ארכיון הקטגוריה: כותבים

Dark Nights: Metal – על איזו מתכת מדברים?

כותב: עמרי דגן

מחר דיסי עומדים לשחרר את אירוע הקיץ הגדול שלהם, Dark Nights: Metal #1, אירוע שסקוט סניידר תכנן כבר מ-2011 כשהתחיל לכתוב את כותר באטמן. סניידר אמר ש-Dark Nights: Metal נותן לו הזדמנות לספר סיפור אפי שחוזר עד להתחלת היקום של דיסי, ובמרכזה של כל המיתולוגיה העתיקה הזו היא המילה המופיעה בשם החוברת – "Metal". אבל אילו מתכות מעורבות בסיפור, ומה צריך לדעת עליהן?

להמשיך לקרוא Dark Nights: Metal – על איזו מתכת מדברים?

כולם אוהבים נקניקיות – ביקורת על The Dregs

כתיבה: לוני נאדלר וזאק תומפסון; אמנות עפרון, אינקינג, ולטרינג: אריק זוואדצקי; צביעה: די קוניף; הוצאה: Black Mask Studios

"כולם אוהבים נקניקיות, אבל אף אחד לא רוצה לדעת איך מכינים את הבשר": משפט שכבר מזמן נעשה קלישאתי ולעוס, לאחר שהופיע באין־ספור סרטי פעולה באנאליים עם נבלים בעלי נטיות פסיכוטיות. אך אותה אמרה נכונה במיוחד, במובן המילולי ביותר שלה, במקרה של The Dregs, כאשר נאדלר, תומפסון, זוואדצקי, וקוניף מביאים לנו סיפור על חוסר־אונים, אוכל, חסרי־בית, ונקודת המפגש של השלושה*.

אי שם בוואנקובר, ארנולד טים הוא חסר־בית, מהבכירים בקהילה המקומית. האהבה הכי גדולה שלו היא לספרי בלשים ופשע. כשחברו הטוב נעלם כלא היה, יוצא טים למסע אל תוך עולם הסותר את עולמו לחלוטין: החברה הגבוהה, שהפנתה לו עורף כבר לפני שנים. מסומם, מנותק מהמציאות במידה מסוימת, חסר שותפים למסע, ומלא פאראנויה, ארנולד טים נופל עמוק אל־תוך מחילת ארנב בצורת קונספירציית־ענק הסובבת סביב חסרי־הבית של וואנקובר והסמים שלוקחים, וכן סביב מסעדה חדשה המגישה בשר מסתורי.

הכתיבה של לוני נאדלר וזאק תומפסון מצוינת. ההשפעה של ספרות הפשע הזולה והנואר—אותה סוגה ספרותית המצוינת בעצמה כאהובה על הגיבור ולוקחת תפקיד משמעותי בסיפור—ניכרת במיוחד, כאשר הסיפור מתמקד בטים ובאותו תיק חקירה שלוקח על עצמו כדי להבין לאן נעלם חברו, ולאן נעלמו אתו גם חסרי־בית אחרים. הדמות של ארנולד טים בנויה באופן מעולה, ולקורא אין אלא להזדהות ברמה מסוימת למאבק הסיזיפי שלו לא רק כנגד פשע נתעב ומלוכלך, אלא גם כנגד חברה המביעה זלזול מתמיד כלפי אותה קבוצה ענקית ומחוסרת־מזל אליה משתייך. עם הפיכת הפרוטגוניסט למסומם בניסיון גמילה כושל, מצליחים נאדלר ותומפסון להזריק לסיפור מידה של אי־בטחון מתמיד שתוקף הן את הדמות והן את הקורא, כאשר אין לקורא דרך בטוחה לדעת מה אמת ומה בדיה השוכנת בתוך ראשו של ארנולד טים—דבר המועצם על ידי האמן אריק זוואדצקי ואמן הצבע די קוניף.

האמנות של זוואדצקי לוקחת את הסיפור המעולה־בפני־עצמו ומשפרת אותו פלאים. מדובר בסגנון קודר, כיאה לסגנון הכתיבה, אך כזה ששומר על מידה של אלגנטיות ושל ניקיון. האמנות של זוואדצקי מתחילה כמקורקעת, אך, ככל שעובר הזמן והקורא מתחיל להכיר את המוח והאישיות של הפרוטגוניסט, מתחילה "להמריא" אל־תוך מחוזות שלא יביישו אמנים סוריאליסטיים בכירים דוגמת אמ. סי. אשר וסאלוואדור דאלי. זוואדצקי מתחיל יותר ויותר להתנסות בבניית עמודים שמתרחקת מהמסורת, עם פאנלים קמורים ומעוקמים, פאנלים בתוך פאנלים, ואמצעים ניסיוניים רבים אחרים שעובדים בצורה מהממת. אל זוואדצקי מצטרף גם אמן הצבע די קוניף, עם פלטת צבעים ממותנים, מקומיים, לא רוויים, ולרוב גם קודרים, ובכך מעצים את האווירה הקרה והאפלה של הסיפור. כך מצליחים זוואדצקי וקוניף לאחד בצורה מרהיבה בין הנואר והאפלה לבין הסוריאליזם שנמצא בתוך מוחו של ארנולד טים.

לסיכום, The Dregs היא מבין הסדרות החכמות והמיוחדות ביותר שיצאו בשנים האחרונות. כאיזשהו שילוב בין סיפורי הבלשים של ריימונד צ'אנדלר לבין דון קיחוטה, עם מנה בריאה של סוויני טוד בנוסף לכל, מדובר בסיפור מלא־ביקורת, אך גם חינני ומעולה, עם כתיבה מרתקת ואמנות מרהיבה.

*בבקשה אל תאכלו חסרי־בית חסרי־אונים. בבקשה.

ענקי הברזל – Mech Cadet Yu #1

כתיבה: גרג פאק; אמנות: טאקשי מיאזאווה; צביעה: טריונה פארל; לטרינג: סיימון בולאנד; הוצאה: BOOM! Studios

כבר שישים שנה שמגיעים רובוטים חייזרים לכדור הארץ כדי להילחם בזן חייזרי. לשם כך אותם רובוטים מתיידדים עם צוערים מאקדמיית "סקיי קור" היוקרתית, העוברים אימונים רבים וקשים, כאשר לא כולם אפילו זוכים להשתמש בכישורים האלה.
סטאנפורד יו הוא ילד צעיר העובד, יחד עם אמו, בשירותי הניקיון של האקדמיה. מתוסכל על ידי הלעג המתמיד שהוא מקבל מהצוערים, סטאנפורד מגלה שכל חוויותיו הולכות להתגמד לצד העתיד… כיוון שבאופן מפתיע וחסר תקדים, הילד הקטן שמנקה את האקדמיה נבחר על ידי רובוט כדי להילחם בחייזרים.

הכתיבה של גרג פאק מצוינת. החוברת הראשונה מתמקדת בעיקר בבניית הדמות של סטאנפורד, כשהחלקים הפחות־ממקורקעים—קרי, הרובוטים החייזריים שבאים בכל שנה לכדור הארץ כדי להילחם בחייזרים—מקבלים תפקיד כמעט משני. אך לא מדובר בדבר רע—בכך שפאק מתעכב על פיתוח הדמות של סטאנפורד, הרבה יותר קל לקורא להתחבר אליו, הן באירועי החוברת הראשונה והן, מן הסתם, בהמשך. גם עם הדמויות המשניות פאק עושה עבודה מצוינת, כשלכל דמות יש אישיות מובחנת ובנויה, וגם דמות האנטגוניסט מסקרנת למדי. למרות הדגש על סטאנפורד, פאק מצליח גם לאזן את שאר העולם ואת העלילה עצמה.

האמנות של טאקשי מיאזאווה מעולה. הסגנון של מיאזאווה פשטני למדי ולא מתיש את הקורא עם אלפי קווים, אלא שומר על נהירות מסוגננת ובהחלט מתאימה לסיפור עצמו. במקום ללכוד את עיני הקורא עם מראות גרנדיוזיים, מיאזאווה מתמקד בסיפוריות של האמנות, ובכך משפר את הסיפור עוד יותר. אך למרות הפשטנות, מיאזאווה מצליח לשמור על סגנון יפה, חינני, וכיפי המלא באישיות, ברגש, ובהבעתיות, בצורה שלא תבייש סרטי פיקסאר.
לכך מוסיפה הצביעה הנהדרת של טריונה פארל, שמחמיאה לאמנות של מיאזאווה. פארל בוחרת בצבעים מקומיים ולא מדורגים, עם פלטה בהירה לרוב, כמעט טכניקולורית. הצבעים של פארל אמנם בוהקים, אך בצורה אלגנטית שמצליחה ללכוד את עין הקורא ולא להעיק עליה.

ראוי לציין כי, להבדיל מסדרות קומיקס רבות—אך בדומה לסדרות רבות מהוצאת BOOM!—צוות הדמויות ב־Mech Cadet Yu אינו מורכב מחמישים גוונים של לבן, אלא מלא בדמויות מיעוטים ממוצאים מגוונים למדי, עם דגש על אסייתיים. אפילו מושא ההערצה ומודל החיקוי של האקדמיה, הראשון שהתיידד עם הרובוטים, הוא אסייתי־אמריקני—דבר האופייני מאוד לכותב גרג פאק, אשר שם דגש רב על גיוון ובמיוחד על ייצוג לאסייתיים־אמריקניים. בימים בהם ישנה קבוצה קולנית המתנגדת לתקינות פוליטית ולגיוון, משמח לראות כי יוצרים כמו פאק ומיאזאווה—הצוות שיצר את אמדאוס צ'ו, אשר הוכיח פופולארי במיוחד ומככב בימים אלה בתור ההאלק בעמודי Totally Awesome Hulk—ממשיכים במאבק הצודק כדי לייצג ולשמח כמה שיותר אנשים באוכלוסיית העולם כולו.

לסיכום, מדובר בסדרה עם תחושה כמעט־קלאסית, שלוקחת את כל הסיפורים הדומים והופכת אותם למשהו חדש לחלוטין ומקסים לא פחות. בחוברת הראשונה של Mech Cadet Yu נמצאת התחלה נהדרת לסיפור מסקרן בהחלט, עם הרים של קסם ושל חינניות. עם כתיבה מצוינת, קונספט מוצלח, ואמנות מרהיבה, מצליחה החוברת הראשונה של Mech Cadet Yu למשוך את הקורא ואת תשומת לבו, וההמשך נראה מבטיח בהחלט.

ספיידר-מן: השיבה הביתה – האם זה סרט איש העכביש שחיכינו לו?

ספיידר-מן: השיבה הביתה מנסה להחזיר את איש העכביש למקורות, האם הוא מצליח?

סרט חדש של ספיידר-מן הוא כבר לא ה-וואו שהוא היה. ב-15 שנים הזיכיון הספיק להיכנס לשלוש גלגולים שונים והספיק לצבור לא מעט בדיחות על חשבונו. גם סרטי יקום מארבל נהפכו לדבר שבשגרה, עם סרט של שומרי הגלקסייה ששוחרר לפני חודשיים וסרט של ת׳ור שעתיד לצאת עוד ארבעה חודשים. אבל איכשהו ספיידר-מן: השיבה הביתה מצליח להתבלט מעל כולם.

 

סיפורו של ספיידר-מן כבר מוכר לכולם, אחרי שני ניסיונות כולם יודעים שהדוד בן מת, ואיך ״עם כח גדול באה אחריות גדולה״ ושפיטר פארקר תמיד ינסה להיות שם בשביל האנשים שהוא אוהב, אבל להיות ספיידר-מן תמיד יפריע באמצע ויתפוס מקום ראשון.הסרט החדש מנסה לייחד את עצמו מהקודמים באופן ברור- זה ספיידר-מן של מארבל (או יותר נכון, של האוונג׳רז). סוני ראו כי טוב עם היקום הקולנועי של מארבל, ורצו גם. אחרי הכשלון שלהם לעשות את זה באופן עצמאי עם ״ספיידר-מן המופלא״, הם חשבו ״היי, אם אתה לא מצליח לנצח אותם, תצטרף אליהם״, ובשיטת יד רוחצת יד מארבל וסוני שיתפו פעולה, אנחנו ניתן לכם אחד, ואתם תתנו לנו אחד. ומי האחד שמייצג את מארבל כיום יותר מכל אם לא איירון מן?
ספיידר-מן: השיבה הביתה מציג טייק די מודרני ששלט בקומיקס ובסדרת הטלוויזיה של אולטימייט ספיידר-מן: פיטר פארקר (תום הולאנד) כגיבור צעיר, לא מנוסה שמתמחה בליגה של הגדולים עם האוונג׳רז. הוא ילד צעיר ומאוד לא מנוסה, והסרט מתמקד בעיקר בחיי התיכון שלו מול הרצון שלו להיות חבר רשמי בקבוצת האוונג׳רז. במקביל, אדריאן טומז (מייקל קיטון) לא מת כל-כך על קבוצת גיבורי העל שמשאירה הרס אחריה בכל מקום ומתעלמת מהאדם הקטן, ומחליט לעשות משהו בנושא- ולגנוב את הטכנולוגיה החייזרית שמפוזרת בכדור הארץ כדי ליצור נשקים להשמדה המונית (וחליפת נשר פסיכית).

עד לאחרונה הייתי בדעה שאולפני מארבל לא הצליחו לייצר סרט ממש טוב מאז שומרי הגלקסיה הראשון. זה לא שסיביל וור, דוקטור סטריינג׳ או שאר הסרטים מאז לא היו טובים, אבל אף אחד מהם לא עמד בסטנדרט שהתרגלנו אליו. המבנה האפיזודי השתלט טיפה על הסרטים, והניסיון לקשור כל סיפור ליקום בצורה רחבה מנע מהסרט לעמוד בפני עצמו. ספיידר-מן: השיבה הביתה מאוד משתדל להשריש את עצמו ביקום הסינמטי הזה, עם סצינת פתיחה שמתרחשת חמש דקות אחרי הקרב הגדול באוונג׳רז, ועוד שלל סצינות שמספקות זווית חלופית על הקרב בסיביל וור, שלא לדבר על כמות הופעות האורח. אבל- במרכז הסיפור עדין עומד פיטר פארקר, וכל אלמנט בסרט תמיד חוזר לקושי שלו להיות נער בתיכון וספיידר-מן. הזגזוג בין סיפור ספיידר-מן פשוט ליקום מארבל המורחב בשום שלב לא מעיק על הסרט, אלא תורם לו ולאיך שאנחנו רואים את שאר היקום. פתאום מוצגת לנו זווית שונה על איך הדמויות האלו נתפסות מנקודת מבט מאוד מקורקעת ופשוטה, ופיטר פארקר בקווינס הוא בדיוק הדמות לשקף לנו את זה.
זה לא מזיק גם שמייקל קיטון מספק הופעה מרשימה לאחד מהנבלים המוצלחים ביותר ביקום הסינמטי של מארבל; אחת הנקודות החלשות של הסרטים שלהם בדרך כלל.

 

לא משנה מה קורה עם ספיידר-מן, פיטר פארקר תמיד מפסיד. זה רעיון מרכזי בדמות שלו, ואחד הקונפליקטים שהופכים את הדינמיקה הזו לכל-כך מעניינת. ספיידר-מן: השיבה הביתה ממשיך לשחק על זה באופן נהדר. הדחף שיש לפיטר להיות גיבור גדול ולצאת מקווינז מספק לו מניע נהדר, שתכלס- לא ראינו עדין בסרטים הקודמים. זו אחלה תמורה לצירוף שלו ליקום מארבל, להראות כמה הוא חלק קטן ממנו. את זה ג׳ון וואטס מצליח לעשות כשהוא מדלג על סיפור המקור (תודה לאל) ומציג לנו את השכונה הקטנה בה ספיידר-מן מתפקד. לא תראו פה את איש העכביש נתלה על קורים בין גורדי שחקים, ומשקיף ממרום על קצה בניין האמפייר סטייט. זה סרט על הגיבור השכונתי ספיידר-מן, וזה טעם שהיה חסר עד עכשיו. ספיידר-מן הצעיר של הולאנד הוא הכיוון הנכון. עם כל אהבתי למגווייר וגארפילד, הם הלכו על ספיידר-מן בוגר, ספיידר-מן של ניו יורק, אבל בסופו של דבר- פיטר הוא הילד שרוצה להיות ספיידר-מן, ומשם הכל מתחיל. הדמות נשארה בדיוק אותו דבר, והסיבה שספיידר-מן תמיד מנצח- היא כי הוא פיטר פארקר, וכי יש בו נחישות רוח אדירה שמניעה את הכוחות האדירים שלו להתעלות אל אתגרים בלתי אפשריים כנגד כל הסיכויים, וגם בזה הסרט קולע נהדר.

ספיידר-מן: השיבה הביתה - סרט ספיידר-מן הטוב ביותר?

