כולנו נרצה לחגוג כשתיגמר הלוויה — Cult Classic: Return to Whisper #1 (ביקורת מוקדמת)

כתיבה: אליוט רייהל; אמנות: פיליפה קונהא; צביעה: די קוניף; לטרינג: טיילור אספוזיטו; עריכה: אדריאן וואסל; הוצאה: Vault Comics; תאריך יציאה: 28 בפברואר.

(אמנות כריכה על־ידי איירין קו.)

הוצאתVaultהצעירהבקושיבתעשייהמאז 2016, אבלמרגישכאילועברהרבהיותרזמןבכלזאת, הפרויקטיםשמוציאהכולםמלאיםבאמביציהובביטחון, והאיכותגבוההבאופןאחיד, כךשמרגישכאילומקומםהיהבתעשייהמאזומתמיד, גםאםהםלאהיושםלאורךכלהזמן. ועכשיוההוצאההצעירהיוצאתביזמהחדשה: לייןסדרותעצמאיותבבעלותהיוצרים, כאשרכלהסדרותנופלותתחתאותויקוםותחתהכותרת "Cult Classic." 

לפניעשריםשנה, חבורהשלתשעהחבריםבתחילתשנותהעשרהלחייהםיצאולמסעומצאואוצר; בפחדמהמבוגריםשינסולקחתמהםאתהאוצרהזה, הםהחליטולהחביאאתהאוצרהזהולחזורלאותהנקודהעשריםשנהאחר־כךכדילהשיגאותוולחלקאותוביןחבריהחבורה. בהווה, החבריםחוזריםלעיירהשבהגדלו, וויספר (Whisper), אבלבנסיבותלאאופטימליותכדילקבוראתאחדמשלהם. אחרישהחייםשלהםלאהתפתחוכמושתיארולעצמםוכולםלקראתקריסהתחתלחציםשונים, החבורההולכתלגלותשההתמודדותעםהאוצרהיאלאפשוטהכמושחשבושתהיה, אז, לפניעשריםשנה.

הכתיבהשלאליוטרייהלמצליחהלאזןביןמנהבריאהשלהומורלביןהנעהשלהסיפורבאופןנהדר. רייהלמצליחלבנותצוותלא־קטןשלדמויותהחבורההמרכזיתמורכבתמתשעהילדים, ואליהםעודמצטרפותדמויותצדדיותולתתלכלאחתקולשונהבצורהמשמעותית, כךשהדינאמיקותביןכלהדמויותעובדותבצורהמרתקת. יתרהמזאתהסיפורמוצגלסירוגיןבשתינקודותזמןנפרדות, בשנת 1997 ובשנת 2017, כךשאנחנויכוליםלראותעדכמההדמויותהשתנו (אולאהשתנו, בחלקמהמקרים), ועלינולגשרביןמהשהיהאזלמהשהיום. הנרטיבהשבורהזהמעוררתחושהקלהשלורטיגו, כשהקוראשואלאתעצמו: "ביןהחייםהפשוטיםוהקליליםשלהילדיםלפנישניעשוריםלביןהחייםשלהםבהווהאיךהכלהשתבשעדכדיכך?"

לכתיבהשלרייהלמצטרפתהאמנותהמוצלחתשלפיליפהקונהא, והיאמרגישהכמוהתאמהמשמיים. קונהאמציירעםקופשטניונקי, בליעומסשלפרטים. עלאמנותקצתנוקשהותפישהאנטומיתבעייתיתלפרקים, קונהאמפצהעםהבעותפניםחזקותוזוויותציורמשתנותומעניינות, ויוצרמראהייחודישבהחלטמשקףנאמנהאתהסיפור.
קונהאנצבעעלידיאמןהצבעהמעולהדיקוניף, שמצליחלהעלותאתרמתהאמנותבעשרותמונים. קוניףמשתמשבפלטהשלצבעים״שקטים״, לאבוהקיםמדי, והצביעהשלומקומיתולאמדורגת. התוצאההיאאווירהויזואליתששמהדגשלאעלה־״שואו״הצעקניאלאעלהמתיחותהשקטהמתחתלפניהשטח.

אם כל אלה לא מספיקים, מצטרף גם הלטרר טיילור אספוזיטו שעושה עבודה מצוינת בשיפור הקריאה. אספוזיטו, כמו חבריו לצוות, משתמש במראה חלק וממותן, לא צעקני, אבל גם נותן כבוד להיבט ה־"קולי" של הדיבור, ונותן תחושה מאוד ברורה של דיבור ושל האינטונציה בה כל מילה אמורה להישמע ולהיאמר. יצוין לזכותו גם השינוי בעיצוב כשנדרש; יש אבחנה מאוד ברורה בין הדיאלוגים לבין, למשל, הקריינות בתכנית הטלוויזיה האהובה עליהם. תשומת הלב של אמנים כמו אספוזיטו לפרטים כאלה אמנם לא מוערכת מספיק על ידי הציבור, אבל הפרטים הללו בהחלט משפרים את חוויית הקריאה.

יש דמיון מסוים בין הסגנון המוצג כאן על־ידי כל הצוות—אמנם במידה יותר ממותנת—לבין הסגנון של Four Kids Walk into A Bank, מהוצאת Black Mask, כך שחובבי המיני־סדרה של רוזנברג, בוס, ומאוור ימצאו אהבה דומה בלבם ל־Return to Whisper.

לאשהנרטיבהזהאיפעםנעלםלשוםמקום, אבלאנישםלבלמגמהשלריבויסיפוריםמסוג״העיירההאמריקניתהקטנהשלאהכלבהאידיליכמושנראה״בזמןהאחרון. ביןאםמדוברבחזרהשלTwin Peaks; בפופולאריותשלהסדרהRiverdale; אובפופולאריותשלהסדרהStranger Thingsהעיירההקטנהנחקרתעלשללפניה, ועולותשאלותרבותבנוגעלרלוונטיותשלהבחירההעלילתיתהזוגםהיום. כשהעיירותמתוארותכמקומותבהםהעברהכל־אמריקנילרובעםאווירהשלשנותהחמישיםוהשישיםשלהמאההקודמתממשיךלחיות, האםמדוברבאיזוכמיההנוסטלגיתורומנטיתלתקופהשונהופשוטהיותר? אושההפךהואהנכון, וישבסיפוריםהאלואלמנטשלחתירהתחתהנוסטלגיההזו, כדילהראותשגםאזוגםהיוםהחייםלאפשוטיםכמושהיינורוצים? כלאחדיבחרלראותבסיפוריםהאלהאתהפירושהמתאיםלו. דבראחדבטוחזהתמידטובכשסיפורעםפרטיםמוכריםמצליחלחדשולפתלאתהעלילה, ולתתלקוראלהרגיששהסיפורהזהלאדומהלקודמיו.

לסיכום, בחוברתהראשונהשלCult Classic: Return to Whisper נמצאסיפורמבדרונהדר, עםאווירהשבאותוהזמןמרגישהגםחדשהוגםמאודמוּכרת. עםכתיבהמשעשעתומצוינתועםאמנותפשטניתאבלחביבהלמדי, יקום Cult Classic נפתחבצורהחזקהומסקרנתביותרואיןליספקשהוארקילךויתחזק. <<<< gt;<<< ><< p>< /p>

Comments

comments

חגי פלבסקי
בן 15 (פיזית, בן 85 מנטלית), תלמיד תיכון. קורא יותר מדי קומיקס. כותב מעט מדי ביקורות. האבטיפוס האישי של אלוהים. ההשראה לצ'ארלי בראון. קרא פעם אחת את סרבוס של דייב סים ושרד כדי לספר. מושפע מהאנטר אס. ת'ומפסון (אשר גינה את ההשפעה הזאת, ירה בקקטוס וצעק "תתרחק, ילד!"). לא יודע להשתמש בסמי-קולון אבל; מתעקש בכל זאת.
מצחיק בערך כמו רשימת שינדלר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *