This Week in Gotham 10.10.17

טור שבועי שמבקר חלק מחוברות ה Bat Family  (יש פשוט הרבה יותר מדיי) הביקורות עלולות להכיל ספוילרים, הקריאה היא על אחריותכן בלבד.

הפעם: נייטווינג חוזר לבלודהייבן בפעם השנייה כדי להתמודד עם ראפטור, מלחמת הג'וקר והרידלר מגיעה לסוף מורכב במעט ואול סטאר באטמן מסתיימת עם טעם של עוד:

Nightwing #30- Raptor's Revenge part 2

Writer: Tim Seeley.

Artist: Miguel Mendonca.                                                      

Num of pages: 30.

Price: 2.99$

אחרי העימות האחרון עם ספייראל נייטווינג שב לבלודהייבן. לצערו הרב גם ראפטור (המנטור/יריב מקשת הסיפור הראשונה) מגיע ומחפש נקמה.

חייו של נייטווינג דיי בבלאגן. בעיר שלו שולט מאפיונר עם גישה לכוחות על הרסניים ואינטלקט רצחני. חברה שלו לשעבר וארגון שלם של נבלים לשעבר שונא אותו, המשטרה לא ששה לשתף איתו פעולה ומעל כל זה אחד האויבים הכי רצחניים שלו חוזר ורוצה לנקום בו. אכן לא קל להיות דיק גרייסון.

רוב הסיפור מהווה אקספוזיציה, החזרה של נייטווינג לבלודהייבן תופסת נתח דיי מרכזי. החלק הנוסף הוא העימות המתבקש עם ראפטור (ששוחרר על ידי המתחזים של ספייראל וכעת רוצה לנקום בנייטווינג), אם כי החלק הזה באופן משמעותי קצת לוקה. במיוחד לאור העובדה כי זה הולך להיות עיקר הנראטיב של הסיפור. ישנה נגיעה מאוד קלה בהרבה מאוד גורמים סביבתיים: מערכת היחסים החדשה של דיק, מערכת היחסים של דיק ושל קבוצת התמיכה לנבלים לשעבר, מערכת היחסים של דיק ושל חברתו לשעבר וכמובן מערכת היחסים של דיק ומשטרת בלודהייבן (איכשהו סילי מצליח גם לשם לדחוף בצורה כזאת או אחרת רומנטיקה). אין יותר מדיי התעסקות בכל קשר אלא יותר נגיעות ומעברים בין סצינות של אקשן לסצינות יותר איטיות. הג'אמפ קאטים הללו לא תמיד עובדים.

האיזכור של בלוקבאסטר לאורך החוברת גם נועד להציג איזשהו סטטוס קוו, אם כי בקשת הסיפור הנושאת את שמו הוא סוג של בוסס בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. הסצנות בהם הוא הופיע בחוברת הזאת לא הוסיפו ולא גרעו ממה שכבר ידענו על בלוק באסטר, הוא בנזונה קשוח ואכזר. מערכת היחסים בין בלוקבסטר לנייטווינג כנראה יובילו את הסיפור הזה ויש פה פוטנציאל מאוד מעניין.

מיגל מנדוקה חוזר לחוברת הזאת ונראה כי הוא עושה עבודה טובה ביותר, בין אם מדובר באיורי אווירה או נושאים יותר רגישים, מיגל עושה עבודה נהדרת.

התחלה של סיפור עם המון פוטנציאל, בעיקר אקספוזיציה אך גם כמה קטעים מאוד יפים. סך הכל התחלה טובה מקווה שזה יתפתח לכיוון טוב. מומלץ.

 

Batman #32: War of Jokes and Riddles finale

Writer: Tom King.

Artist: Mikel Janin                                                                      

Num of pages: 30

Price: 2.99$

לאחר לא מעט שבועות סיפור המלחמה האפי מגיע לסיום מעט צורם ומעט לא מובן.

כמו הרבה דברים בריצה של קינג גם את הסיום של מלחמת הג'וקר והרידלר ניתן לנתח במספר צורות. הרבה מוטיבים התנפצו במהלך הסיום של הסיפור.

אנו מגלים שכל המלחמה הזאת כולל כל מהלכיה הם פרי תכנונו של הרידלר (אם כי הרעיון שבאטמן יקח את הצד שלו לא בדיוק היה בר תכנון אבל נוי שוין). השימוש בקייט מן ובעצם היצירה שלו, כל זאת במטרה לפתור את החידה הגדולה בכולם ובעצם לגרום לג'וקר לצחוק שוב. הרידלר מסביר את כל זה בהסבר רציונלי לפיו זאת החידה הכי גדולה שהוא ניצב בפינה והיא בעצם לגרום לג'וקר לצחוק. הג'וקר צוחק בסופו של דבר אך לא מהתוכנית של הרידלר אלא מפעולה של באטמן שכאילו נלקחה היישר מארגז הכלים של הליצן.

באטמן היה כלי במלחמה הזאת, כלי של הרידלר ושל הג'וקר. אם לצטט את הרידלר הסיפור לא היה הסיפור שלו בכלל. אנו כקוראים התפתינו לחשוב שמדובר בדמות הראשית בגלל שזאת דמות המספר, גם באטמן אולי השלה את עצמו שהוא הדמות הראשית בסיפור הזה. דבריו של הרידלר רק מעצמים את התחושה שבאטמן הובל לכל אורך המלחמה הזאת גם ברגע האחרון, הרגע שבו הוא נשבר וחורג מן הקווים. הג'וקר מונע ממנו להשלים את החריגה ומחזיר אותו למשבצת שלו. ג'וקר שמייצג את הכאוס, השיגעון הלא צפוי מונע מכאוס להתרחש ומבאטמן לבצע את זממו. גם זה מתקשר לדבריו של הרידלר, שבאטמן הוא לא יותר מחידה ראשונה וקלה אליה אנו חוזרים מדי פעם בגלל שהיא כייפית ומזכירה נשכחות. הג'וקר לא יכול לתת ל"תום" של באטמן להעלם ולכן הוא מונע ממנו לרצוח את הרידלר. בכך הוא משיב לעצמו גם את היכולת לצחוק.

באטמן נותר המום ולא בדיוק מבין מה קרה, הוא לא מבין גם במרחק שנים מן המאורע. רק קאטוומן מצליחה לפרש את כל הסיפור הזה בשבילו. בעוד באטמן מתחבט בהסבר של הג'וקר למעשיו (כשהוא שואל את באטמן מה ההבדל בין חידה לבדיחה ואומר לו שכשהוא יבין את זה הוא יבין את מעשיו), קאטוומן מבינה שזה לא העניין. "לאף אחד לא אכפת" זה מה שהיא מתיחה בו. וזה נכון ניתן לנתח לפרק ולתת תשובות מבריקות פוליטיות או עמוקות אבל בשורה התחתונה הג'וקר לא באמת צריך סיבות. לאף אחד לא אכפת, הסטטוס קוו נשמר ובאטמן, למרות שהיה מאוד קרוב לרצוח, לא השתנה בסופו של דבר. הוא כן הובל וכן היה כלי משחק במלחמה רצחנית אך בסופו של דבר הוא נשאר נאמן לעקרונות שלו. האם הכל היה נשאר אותו דבר גם אם באטמן כן היה רוצח את הרידלר, זאת אין לדעת.

מיקל ג'נין עושה עבודה מרהיבה, תחילת החוברת שקטה לחלוטין כך שהכל מתנקז לאומנות. מיקל מצליח להעביר סצנות מאוד מורכבות בצורה מהממת. הדגשים לפרטים הקטנים בכל תמונה פשוט מקצועיים ויפים. גם בשאר החוברת נכרת השקעה אומנותית מאוד גדולה דבר שהופך את החוברת לכייפית עוד יותר לקריאה.

עוד קשת של קינג מסתיימת אם כי בצורה הרבה פחות אפית, כמו כל סיפור של קינג יש הרגשה שמדובר בחלק ממכלול גדול יותר. כמו בקשתות הקודמות יכול להיות שזאת רק יריית הפתיחה שתמשיך הלאה. כסיפור זה היה סיפור טוב אם כי הקצב התחיל לרדת לקראת הסוף. הסוף עצמו היה יכול להיות אולי מעט יותר בשרי אך סך הכל סיפור מצוין. מומלץ ביותר.

 

All Star Batman #14: First Ally finale + Killers in Law finale a Private Matter

Writers: Scott Snyder, Refael Albuquerque, Rafael Scavone.

Artists: Refael Albuquerque, Sebastian Fiumara.              

Num of pages: 40.

Price: 4.99$

חוברת אחרונה לסיפור ובעצם החוברת שנועלת את הסידרה של סניידר, האמת שהסיום הוא אפי ומשאיר טעם של עוד.

העבר של אלפרד ניצב אל מול ההווה, כאשר המנטור הפסיכי של אלפרד חושף את כל הקלפים. כפי שנאמר זה כמעט ולא סיפור באטמן זה הרבה יותר סיפור אלפרד. המשחק הכפול שסניידר עושה עם התפקיד של אלפרד הוא בעצם מוכפל. אלפרד הוא גם החניך גם החונך. גם האויב וגם החבר הנאמן. הוא האביר אך גם נושא הכלים (ועוד שלל מטאפורות רבות). אך בנקודה אחת הוא העיקר. וסניידר מצליח לספר סיפור אלפרד טוב שבו באטמן הוא רק שחקן משני.

אנו למדים שבריאר בחר לשבט את אלפרד על פני בנו, מכיוון שבתפיסה המעוותת שלו אלפרד היה הרבה יותר מוצלח, הדבר היחיד שעצר אותו זאת המשפחה. הוא כמובן תכנן לרצוח את אביו אך לא הצליח כי אלפרד עצר אותו. מאותו רגע, וזאת נקודת מפנה חשובה, אלפרד לקח בעצם אחריות על הגורל שלו. הוא לא עוד כלי משחק אלא אדם עצמאי ואחראי בעל סדר עדיפויות. הבחירה של השיבוט האלפרדי לחסל את בריאר שהוא בעצם האבא שלו רק מעצימה את השוני בין 2 הדמויות. אלפרד המקורי הציל את אביו ממוות בעוד השיבוט בחר להרוג את ה"אבא" שלו. מעבר לתסביכים האדיפליים הסיפור הזה מצליח להציג את אלפרד באור שונה, לתת לו הרבה יותר זמן מסך והמון רגש. אך הכי חשוב הסיפור הזה הפך את אלפרד לגיבור והראה עד כמה הדמות מורכבת.

הסיפור השני גם מסתיים אם כי בצורה הרבה פחות דרמטית. אנו מקבלים מעין כישור בין הסיפור המשני שמסתבר שהוא פריקוול לאירועי הסיפור המרכזי. גם זאת אך ורק בסצינה האחרונה. הסיפור עצמו מסתיים בצורה דיי אלימה ומפוצצת אך לא עמוקה כמו הסיפור הראשי.

אין יותר מדיי מה להוסיף האמנות של רפאל אלבקרקי פשוט מוצלחת לאורך כל הקשת הזאת. הוא לא מאכזב גם בחוברת האחרונה.

לסיכום, זאת הייתה קשת מעניינת ובאופן כללי ריצה מאוד טובה של סניידר. הוא הצליח להמציא מחדש כמה מהאויבים האיקוניים של באטמן ובאותה מידה להציג את הדמות באור שונה. אחת הבעיות היחידות עם הריצה הזאת היא התעלמות מדמויות עליהם סניידר רמז, בעיקר הדמות של דיוק שנפלה בין הכיסאות (ולמען האמת קצת נעלמה ביקום DC). מעבר לכך מדובר בסדרה מצוינת ובקשת סיפור מעולה. מומלץ מאוד.

זה הכל לשבוע הזה נתראה בשבוע הבא.
נהנתן/ם? סבלתן/ם? נשמח לשמוע על כך בתגובות .

Comments

comments

Roy Tabak
סטודנט מת"א, קורא קומיקס נלהב מילדות, מעריץ את באטמן ואלן מור. מחבב פחות את סקוט סניידר. כותב בעלילון וחלק מן הפודקסט הקלאסי קלאסיקומיקס