אני חייב להתוודות, כשבאתי לסרט הייתי סקפטי ביותר. מהקידום של הסרט נראה שמארבל משתלטים על ספיידר-מן, ושטוני סטארק יהיה חלק מרכזי מהסיפור כמו פיטר פארקר, ועם כל סרטי מארבל שיוצאים עכשיו בכמויות נראה שזה כבר לא מיוחד. אבל פאק איט, זה סרט ספיידר-מן חדש. בפועל קיבלנו מיזוג מעולה בין הדמות המוכרת ליקום הקיים, שמטיב עם שני האולפנים, ובעיקר עם הצופים. זה טיפה קלישאה שלסרט קוראים ״השיבה הביתה״, אבל זה באמת הרעיון של הסרט, והוא עובד טוב מאוד. אני לא בטוח אם ספיידר-מן: השיבה הביתה הוא סרט הספיידר-מן הטוב ביותר, אבל הוא תוספת מעולה לקאנון של הדמות ונותן תחרות לא רעה לכל מה שקיבלנו עד עכשיו.

בריבוע ספיישל – משיקים את מארבל מחדש

ברוכים הבאים לעלילון בריבוע- פודקאסט ביקורות חדש!
בפרק ספיישל זה אביב ורועי חוברים לתום שפירא כדי לסקור את מצבה של מארבל ומה הם היו רוצים לראות מאירוע legacy הקרב!

בשבוע הבא נחזור עם תוכנית ראשונה בה נתחיל לסקור את כל הקומיקס, הסדרות והסרטים אי פעם, ועד אז- האזנה נעימה.

להמשיך לקרוא בריבוע ספיישל – משיקים את מארבל מחדש

המתנקשת בפלומת הבדולח – Beautiful Canvas

Beautiful Canvas #1

כתיבה: ריאן קיי. לינדזיי; אמנות: סאמי קיוולה; צביעה: טריונה פארל; לטרינג: ריאן פרייר; הוצאה: Black Mask; מחיר: ארבעה דולרים

להמשיך לקרוא המתנקשת בפלומת הבדולח – Beautiful Canvas

אמא, איך באים תינוקות לעולם? – Babyteeth #1 – ביקורת

Babyteeth #1

כתיבה: דוני קייטס; אמנות: גארי בראון; צביעה: מארק אנגלרט; לטרינג: טיילור אספוזיטו; הוצאה: AfterShock Comics; מחיר: ארבעה דולרים

להמשיך לקרוא אמא, איך באים תינוקות לעולם? – Babyteeth #1 – ביקורת

ושהאל יהיה עמך – Godshaper #1

כתיבה: סיימון ספרייר; אמנות: ג'ונאס גונפייס; לטרינג: קולין בל; הוצאה: Boom! Studios; מחיר: $4

דת. אמונה. אלוהים ואלים. מיתולוגיות. משחר האנושות, המילים האלה והמשמעות שלהן, אמנם בווריאציות ובאיטרציות שונות, הקיפו את האדם וליוו אותו; לעתים כמשענת ולעתים כמגבלה. נושא האל והמשמעות שעומדת מאחוריו קיבל, באופן טבעי, הרבה תשומת לב בכל תחומי החיים, לרבות האמנות. יש שמשמרים את הידע הדתי/אלילי ומבססים עליו אמנות. יש שמשנים, מעדכנים, או מתאימים את הפולקלור לתקופה המודרנית. אבל אז באים סיימון ספרייר, ג'ונאס גונפייס, וקולין בל, לוקחים את כל הידע הדתי הקיים, זורקים אותו למגרסה, ומהפיסות יוצרים משהו שונה לחלוטין – ויפהפה לא פחות.

להמשיך לקרוא ושהאל יהיה עמך – Godshaper #1

נוודים בארץ הפלאות – Rock Candy Mountain #1

Rock Candy Mountain

כתיבה ואמנות: קייל סטארקס; צביעה: כריס שווייצר; הוצאה: Image; מחיר: $4

להמשיך לקרוא נוודים בארץ הפלאות – Rock Candy Mountain #1

עוף, גוזל – ביקורת על Eleanor and the Egret #1

Eleanor and the Egret #1

כתיבה ולטרינג: ג'ון ליימן; אמנות: סאם קית'; צביעה: רונדה פאטיסון; הוצאה: AfterShock Comics; מחיר: $4

להמשיך לקרוא עוף, גוזל – ביקורת על Eleanor and the Egret #1