יום קומיקס חדש! 25.10.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

Shaolin Cowboy: Who'll Stop the Reign

כתיבה ואמנות: ג'ף דארו, צבעים: דייב סטיוארט, הוצאה: Dark Horse

גבירותיי, רבותיי וכל מיני חייזרים שקוראים את הבלוג הזה בגלקסיות רחוקות – פנו בבקשה מקום ותרכינו את הראש בהדרת כבוד לקומיקס הכי טוב של 2017. אני יודע שיש עוד חודשיים אבל, בכנות, גם אם ג'ק קירבי יקום מהקבר ויכריז שהוא הולך לצייר פרוייקט חדש בשביל אלן מור קשה לי להאמין שמשהו יתקרב לחוויה הכמעט דתית שהייתה לי בזמן הקריאה של הסיפור האחרון על הקאובוי שהוא גם נזיר שאולין ומלחמתו בכוחות האופל.

כתבתי על הסדרה באורך כבר בזמן שיצאה בחוברות אז אני מרגיש די בנוח פשוט להפנות אתכם למאמר הזה ולדרוש שרכשו אותה אפילו אם זה אומר שתצטרכו לשדוד בנק בשביל הכסף. ולמקרה שזה לא ברור – זה הקומיקס של השבוע.

 

Bernie Wrightson Artifact Edition

כתיבה: כל מיני, אמנות: ברני רייטסון, הוצאה: IDW

ברני רייטסון, אחד מהאמני האימה הכי גדולים שידע מדיום הקומיקס, נפטר השנה במה שהרגיש כמו גיל צעיר מידי. IDW מקדישה לעבודות השונות שלו את אחת ממהדורות האמן שלהם, למרות שהם קוראים לזה מהדרות Artifact ואין לי ממש מה ההבדל בתצוגה בין זה לבין מהדורת Artist, מה שאומר – דפי אמנות מקוריים סרוקים ישירות מעבודת העפרונות בגודל מלא.

הם לא מציינים בדיוק מה כלול בספר הזה, מלבד אזכור של העבודה המוקדמת שלו על Swamp Thing עם לן ויין (שגם נפטר השנה), אבל רייטסון הוא מסוג האמנים שתמיד נתנו 100% על כל פרוייקט אפילו עם הסיפור עצמו היה נשכח, הסגנון הבארוקי המפורט שלו מרשים לצפיה בכל גדודל ובטח שבצורה בו הוא מוצג כאן, מומלץ בחום לחובבי אמנות (ולאנשים עם הרבה כסף).

 

Marvel Civil War II

כתיבה: בראיין מייקל בנדיס, אמנות: דיוויד מרקז, הוצאה: Marvel

כל פעם שאתה חושב שקרוסאובר של Marvel לא יכול גרוע יותר אתה מקבל אחד חדש לפנים ותוהה האם יש ניתוח מיוחד להסרת כישרון שכל כותב שעובד על אחד צריך לעבור (אפילו ג'ייסון אהרון הביא לנו את Original Sin הנשכח). בראיין בנדיס כותב קומיקס גיבורי על מיינסטרימי יותר מחמש עשרה שנים ועדיין אין לו ממש מושג מה לעשות עם צוותים מאסיביים של דמויות (הוא מסתדר יותר טוב בכותרי סולו), דיוויד מרקז מצייר כמה פוזות יפות אבל בכנות האלמנט הסיפורי באמנות פה חסר מעוף – יש פה כישרון טכני אבל הוא מבוזבז על שום-כלום.

כתבתי כבר באורך רב על מגוון הבעיות של הסיפור, וגם אז בקושי הצלחתי לכסות משהו מעבר לפני השטח העכורים, אבל מיותר לציין שאפילו התירוץ הרבוע שזה "סיפור חשוב להמשכיות" הוכח במגוכח פעם נסופת – היקום של מרוול כבר שוכתב פעמיים לפחות מאז ואין שום משמעות לשום דבר שקרה שם מלבד זה שחברה מסחרית גדולה הצליחה עוד פעם לשכנע אנשים לזרוק כסף על בור ללא תחתית וללא מהות.

