבל מידי פעם הם פוזלים ליוצרים אחרים – הפעם יש לנו את Alec Sinner שחוץ מהשם המגניב מסתבר שזו יצירת נואר מאוד נחשבת.

ליוצרים אירופאים יש נטיה להסתכל על אמריקה בתור איזה קנבס אבסטרקטי, משהו תיאורטי ואגדי שאפשר וצריך להשתמש באלמנטים ממנו לספר וריאציות על אותם סיפורים (בערך כמו שהאמריקאים רואים את יפן – סמוראים, יאקוזה, רובוטים ורובוטים סמוראים שעובדים בשביל היאקוזה). אז בוודאי לא תתפלאו לשמוע שאלק סינר הוא בלש פרטי קשוח שלוקח על עצמו שורה מקרים בניו יורק של שנות השבעים לצלילח פסקול ג'ז. בכנות, כל עוד האיכות גבוהה לא ממש אכפת לי שחומרי המקור נשמעים כמו מחזור של רימיקס – ועל פי השמועות כשזה מגיע לחוזה מוניוז האיכות מאוד גבוהה.

 

Turncoat

כתיבה: אלכס פאקנאדל, אמנות: ארטיום טהרקנוב, הוצאה: Boom

הבעיה עם תוכנית האוספים של Boom היא שלוקח להם נצח וחצי להוציא את גרסת האוסף של הסדרה, Turncoat נגמרה שנה שעברה ורק עכשיו אנחנו רואים את הספר.

ובכל זאת חבל שתוותרו על סדרת המד"ב המרתקת הזו של פאקנאדך (Arcadia) וטהרקנוב שלוקחת את הרעיון המשומש להחריד של פלישה חייזרית ומוצאת זוית חדשה: הסיפור פה מתחיל אחרי שהפולשים סולקו מכדור הערץ, אחרי קמפיין טרור של עשרות שנים, ועכשיו האנושות צריכה להתרגל לחיים עצמאיים שוב – מה שמתגלה כבעייתי במיוחד, משום שחלק מהאוכלוסיה שירת את החייזרים ברצון והקרעים החברתיים רק התעצמו מאז.

 

 

Motro Volum1

כתיבה ואמנות: יוליסס פארינס, הוצאה: Oni

הו, כמעט שכחתי שהסדרה הזו קיימת – יש עיכוב ענקי ומייאש בקצב יציאת החוברות. אבל למי מכם שהייתה לו הסולבנות לחכות לאוגדנים Motro היא אחת היצירות הפוסט אפוקליפטיות המרשימות ביותר שראינו בשנים האחרונות, אחרי שחשבנו שהז'אנר כבר די מיצא את עצמו, שילוב בין הומור מוגזם לרגש אמיתי: סיפורו של נער צעיר בעל חוזק בלתי אנושי לכאורה ועלייתו מנער אשפתות למל, כמו קונאן הברברי רק עם נפש רגישה וטנק מחמד (אני לא צוחק, הטנק הזה חמוד יותר מעשרה בייבי גרוטים).

הכל מאוייר בסגנון היחודי של פארינס שמצליח לדחוס מאות פרטים זעירים לכל עמוד ופאנל ועדיין אל מעבד את הקו הרך והיפה שלו שגורם לכל סצנה להראות כאילו הגיע מסיפור פרוע במיוחד לילדים.

מומלץ בחום

 

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *