ארכיון תגיות: גארי פרנק

הומאג' למחווה לכריכה – Incredible Hulk #1

יש כריכות יפות, יש כריכות מכוערות, יש כריכות מיוחדות, יש כריכות אלטנטיביות שעולות כמו המשכורת החודשית שלכם (וממש לא שוות את זה), יש כריכות שעטופות בכל מיני דברים… ויש כריכות אייקוניות, כל כך מפורסמות וידועות ואהובות, שאנשים פשוט חייבים לגנוב אותן לתת להן הומאג'

 

Incredible_Hulk_Vol_1_1 Jack Kirby

The Incredible Hulk #1

אמנות: ג'ק קירבי

אודה ואתוודה – כשזה נוגע לקירבי אני מהחוטאים שמעדיפים את הדברים היותר מאוחרים שלו, אחרי שהוא עבר מ- Marvel ל-DC, קירבי של שנות השישים היה בליבו אמן של סיפורי מפלצות (הענק המופלא נראה פה יותר כמו הגרסה של בוריס קרלוף לפרנקשטיין מאשר גוש השרירים המוכר והאוהב).. למרות צורת האיור הלא חיננית יש הרבה אנרגיה בכריכה הזו – כולל התעקשות של המספר שזו "פנטסיה כמו שאתם אוהבים אותה!" (עם סימן קריאה – כי הם לא שואלים אתכם, הם מודיעים לכם!) והדרך בה כל האנשים ברקע מגיבים כאילו הם בסצנה מתוך גודזילה.

Incredible_Hulk_Vol_1_393 Dale Keown

Incredible Hulk #393

אמנות: דייל קואן

מרוול יחזרו לכריכה הזו עוד כמה וכמה פעמים במסגרת הריצות השונות של הענק המופלא, כולל הגיליון החגיגי לציון 30 שנים לדמות. למרות הנסינות החוזרים והנשנים של פיטר דיוויד ואחרים תמיד העדפתי את ההאלק בלי חולצה, אבל עם כבר חולצה – לפחות שיהיה דייל קואן

Incredible_Hulk_Vol_1_474 Jviar Pulido

Incredible Hulk #474

אמנות: חוויאר פולידו

כמעט מאה גליונות אחר כך מרוול חוזרים לסבב מחווה שני, הפעם עם חוויאר פולידו על ההגה / עפרונות והצמדות חזקה יותר למקור. ועדיין האלק לובש את אותה חולצה מכוערת.

Savage_She-Hulk_Vol_1_1 John Bushema

Savage She Hulk

אמנות: ג'ון בושמה

עד שג'ון בירן הגיע ונתן לה אישיות וחן שי-האלק, כדמות, לא הייתה יצירה מעניינית במיוחד – תוצר של הפחד של סטן לי מכך שיוצרי סדרת הטלוויזיה הפופלארית של הענק המופלא יצרו ספין אוף נשי להאלק שיהיה בבעלותם שהוביל להרצה זריזה ולא זכורה במיוחד.

Swamp_Thing_Vol_4_7 Richard Corban

Swamp thing #7

אמנות: ריצ'ארד קורבן

מבקר הקומיקס פול אוברייאן תיאר פעם כל כותב של Swamp Thing משנות השמונים והילך כמישהו שתמיד ילבש שלט שכתוב עליו "אני לא אלן מור – בבקשה תבעטו בי." לא משנה כמה טובים תהיו, והרבה אנשים טובים עבדו על הסדרה מאז, אתם לא תוכלו להיות טובים כמו מור בשיאו היצירתי. מאסטר האימה ריצ'ארד קורבן שואב מהכריכה המקורית את העיצוב הכללי ולא הרבה יותר מזה ( Is he a man? A man thing? Both?!) אבל זו כנראה מחווה והלמת בתהחשב בשורשי האימה של היוצר המקורי.

Superman_v.2_42 Jerry Ordway

Superman vol 2, #42

אמנות: ג'רי אורדוויי

זוכרים כשסופרמן הפך לאחד הטרולים משר הטבעות? גם אני לא

skullkickers_1 Chris Stevens

Skull Kickers #1

אמנות: כריס סטיבנס

הערה – זה לא באמת הגיליון הראשון של סדרת האקשן / פנטזיה (המצויינת!) Skullkickers – זה חלק מתעלול פרסומי ארוך (וקצת מטריל) שבמהלכו כל גיליון של הסדרה במשך כמעט שנה פורסם כמס' 1 חדש בתור פארודיה על הרילנצ'ים החוזרים ונשנים של מרוול.

מסיבה כלשהי הגיבור האונשי של הסדרה (הגבוהה והקרח ברקע) נרעה פה כאילו הוא גולם (הדבר שעשוי מחיר, לא האדיוט. בעצם – שניהם).

What_If_General_Ross_Had_Become_the_Hulk Gary Frank

What If…. General Ross had Become the Hulk?

אמנות: גארי פרנק

בשנת 2004 מרוול פרסמו גיליון של "מה אילו" שבו נשאלת השאלה – "מה אם הגנרל רוס היה נהפך להאלק?" התשובה הייתה – "זה היה רעיון גרוע של מעניין אף אחד!". ואז מרוול זנחו את הרעיון הזה וקברו אותו לנצח.

חה. חה. חה.

DC rebirth התנצלות, הבטחה, ומכתב אהבה

DC Rebirth #1

כתיבה: ג'ף ג'ונס, אמנות: איתן ואן שייבר, גארי פרנק, איוואן רייס, פיל חימנז
לפני שנים רבות (או חמש שנים) יקום דיסי חיי ביחד בהרמוניה אך כל זה השתנה כשהפלאשפוינט תקף- לפחות ככה זה הרגיש לי.

כשDC ריבטו את הליין שלהם הם קיוו למשוך קהל חדש, ולפתוח את עצמם לשוק רחב יותר. אך ההגבלות היצירתיות והסגנון האחיד שהביא הN52 לא אפשרו פתח למגוון רחב יותר, הנסיון של DC לחדש את עצמם בא במחיר גבוה לכולנו-
כל כך הרבה דמויות, קשרים וסיפורים נעלמו כלא היו והמעריצים של אותם דמויות וסיפורים נותרו שבורי לב.
דיסי הבינו את זה, אם כי טיפה מאוחר מידי וניסו לרצות את אותם המעריצים בין אם ע"י הבאטגרליזציה (DC- you) של שנה שעברה או האירוע קונברג'נס שרק גרמו לנו להיזכר במה שאנחנו מפסידים.arrowcanery

אחרי כל הנסיונות הכושלים האלו כשהתחילו ההכרזות על ריברת'- פקפקתי. יותר מדי אכזבות מנעו ממני מלהתרגש לקראת שינוי הכיוון החדש. ואז קראתי את הגליון שפותח את הליין DC Rebirth 1#.
בגליון בן ה80 עמודים הזה וואלי ווסט, הג'ינג'י האהוב מהיקום הישן, כלוא בספידפורס והוא צריך להזהיר את חבריו ומכריו מפני איום מתקרב, ד"ר מנהטן. הוא עובר בין הדמויות האהובות, מנסה לגרום לכל אחת מהן לראות אותו ולהיזכר בו. מבחינה סיפורית הגליון הזה מאוד פשטני, אין בו הרבה עלילה אלא יותר אוסף של רגעים. אנו עוברים עם וואלי ממקום למקום ומדמות לדמות צופים באיך שהם כיום ונזכרים איתו במה שהיה להן לפני הריבוט ובכל מה שנלקח. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה- לא עוד קרב גדול, לא עוד אירוע קיץ מפוצץ, רק אוסף של רגעים פשוטים ונוגעים ללב עם הדמויות שאני כלכך אוהבת.
הגליון עקב אורכו מאוייר עי ארבעה אמנים שונים- אית'ן ואן שייבר, גארי פרנק, איוואן רייס, ופיל חימנז. אלו לא רק בין הכשרונות הגדולים ביותר של החברה אלה גם מהאמנים הבולטים ביותר בנקודות הדרך הגדולות של החברה ב20 השנה האחרונות, באירועים ובריצות מפורסמות. הבחירה להביא אותם מראה על החזרה לעבר של החברה לוקחת ומהווה אמירה לגבי הכיוון היצירתי של החברה. לא עוד קו אחיד לכל ליין החברה עם סגנון אומנותי אחיד בשראתו ובניהולו של ג'ים לי, אלה מגוון רחב יותר של סגנונות, חיזוק של הכיוון שהחל כבר בDC-YOU של פתיחות יצירתית וגיוון.hug

הגליון של ריברת' הוא התנצלות- התנצלות בפני המעריצים והיקום על כל מה שנלקח מאיתנו לפני 5 שנים. הכרה בכך שהמחיקה של כלכך הרבה הייתה טעות, ושניתן לבצע שינוי בלי למחוק את ההיסטוריה. והגליון הזה מבטא זאת בצורה הטובה ביותר כשוואלי נתקל בוואלי ווסט של ה52, במקום לבטל את קיומה של הדמות החדשה, במקום לגרום לתחרות או כעס בין המעריצים של שתי הגרסאות של הדמות, דיסי מכילים אותם ביחד באופן שווה. די סי כך נראה למדו מהטעות שלהם- סיפור חדש לא מוחק או מבטל את הסיפורים שבאו לפניו ולא צריך לרבט את היקום בשביל לשנות אותו.awsome

הגליון של ריברת' הוא גם הבטחה- מצד אחד הבטחה לשמור על המחיר של קומיקס בטווח בר השגה, הבטחה שמתבטאת במחיר ההפסד שהחוברת הארוכה הזאת נמכרת בו ללא פרסומות באמצעה. ומצד שני- הבטחה לעתיד טוב יותר, ליקום שמכיל את כולם ומקבל באהבה את כל ההיסטוריה שלו, גם אם לפעמים הא טיפה מוזרה ומתוסבכת. הבטחה שמכילה בתוכה את מה שDC תמיד היה אמור ליצג, מה שהרגיש כאילו נשכח בשנים האחרונות – תקווה.
203-Man-of-Steel-quotes

והגליון של ריברת' הוא מכתב אהבה- מכתב אהבה לכל מה שהיה ונשכח. להיסטוריה העשירה של היקום ולדמויות המגוונות שנעלמו איתה ויותר כל- לקשרים בין הדמויות. אחרי פלאשפוינט כל העבר של הדמויות רוכז לחמש שנים בלבד, וכל החבריות, והאהבות הגדולות של הדמויות נותקו. כמעט אף גיבור לא נותר נשוי, הדור הצעיר, הילדים של הדמויות נמחקו כלא היו. הגליון הזה מספר באהבה וברגישות על כל אותו עבר נעלם, מזכיר לנו למה התגעגענו כלכך. הגליון הזה מנסה, ולטעמי מצליח ללכוד את הניצוץ שקסם כלכך באותו יקום שנמחק.
love

יתכן שההחלטה להכניס את הדמויות של וואטצ'מן לעלילה של יקום DC הראשי היא החלטה כלכלית קרה ומעט צינית. ויתכן שאלן מור יושב במערה שלו ונועץ סכינים בבובת וודו בדמותו של ג'ף ג'ונס בעודו מתכנן פיגוע התאבדות במשרדי DC (מטען החבלה יוחבא בזקן שלו). אבל כפי שאנחנו מכירים את תעשיית הקומיקס ותאוות הכסף של החברות הגדולות, אחרי before watchman היה זה רק עניין של זמן עד שהגופה החבוטה של וואטצ'מן תיגרר לתוך היקום הראשי. אבל וואטצ'מן זה רק סיפור אחד וכמו שגאווה דעה קדומה וזומבים לא יהפוך את גאווה ודעה קדומה לסיפור פחות מוצלח כך גם כל מה שיקרה לדמיות של וואטצ'מן ביקום הראשי של DC לא יכול לגרוע מערכו של הסיפור המקורי ולהפחית מההשפעה העצומה שהיתה לו על עולם הקומיקס.

יש אנשים (*אהמ* אני מדברת עלייך תום שפירא) שיסתכלו על הגליון בעין ביקורתית כי הוא אינו בנוי כסיפור, כי הוא לא פונה להגיון ולשכל- זה סיפור שהחוזקה שלו היא ברגעי דמות ובפניה שלו ללב הקורא.
DC Rebirth עושה בדיוק מה שהוא תוכנן לעשות -מביא רוח חיים חדשה הוא מחזיר לנו לא רק פרטי עלילה אלא תחושה ואווירה הוא מוליד מחדש עולם שאבד.

בולשיט – Rebirth #1

DC Rebirth

כתיבה: ג'ף ג'ונס, אמנות: איתן ואן שייבר, גארי פרנק, איוואן רייס, פיל חימנז

DC-Comics-Rebirth-Cover

[אזהרה – הביקורת הבאה מכילה ספויילרים, ל- DC Rebirth #1 וכמה מילים גסות. הקריאה באחריותכם בלבד]

להמשיך לקרוא בולשיט – Rebirth #1