ארכיון הקטגוריה: חגי פלבסקי

כולם אוהבים נקניקיות – ביקורת על The Dregs

כתיבה: לוני נאדלר וזאק תומפסון; אמנות עפרון, אינקינג, ולטרינג: אריק זוואדצקי; צביעה: די קוניף; הוצאה: Black Mask Studios

"כולם אוהבים נקניקיות, אבל אף אחד לא רוצה לדעת איך מכינים את הבשר": משפט שכבר מזמן נעשה קלישאתי ולעוס, לאחר שהופיע באין־ספור סרטי פעולה באנאליים עם נבלים בעלי נטיות פסיכוטיות. אך אותה אמרה נכונה במיוחד, במובן המילולי ביותר שלה, במקרה של The Dregs, כאשר נאדלר, תומפסון, זוואדצקי, וקוניף מביאים לנו סיפור על חוסר־אונים, אוכל, חסרי־בית, ונקודת המפגש של השלושה*.

אי שם בוואנקובר, ארנולד טים הוא חסר־בית, מהבכירים בקהילה המקומית. האהבה הכי גדולה שלו היא לספרי בלשים ופשע. כשחברו הטוב נעלם כלא היה, יוצא טים למסע אל תוך עולם הסותר את עולמו לחלוטין: החברה הגבוהה, שהפנתה לו עורף כבר לפני שנים. מסומם, מנותק מהמציאות במידה מסוימת, חסר שותפים למסע, ומלא פאראנויה, ארנולד טים נופל עמוק אל־תוך מחילת ארנב בצורת קונספירציית־ענק הסובבת סביב חסרי־הבית של וואנקובר והסמים שלוקחים, וכן סביב מסעדה חדשה המגישה בשר מסתורי.

הכתיבה של לוני נאדלר וזאק תומפסון מצוינת. ההשפעה של ספרות הפשע הזולה והנואר—אותה סוגה ספרותית המצוינת בעצמה כאהובה על הגיבור ולוקחת תפקיד משמעותי בסיפור—ניכרת במיוחד, כאשר הסיפור מתמקד בטים ובאותו תיק חקירה שלוקח על עצמו כדי להבין לאן נעלם חברו, ולאן נעלמו אתו גם חסרי־בית אחרים. הדמות של ארנולד טים בנויה באופן מעולה, ולקורא אין אלא להזדהות ברמה מסוימת למאבק הסיזיפי שלו לא רק כנגד פשע נתעב ומלוכלך, אלא גם כנגד חברה המביעה זלזול מתמיד כלפי אותה קבוצה ענקית ומחוסרת־מזל אליה משתייך. עם הפיכת הפרוטגוניסט למסומם בניסיון גמילה כושל, מצליחים נאדלר ותומפסון להזריק לסיפור מידה של אי־בטחון מתמיד שתוקף הן את הדמות והן את הקורא, כאשר אין לקורא דרך בטוחה לדעת מה אמת ומה בדיה השוכנת בתוך ראשו של ארנולד טים—דבר המועצם על ידי האמן אריק זוואדצקי ואמן הצבע די קוניף.

האמנות של זוואדצקי לוקחת את הסיפור המעולה־בפני־עצמו ומשפרת אותו פלאים. מדובר בסגנון קודר, כיאה לסגנון הכתיבה, אך כזה ששומר על מידה של אלגנטיות ושל ניקיון. האמנות של זוואדצקי מתחילה כמקורקעת, אך, ככל שעובר הזמן והקורא מתחיל להכיר את המוח והאישיות של הפרוטגוניסט, מתחילה "להמריא" אל־תוך מחוזות שלא יביישו אמנים סוריאליסטיים בכירים דוגמת אמ. סי. אשר וסאלוואדור דאלי. זוואדצקי מתחיל יותר ויותר להתנסות בבניית עמודים שמתרחקת מהמסורת, עם פאנלים קמורים ומעוקמים, פאנלים בתוך פאנלים, ואמצעים ניסיוניים רבים אחרים שעובדים בצורה מהממת. אל זוואדצקי מצטרף גם אמן הצבע די קוניף, עם פלטת צבעים ממותנים, מקומיים, לא רוויים, ולרוב גם קודרים, ובכך מעצים את האווירה הקרה והאפלה של הסיפור. כך מצליחים זוואדצקי וקוניף לאחד בצורה מרהיבה בין הנואר והאפלה לבין הסוריאליזם שנמצא בתוך מוחו של ארנולד טים.

לסיכום, The Dregs היא מבין הסדרות החכמות והמיוחדות ביותר שיצאו בשנים האחרונות. כאיזשהו שילוב בין סיפורי הבלשים של ריימונד צ'אנדלר לבין דון קיחוטה, עם מנה בריאה של סוויני טוד בנוסף לכל, מדובר בסיפור מלא־ביקורת, אך גם חינני ומעולה, עם כתיבה מרתקת ואמנות מרהיבה.

*בבקשה אל תאכלו חסרי־בית חסרי־אונים. בבקשה.