 

How To Read Nancy Elements Of Comics

כתיבה: פול קרסליק ומארק ניוגארדן, אמנות: Fantagraphics

 

תחום החקר האקדמי של הקומיקס פורח בעשור האחרון עם שורה של ספרים שמנתחים עד דק כל אלמנט של המדיום: היסטוריה (The British Invasion!), פילוסופיה (Unflattening) ופורמליזם (The System of Comics) ובכל זאת היצירה החדשה הזו מרגישה כמו רעיון מרתפק בפני עצמו – ספר שלם שמוקדש לניתוח של רצועה בודדת מהסדרה הקלאסית Nancy והדרך שבה כל אלמנט של שפת הקומיקס מובע בעמוד אחד.

זה חתיכת אתגר שהם עציבו לעצמם ולכל מי שמתעניין במדיום למעבר לפני השטח זו כנראה הולכת להיות חוויה נדירה.

 

Cartoon Clouds 

כתיבה ואמנות: ג'וזף רמנט, הוצאה: Fantagraphics

רומן גרפי סמי אוטוביוגרפי על בחור שסיים לאחרונה תואר לאמנות גרפית והחברים שלו בשעה שהם מחפשים משמעות בחיים ומדברים על מה שסטודנטים לאמנות מדברים. רמנט הוא לא שם שמוכר לי במיוחד אבל הוא אייר בעבר כמה מהסיפורים של הארויי פיקאר (American Splendor) שנים מעטות לפני שהוא נפטר ויצר איורים בשביל מגזינים נחשבים כמו The Beliver, אז זה לא שהוא מגיע משום מקום.

בשנים האחרונות אני מוצא שיותר ויותר מהקומיקסים האוטוביוגרפיים שאני קורא נוטים להיות סיפורים נשיים, טילי וולדן, איימי לנוקס, שרה גידלן, והסגנון הגברי האגרסיבי שאפיין את הסצנה האלטרנטיבית / ממוארית בעבר פחות מעניין אותי. יותר מידי מהיוצרים הגברים מרגישים כאילו הם כותבים כדי להראות לך כמה הם קיצנויים ומגניבים ולא זורקים זין על הצנזורה ופחות כאילו שיש להם משהו מעניין לספר.

ובכל זאת רמנט מקבל המלצות מכל האנשים הנכונים, ג'ו מקולה מ- The Comics Journal בהחלט נראה מתלהב, אז אני מניח ששווה לתת הזדמנות.

 

 

Wildstorm: A Celebration of 25 Years HC

כתיבה ואמנות: ג'ים לי, ברנדון ג'וי, וורן אליס ואחרים, הוצאה: DC

אני מניח שהשם Wildstorm: A Celebration of 3 to Maybe 5 Years and Really Nobody Cares about the Rest נראה לרוב האנשים ארוך מידי. בכל אופן, ההארדקאבר הזה חוגג 25 שנים ליקום גיבורי העל שיצר ג'ים לי (במקור תחת המטריה של Image Comics לפני שהוא מכר את כל העסק ל – DC כי עצמאות זה נחמד אבל כסף זה נחמד יותר) שפרסם במשך שנים הרבה זבל סאב-סטנדרטי לפני שנפל על תור זהב קצר בתחילת שנות ה-2000 כאשר וורן אליס התחיל לכתוב את הכותר Stormwatch והוביל לשורה של כותרים שעשו דברים די מעניינים עם הקונספט של גיבורי על (Sleeper של ברובייקר ופיליפס שערבב את אותם עם סיפורי ריגול או WildCATs 3.0 שהכניס קצת פוליטיקה תאגידית לרעיון של להציל את העולם) לפני שהדלק אזל והיקום עבר שורה של ריבוטים – כל אחד מהם עייף יותר מהקודם.

הרבה ממה שהרגיש אז מגניב וחדשני נראה היום די מיושן ומתאמץ יתר על המידה, בטח שרוב הסיפורים האלו לא חכמים כמו שהם חושבים שהם. יש הרבה עבודת אמנות מרהיבה בדפים האלו – בראיין היטצ', פרנק קוייטלי, דסטין ניוגן, ויש סדרות שכן הזדקנו בצורה יפה (Plantery עדיין מחזיק ברובו, Gen13 של אדם וורן הוא יצירת מופת שלא זוכה לכבוד הראוי לה) אבל בסופו של דבר זה מרגיש כמו טריפ לשם הנוסטלגיה: Image חגגו השנה 25 שנים גם כן ובמקרה שלהם זה מרגיש מוצדק, כי הם חגגו לא רק העבר אלא גם את ההווה והעתיד, אבל ל- Wildestorm אין כל כך הרבה מה לחגוג.

 

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.