מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי – ביקורת מהצד האפל

מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי

במאי: ראיין ג'ונסון

תסריט: ראיין ג'ונסון

משחק: אדם דרייבר, דייזי רידלי, מארק האמיל, אוסקר אייזק, דומאל גליסון

אחרוני הג'דיי הוא לא רק הסרט האחרון בסדרת מלחמת הכוכבים הוא גם הסרט הארוך ביותר בסאגה – עובדה שמורגשת היטב על פני מאה חמישים ושתיים הדקות שלו. "אף סרט טוב לא יכול להיות ארוך מידי ואף סרט רע לא יכול להיות קצר מספיק" כתב מבקר הקולנוע רוג'רט איברט. אחרוני הג'דיי בהחלט ארוך מידי.

לאחר אירועי הסרטים הקודמית הנוודית ריי מוצאת את הדרכה למאסטר הג'דיי האחרון לוק סקייווקר, שנטש את הגלקסיה לטובת חיים בודדים על כוכב נידח, בתקווה שילמד אותה את דרכי הכוח ויעזור למרד לנצח את הצבאות האינסופיים של המסדר הראשון. אבל המסדר הראשון, בהנהגת הלורד סנוק (אני עדיין לא בטוח איך משיהו לקח את השם הזה ברצינות) יחד עם הסגן הצבאי שלו הגנרל האקס ותלמידו בצד האפל קיילו רן, לא מחכים שיבואו להביס אותם: הם משמידים את בסיס המורדים ומנהלים אחרי הכוחות הנותרים בהנהגת הנסיכה ליאה מרדף בלי מעצורים – ונראה די ברור שלמורדים יגמר הדלק לפני שלמסדר הראשון יגמרו הלייזרים. קצין המורדים פו דמרון לא מרוצה מהנטיה של חבריו המורדים לברוח במקום להלחם והוא מגייס את החבר שלו פין יחד עם המורדת הצעירה רוז טיקו במטרה להפוך את הקרב על פיו.

Star Wars: The Last Jedi…Poe's Resistance X-Wing..Photo: Lucasfilm Ltd. ..© 2017 Lucasfilm Ltd. All Rights Reserved.

הסרט השני בטרילוגיה המקורית, האימפריה מכה שנית, צבר עם השנים מעמד מיתי בתור הסרט הכי אהוב בסדרה – והרבה מהאהבה הזו נובע מהגישה האפלה שלו להצגת הסיפור. בלי לספיילר יותר מידי אף אחד מהגיבורים של הסרט ההוא לא מסיים אותו במקום טוב במיוחד. למקרה שזה לא היה ברור מהכוח מתעורר המנדט העיקרי של הטרילוגיה החדשה הוא להיצמד כמה שאפשר לסרטים הקלאסיים ולעשות לאוהבים נעים בבלוטות הנוסטלגיה – לא מדובר רק באווירה האפלה אלא במבנה התסריט ובציטוט סצנות שלמות: שני הסרטים מתחילים במתקפה על בסיס המורדים, בשניהם העלילה מתפצלת לשניים, בשניהם משתמש כוח צעיר לומד עם מאסטר מרוגז הכוכב מרוחק, בשניהם יש רגע לקראת הסוף שברור אמור לזעזע את אמות הסיפים של הצופים, בשניהם יש ביקור בכוכב תענוגות ודמות חדשה שאתה לא בטוח אם אתה אמור לבטוח בה.

זה אמנם לא רימייק טוטאלי אבל ההצמדות הזה למקור היא בעיה – היא הייתה בעיה בסרט הקודם והיא בעיה יותר חמורה פה. יש ליוצרים גלקסיה שלמה של פוטנציאל ואיכשהו הם בוחרים להמשיך לעבוד באותו רחוב שבו עבדו כבר לפני שלושים שנה ויותר. אחרוני הג'דיי לא מרגיש כמו יצירה עצמאית אלא כמו תגובה ליצירה המוקדמת, במידה רבה זה מרגיש כמו פאנפיק, וכתוצאה מכך הצופה עסוק כל הזמן לא במחשבות על הדמויות והעלילה אלא על איך על סצנה מתאימה עצמה לפאזל של הסאגה בכללי.

 

נוסף על כך התסריט מטופש להחריד, חורים באיך שהיקום הזה עובד הם משהו שנפוץ לכל הסרטים וזה לא בעייתי במיוחד בסיפור שמכוון למבנה של מיתוס, אבל ההחלטה שכבר בחצי שעה הראשונה (כאמור – הסרט שעתיים וחצי) נכנס למצב שבו האימפריה נמצאת פיזית על הזנב של המורדים מרדדת את רמת האיום: מה שאמור להרגיש כמו מרדף מותח פשוט נמרח ונמרח – וכמובן גורם לכל פעם שהדמויות אחרות מתעקבות על שטויות בעלילות משנה להרגיש ביזאריות להפליא. באימפריה מכה שנית המילניום פאלקון הייתה בצרות אבל לא הייתה תחת אש מתמדת – הייו רגעים של מתח אבל גם רגעים של שחרור, אחרוני הג'דיי הוא כולו מתח וכתוצאה מכך נהיה חדגוני מהר מאוד.

נוסף על הכך הצורך למלא את החלל בצעצועים בדמויות משנה מוביל להרבה דברים שהם בברור הכנה לצעצועים, קומיקס ומשחקי מחשב שיסבירו לכם את סיפורי המשנה שבין הסצנות בסרט: דמות שזכתה להייפ מוגזם בסרט הראשון קופצת לביקור חוזר ומראה שוב שזה עיצוב טוב שהיוצרים פשוט לא יודעים מה לעשות איתו, הפרוגים שמאכלסים את הכוכב של לוק מרגישים כאילו מישהו הסתכל על המניונים ועשה קופי פייסט, בניסיו דל טורו מופיע בתור דמות מעניינת בפוטנציה אבל מאחר והעלילה שלה הולכת לשום מקום הוא מסתיים כבזבוז של שחקן מצויין ופוטנציאל עלילתי.

קשה גם להתעלם מהעובדה שיותר מידי מהעלילה של הסרט מתרחשת בגלל שהדמויות עושות בחירות מוטעות או בגלל שאנשים מסרבים לחלוק מידע אחד עם השני בלי סיבה ממש: כל הסכסוך בין פו דמרון להנהגת המורדים בחצי השני של הסרט היה יכול להפטר ממשפט וחצי, משפט שבגלל שלא נאמר מאריך את הסרט בארבעים דקות מיותרות.

האם הסרט רע לגמרי? לא – דיסני זרקו המון כסף על העניין אז הסרט נראה טוב, באופן בלוק-באסטרי סטנדרטי כזה, יש קרבות חלל מרשימים, אקשן אישי, מרדפים על סוסים חייזריים וכל מה שימשח לבב אנוש. השחקנים החדשים עושים את עבודתם נאמנה ונחמד לראות כזו גלריה של דמויות שנותנת תחושה של עולם אמיתי ומגוון ולא עשרים ניצבים בריטיים בחדר. ראיין ג'ונסון הוא במאי שבדרך כלל אני מאוד אוהב אבל פה מרגיש בעיקר על תקן טכניקן מקצועי – הוא מפיק כמה שוטים יפים וזכירים (רובם תוצאה של טיפשות טקטית של המסדר הראשון) ויש כמה רגעים שבהחלט מרגישים שאמורים להיות גדולים מהחיים אבל פשוט לא עובדות בהקשר.

אני עדיין מחבב את הרעיון של קיילו רן בתיאורה יותר מאשר בביצוע – מישהו שהוא חסיד כזה של הסרטים המקוריים הנבלים המקוריים אבל פשוט לא מצליח לשחזר את מה שעשה אותם גדולים מהחיים מעניין בתור אמרה מטה-ספרותית על היחס בין הטרילוגיה המקורית לכל תרבות הפופ של המאה העשרים, אבל זה מרגיש צבוע כשהסרט עצמו לא באמת יכול להתחרר מכבלי העבר. כמו עולם היורה המחורבן לא מספיק להגיד שאתה מודע לכך שאתה מעתיק את מה שהיה לפניך כדי לפתור אותך מחוסר המוקיות – אתה סרט, לא מאמר אקדמי!

 

הסרט מנסה כל כך בכוח להיות אפי, ואפל, וארוך ומרשים וכתוצאה מכך מסתיים בתור אף אחד מהדברים האלו – במידה רבה אחרוני הג'דיי הוא הקיילו רן לדארת' ויידאר שהוא האימפריה מכה שנית. יש סרט סביר שמסתתר פה – אבל הוא דורש קיצוץ של ארבעים דקות לפחות.

Comments

comments

תום שפירא on Facebook
תום שפירא
אני כאן כדי לבקר קומיקס וללעוס מסטיק. ונגמר לי המסטיק.