ענקי הברזל – Mech Cadet Yu #1

כתיבה: גרג פאק; אמנות: טאקשי מיאזאווה; צביעה: טריונה פארל; לטרינג: סיימון בולאנד; הוצאה: BOOM! Studios

כבר שישים שנה שמגיעים רובוטים חייזרים לכדור הארץ כדי להילחם בזן חייזרי. לשם כך אותם רובוטים מתיידדים עם צוערים מאקדמיית "סקיי קור" היוקרתית, העוברים אימונים רבים וקשים, כאשר לא כולם אפילו זוכים להשתמש בכישורים האלה.
סטאנפורד יו הוא ילד צעיר העובד, יחד עם אמו, בשירותי הניקיון של האקדמיה. מתוסכל על ידי הלעג המתמיד שהוא מקבל מהצוערים, סטאנפורד מגלה שכל חוויותיו הולכות להתגמד לצד העתיד… כיוון שבאופן מפתיע וחסר תקדים, הילד הקטן שמנקה את האקדמיה נבחר על ידי רובוט כדי להילחם בחייזרים.

הכתיבה של גרג פאק מצוינת. החוברת הראשונה מתמקדת בעיקר בבניית הדמות של סטאנפורד, כשהחלקים הפחות־ממקורקעים—קרי, הרובוטים החייזריים שבאים בכל שנה לכדור הארץ כדי להילחם בחייזרים—מקבלים תפקיד כמעט משני. אך לא מדובר בדבר רע—בכך שפאק מתעכב על פיתוח הדמות של סטאנפורד, הרבה יותר קל לקורא להתחבר אליו, הן באירועי החוברת הראשונה והן, מן הסתם, בהמשך. גם עם הדמויות המשניות פאק עושה עבודה מצוינת, כשלכל דמות יש אישיות מובחנת ובנויה, וגם דמות האנטגוניסט מסקרנת למדי. למרות הדגש על סטאנפורד, פאק מצליח גם לאזן את שאר העולם ואת העלילה עצמה.

האמנות של טאקשי מיאזאווה מעולה. הסגנון של מיאזאווה פשטני למדי ולא מתיש את הקורא עם אלפי קווים, אלא שומר על נהירות מסוגננת ובהחלט מתאימה לסיפור עצמו. במקום ללכוד את עיני הקורא עם מראות גרנדיוזיים, מיאזאווה מתמקד בסיפוריות של האמנות, ובכך משפר את הסיפור עוד יותר. אך למרות הפשטנות, מיאזאווה מצליח לשמור על סגנון יפה, חינני, וכיפי המלא באישיות, ברגש, ובהבעתיות, בצורה שלא תבייש סרטי פיקסאר.
לכך מוסיפה הצביעה הנהדרת של טריונה פארל, שמחמיאה לאמנות של מיאזאווה. פארל בוחרת בצבעים מקומיים ולא מדורגים, עם פלטה בהירה לרוב, כמעט טכניקולורית. הצבעים של פארל אמנם בוהקים, אך בצורה אלגנטית שמצליחה ללכוד את עין הקורא ולא להעיק עליה.

ראוי לציין כי, להבדיל מסדרות קומיקס רבות—אך בדומה לסדרות רבות מהוצאת BOOM!—צוות הדמויות ב־Mech Cadet Yu אינו מורכב מחמישים גוונים של לבן, אלא מלא בדמויות מיעוטים ממוצאים מגוונים למדי, עם דגש על אסייתיים. אפילו מושא ההערצה ומודל החיקוי של האקדמיה, הראשון שהתיידד עם הרובוטים, הוא אסייתי־אמריקני—דבר האופייני מאוד לכותב גרג פאק, אשר שם דגש רב על גיוון ובמיוחד על ייצוג לאסייתיים־אמריקניים. בימים בהם ישנה קבוצה קולנית המתנגדת לתקינות פוליטית ולגיוון, משמח לראות כי יוצרים כמו פאק ומיאזאווה—הצוות שיצר את אמדאוס צ'ו, אשר הוכיח פופולארי במיוחד ומככב בימים אלה בתור ההאלק בעמודי Totally Awesome Hulk—ממשיכים במאבק הצודק כדי לייצג ולשמח כמה שיותר אנשים באוכלוסיית העולם כולו.

לסיכום, מדובר בסדרה עם תחושה כמעט־קלאסית, שלוקחת את כל הסיפורים הדומים והופכת אותם למשהו חדש לחלוטין ומקסים לא פחות. בחוברת הראשונה של Mech Cadet Yu נמצאת התחלה נהדרת לסיפור מסקרן בהחלט, עם הרים של קסם ושל חינניות. עם כתיבה מצוינת, קונספט מוצלח, ואמנות מרהיבה, מצליחה החוברת הראשונה של Mech Cadet Yu למשוך את הקורא ואת תשומת לבו, וההמשך נראה מבטיח בהחלט.

