יום קומיקס חדש! 4.10.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

Punisher: Platoon #1

כתיבה: גארת' אניס, אמנות: גוראן פארלוב, הוצאה: Marvel

אחרי ששבוע שעבר נפתח בהסבר למה אני מוצא את מרוול בלתי נסבלים ולמה החוברת הגדולה שלהם לכאורה מרגישה יותר כמו בזבוז זמן מאשר כמו סיפור אני מוצא עצמי מעניק את תואר הקומיקס של השבוע דווקא לחוברת שלהם. ככה זה כאשר משקיעים.

בכנות, עצם החזרה של גארת' אניס לעלילות פרנק קאסל הייתה מספיקה להפוך את החוברת הזו לראויה: זה לא רק שאניס הוא הכותב הכי טוב של המעניש אי פעם וששהרצה הארוכה שלו הדמות ראויה להיכנס לפנתיאון המיינסטרים לצד Thor של סיימונסון, Daredevil של מילר וג'ונסון או כל הרצה אחרת שתבחרו – זה גם שאניס חוזר פה לחקור את העבר של הדמות בסיפור מימי מלחמת וויאטנם (ואניס הוא ה-מאסטר של סיפורי מלחמה מודרניים) וגם שהוא משתף פעולה פעם נוספת עם גוראן פארלוב המצויין; הפעם האחרונה שהם עבדו ביחד הביאה לנו את Fury: My War Gone By שבעיני רבים היא עדיין הדבר הכי טוב שיצא ממרוול בעשור האחרון.

המפתח לחזרה לוויאטנם של אניס ופארלוב היא ההבנה שלהם שהמעניש הוא לא באמת דמות טובה לדיון על ענייני חוק מול צדק – הוא הגיבור של הסיפור ולכן הסיפור דורש שהוא אף פעם לא יהרוג בטעות מישהו חף מפשע במסע שלו לנקמה אינסופית. מה שהוא כן, לעומת זאת, הוא דרך מצויינת לדון בפסיכולוגיה האמריקאית של שימוש בכוח לפיתרון בעיות, מקומיות או גלובליות, והדרך בה ההפסד (או לפחות המחסורר בניצחון מחוץ) הוא מעין פצע פסיכולוגי מדמם בלב האומה עד היום. המעניש, בידיים של אניס ופארלוב, הוא אמריקה.

אה… וגם יהיו מכות ופיצוצים ואקשן כמו שצריך. וכנראה שורת מחץ אחת או שתיים.

 

Harley and Ivy Meet Betty and Veronica #1

כתיבה: פול דיני ומארק אנדרייקו, אמנות: לורה ברגה, הוצאה: DC / Archie

יש קונספטים שמסבירים את עצמם יותר טוב ממה שכל מבקר אי פעם יוכל – רוב הסיכויים שההחלטה שלכם לרכוש (או לא לרכוש) את Harley and Ivy Meet Betty and Veronica התבצעה הרבה לפני שהטור הזה נכתב והייתה מבוססת באופן ישיר על הכריכה ועל סוג הפאנפיק ששמור לכם בתיקיה. לא שאני שופט – יש לי כל גיליון של Angry Birds / Transformers (ומגירה מלאה בפאנפיק).

בצד החיובי  לורה ברגה עבדה בזמן האחרון על DC Bombshells והסגנון הסמי-פינאפי ועדיין מהוגן יחסית שלה נתאים לסוג כזה של סיפור, מגע קומי קל ומידה של צבעוניות קומיקסית מודגשית זה בדיוק מה שאתם רוצים פה. מצד שני קומיקס רומנטי בכיכוב נשים צעירות (ונערות) שנכתב ע"י פול דיני…. אני לא יודע חברה, עבר המממווווןןןן זמן מאז שפול דיני כתב קומיקס טוב וברשימת החוקים של קומיקסים גרועים "אל תתן לגבר זקן לכתוב בחורות צעירות" נמצא במקום טוב למעלה. מארק אנדרייקו הוא מישהו שלא קראתי כבר נצח וחצי אבל Manhunter שלו זכורה לי כסדרה לא רעה בכלל – אחד מגל הגרסאות המחודשות לדמויות קלאסיות שרצו אצל DC בתחילת שנות האלפיים, נקווה שהוא יצליח לאזן את הנטיות הבעיתיות יותר של דיני.

 

Samaris

כתיבה: בנואה פיטרס, אמנות: פרנסואה שיוטאן, הוצאה: IDW

אם במקום סיפורי מלחמה מדממים ואמריקאים הטעם שלכם נוטה יותר לכיוון מד"ב צרפתי אינטלקטואלי (ואולי אתם מחבבים את שניהם…. אתם כנראה סוג כלשהו של סוטים) אתם יכולים להתנחם השבוע בעותק של Samaris – הוצאה מחודשת באנגלית לספר הראשון בסרה נחשבת שזכתה לשם The Obscure Cities על יקום אלטרנטיבי שבו החברה התפתחה לכיוון של ערי-מדינה, כל ספר מוקדש לחקירה של עיר ותרבות יחודית על גבי העולם הזה.

כרכים שונים של הסדרה זכו לפרסומים באנגלית באיכויות ותצורות שונות לאורך שלושים השנים האחרונות אבל עכשיו הרשיון לאנגלית (אחרי פרוייקט קיקסטארטר מצליח) עבר לידי IDW שנשבעים לתרגם את כל העסק באופן כרונולוגי. מעבר לעובדה העניינת שהסדרה לא יוצאת תחת Euro Comics (ההוצאה הספציפית ש-IDW משתמשים בה לתרגם ספרים אירופאים נחשבים) אין הרבה להאיר לרעה – נקווה רק שמפעל התרגום אכן יושלם במלואו ושלא נרכוש את הכרכים הראשונים רק כדי להתקע עם חצי תאוותנו בידינו

 

Walking Dead: Here's Negan

כתיבה: רוברט קירקמן, אמנות: צ'ארלי אדלרד, הוצאה: Image

למקרה שחמש מאות שישים ושבע אלף החוברות שכבר יצאו של אפוקליפסת הזומבים הכי פופלארית בשוק לא הספיקו לכם (בתור מישהו שלא שרד עד גליון עשר מרוב חדגוניות אני לא בטוח איך אנשים ממשיכים מעבר למאה) הנה ספר קומיקס חדש שאוסף את הרצועות הקצרות שרצו במגזין Image+ שהציגו, שני עמודים בכל חודש, את סיפור המקור של הנבל הפופלארי (אני מיח שהוא פופלארי – יאם כי יהיה משעשע לגלות שהם השקיעו את כל המאמץ הזה בסיפור המקור של מישהו שנהרג אחרי עשרה עמודים בגיליון 76 או משהו) ניגאן.

בהתחשב בכמות התוכן הקטנה היחסית אני חייב להניח שההארדקאבר הזה מנופח בהרבה אקסטרות כדי להצדיק את תו המחיר המטורף של 20$.

רוברט קירקמן כותב, צ'ארלי אדלרד מאייר כי צ'ארלי אדלחרד אף פעם לא למד לישון.

 

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *