This Week in Gotham 17.10.17

טור שבועי שמבקר חלק מחוברות ה Bat Family  (יש פשוט הרבה יותר מדיי) הביקורות עלולות להכיל ספוילרים, הקריאה היא על אחריותכן בלבד.

הפעם: בדיטטקטיב מתקפת הדפים הכפולים חוזרת, כמו כן דיאלוג חוץ זמנים בין טים דרייק לטים דרייק.

Detective Comics #965- A Lonely Place of Living part 2

Writer: James Tynion IV.

Artist: Eddy Barrows.                                                               

Num of pages: 32.

Price: 2.99$

מאחר שבפעם הקודמת ניצבנו מול הגילוי הגדול של אוז ותוכנתו (לקוראים שכמובן לא מתעדכנים באקשן קומיקס). כעת שהאבק מעט שקע הגיע הזמן לצמד הרד רובין באטמן על זמני לברוח מהכלא של מר אוז/ג'ור אל/ הכלא של ד"ר מנהטן.

רוב החוברת נעה בין העתיד הדיסטופי (שמקבל איזכורון קצר) להווה הכאוטי. רוב ההתרחשות בעתיד דיי משלים לחוברת באטוומן (עליה דנתי כבר לפני מספר שבועות), המטרה הינה לתת מעט רק לטים דרייק העתידי ולהסביר מעט כמה קשוח וחסר רחמים הוא. ישנה הרגשה שכל החוברת הזאת היא אקספוזיציה ענקית ללמה טים דרייק של העתיד הוא בן זונה קשוח, קר וחכם. אולם, אין באמת הסבר אלא יותר רמיזה לטראומה שהולכת לעבור עליו/עברה עליו. הרעיון הכלילי של עתיד דיסטופי בו טים דרייק הוא באטמן מטורף באמת יכולה להיות מעניינת, אם לא היה את בעיית המעבר בזמן שפשוט לא כל כך עובדת.

במהלך הסיפור באט דרייק מסביר לרובין דרייק על מה שבגדול הולך לעבור עליו, מבלי לעשות לו ספוילרים יותר מדיי. באט דרייק מסביר כי לא באמת ניתן לשנות את העתיד בנסיעה בזמן לעבר וכי הוא קבוע ובלה בלה בלה של מסע בזמן. כל זה טוב ויפה אך לקראת סוף החוברת באט דרייק מגלה שכן ניתן לשנות את העתיד ומחליט לנסות לעשות זאת. היה נחמד אם הסיפור היה מתקבע על הסבר אחד בנוגע למסע בזמן עשה על תעשה ולא היה מתהפך. במיוחד לאור העובדה שהייתה חפירה מאסיבית מפי באט דרייק לגבי למה הוא לא יכול לשנות כלום.

חטא נוסף של גיליון דיטטקטיב הזה הוא כמות הדפים הכפולים, רוב העמודים הם עמודים כפולים, כאשר לא באמת נחוצים כל כך הרבה עמודים כפולים. אין קידום של הסיפור יותר מדיי או איזו אמירה אומנותית. חלק גדול מהעמודים הללו הם דיאלוג, רובם דיאלוג משמים. מלבד אולי 2 מקרים בהם באמת הייתה איזו שהיא תכלית לאותם עמודים זה הרגיש יותר כבזבוז.

לסיום ארצה להתרכז מעט בבאט דרייק. נכון מטרת החוברת הייתה להציג את הדמות שלו אך היא לא בדיוק הצליחה בכך. כן הבאנו שהוא badass הרי יש לו batgun (והוא לא מפחד להשתמש בו). לא באמת למדנו עליו הרבה יותר ממה שהבנו לבד, במיוחד לא למדנו איך לעזאזל הוא התגלגל לכלא של אוז? למה לעזאזל הוא היה שם? האם היו יותר משלושה אסירים בכלא ואם כן מה עלה בגורלם? לכל השאלות הללו לא קיבלנו תשובה לחלקן אני מניח שלא נקבל תשובה בכלל.

האמנות של אדי ברוז באמת מרשימה, אם כי הייתי מצפה לקצת יותר בהתחשב בכמות הדפים הכפולים שהייתה בחוברת הזאת.

לסיכום, היה יכול להיות פה סיפור מאוד מעניין אך משהו בדרך קצת התחרבש. זה מרגיש מאוד בוסרי ולא גמור כאילו העלילה מובילה את הכותב ולא הוא את העלילה. קצת קשה לי עם סאגת הבאט דרייק. לא מומלץ.

זה הכל לשבוע הזה נתראה בשבוע הבא.
נהנתן/ם? סבלתן/ם? נשמח לשמוע על כך בתגובות .

Comments

comments

Roy Tabak
סטודנט מת"א, קורא קומיקס נלהב מילדות, מעריץ את באטמן ואלן מור. מחבב פחות את סקוט סניידר. כותב בעלילון וחלק מן הפודקסט הקלאסי קלאסיקומיקס