המתנקשת בפלומת הבדולח – Beautiful Canvas

Beautiful Canvas #1

כתיבה: ריאן קיי. לינדזיי; אמנות: סאמי קיוולה; צביעה: טריונה פארל; לטרינג: ריאן פרייר; הוצאה: Black Mask; מחיר: ארבעה דולרים

להמשיך לקרוא המתנקשת בפלומת הבדולח – Beautiful Canvas

אמא, איך באים תינוקות לעולם? – Babyteeth #1 – ביקורת

Babyteeth #1

כתיבה: דוני קייטס; אמנות: גארי בראון; צביעה: מארק אנגלרט; לטרינג: טיילור אספוזיטו; הוצאה: AfterShock Comics; מחיר: ארבעה דולרים

להמשיך לקרוא אמא, איך באים תינוקות לעולם? – Babyteeth #1 – ביקורת

ושהאל יהיה עמך – Godshaper #1

כתיבה: סיימון ספרייר; אמנות: ג'ונאס גונפייס; לטרינג: קולין בל; הוצאה: Boom! Studios; מחיר: $4

דת. אמונה. אלוהים ואלים. מיתולוגיות. משחר האנושות, המילים האלה והמשמעות שלהן, אמנם בווריאציות ובאיטרציות שונות, הקיפו את האדם וליוו אותו; לעתים כמשענת ולעתים כמגבלה. נושא האל והמשמעות שעומדת מאחוריו קיבל, באופן טבעי, הרבה תשומת לב בכל תחומי החיים, לרבות האמנות. יש שמשמרים את הידע הדתי/אלילי ומבססים עליו אמנות. יש שמשנים, מעדכנים, או מתאימים את הפולקלור לתקופה המודרנית. אבל אז באים סיימון ספרייר, ג'ונאס גונפייס, וקולין בל, לוקחים את כל הידע הדתי הקיים, זורקים אותו למגרסה, ומהפיסות יוצרים משהו שונה לחלוטין – ויפהפה לא פחות.

להמשיך לקרוא ושהאל יהיה עמך – Godshaper #1

נוודים בארץ הפלאות – Rock Candy Mountain #1

Rock Candy Mountain

כתיבה ואמנות: קייל סטארקס; צביעה: כריס שווייצר; הוצאה: Image; מחיר: $4

להמשיך לקרוא נוודים בארץ הפלאות – Rock Candy Mountain #1

עוף, גוזל – ביקורת על Eleanor and the Egret #1

Eleanor and the Egret #1

כתיבה ולטרינג: ג'ון ליימן; אמנות: סאם קית'; צביעה: רונדה פאטיסון; הוצאה: AfterShock Comics; מחיר: $4

להמשיך לקרוא עוף, גוזל – ביקורת על Eleanor and the Egret #1

על אמנות ופוליטיקה

"אם נסתכל על כותבים לאורך כל הזמנים נראה שהם תמיד היו פוליטיים… למנוע מכותב פוליטיקה משמע למנוע ממנו חלק מהאנושיות שלו."
—סיריל קונולי (מתוך "אויבי ההבטחה")

לאחרונה עלה, כבכל שלושה ימים, נושא ההפרדה בין האמנות והפוליטיקה. או, יותר מדויק: נושא ה-"אני רוצה להתעלם מסערת החרא שהיא המציאות הנוכחית וחברות קומיקס צריכות לנהוג בהתאם בכך שהן תוצאנה את הפוליטיקה מהתחביב שלי".

להמשיך לקרוא על אמנות ופוליטיקה

פעם מלכה, תמיד מלכה – ביקורת על The Once and Future Queen

כתיבה: די.ג'יי. קירקברייד ואדם פי. נייב; אמנות: ניק ברוקנשייר; לטרינג: פרנק צווטקוביץ'; הוצאה: Dark Horse; מחיר: $4

להמשיך לקרוא פעם מלכה, תמיד מלכה – ביקורת על The Once and Future Queen

האביר האפל מכה שנית – פעמיים יותר מדי? ביקורת על Dark Knight Strikes Again

"כתיבה": פרנק מילר; "אמנות": פרנק מילר; הוצאה: DC

יש לי וידוי: אני לא אוהב את באטמן של פרנק מילר. יותר נכון, את The Dark Knight Returns. אני יודע, זו לא דעה מקובלת בהתחשב בעובדה שזה אחד מהסיפורים הכי אהודים של באטמן אי פעם. מצד שני, אתם יודעים איזה סיפור הוא לא אהוד? ההמשך, Dark Knight Strikes Again. ובדיוק מהסיבה הזו אני הולך לשחוט אותו עכשיו ללא רחמים.

 

אבל לפני שאני שוחט אותו ללא רחמים, הנה: הפאנל הכי מוצלח בסיפור הזה. כן, *זה* הכי מוצלח. לא, זו לא אחת הבדיחות הלא מצחיקות שאני מכניס לביקורות שלי. תאמינו לי, יש מספיק.
אבל לפני שאני שוחט אותו ללא רחמים, הנה: הפאנל השני הכי מוצלח בסיפור הזה. אם תהיו טובים, תקבלו גם את הראשון. ואולי תוכלו לראות את הדרדסים.

להמשיך לקרוא האביר האפל מכה שנית – פעמיים יותר מדי? ביקורת על Dark Knight Strikes Again