ארכיון תגיות: גארת' אניס

יום קומיקס חדש! 4.10.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

להמשיך לקרוא יום קומיקס חדש! 4.10.2017

יום קומיקס חדש! 10.5.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

להמשיך לקרוא יום קומיקס חדש! 10.5.2017

אנחנו לא גרועים! קומיקסים ממשחקי מחשב

יש סרט חדש בקולנוע בשם אמנות המתנקש, הוא מבוסס על זיכיון משחקי המחשב המצליחים Assassins Creed (על מאבק היסטורי לשליטה בגורל האנושות בין אחוות המתנקשים לאבירים הטמפלרים) ועפ"י מרבית הביקורות הוא לא טוב במיוחד.

להמשיך לקרוא אנחנו לא גרועים! קומיקסים ממשחקי מחשב

יום קומיקס חדש שמח! 21.12.2016

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו….

להמשיך לקרוא יום קומיקס חדש שמח! 21.12.2016

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 11 (Judgment Day)

Judgment Day

כתיבה: גארת' אניס, אמנות: פיטר דוראתי, קרלוס אזקוורה, דין אורמסטון

גליונות מקוריים: 2000AD #786-799 

שנת הוצאה: 1992

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 11 (Judgment Day)

מכתבים ממגה סיטי – גליון 9 (The Devil You Know / Twilight's Last Gleaming)

8Twilight's Last Gleaming / The Devil You Know

כתיבה: ג'ון ווגנר וגארת' אניס, אמנות: ג'ף אנדרסון, ג'ון ברנס

גליונות מקוריים: 2000AD #750-756

שנת הוצאה: 1991

כשתבתי שבוע שעבר שגארת' אניס קיבל את המכתבים לקדילאק של הקומיקס הבריטי הייתי צריך לסייג: דבר ראשון- ווגנר העביר לאניס את המפתחות לקאדילק כי הוא בדיוק קיבל רולס רויס חדשה (זה מגזין הספין אוף Judge Dredd Megazine שנתן יותר חופש יצירתי, יותר מקום לסיפורים והכי חשוב – יותר כסף!), דבר שני- ווגנר נשאר לכתוב עוד סיפור גדול אחד.

Twilight's Last Gleaming ו- The Devil You Know היא דואלוגיה שמסיימת את קו הסיפור שהתחיל עם Democracy ונישא דרך Necropolis. הרעיון של תנועה אזרחית גדולת מימדים שמנסה להפיל את השופטים באופן חוקי, בעזרת מצעדים והפגנות והצבעות מגעה כאן לשיאה.

250px-Grice_conspiracy

אחרי הפשלות הנוראיות של מערכת המשפט בזמן אירועי הנקרופוליס התנועה הדמוקרטית עוזרת כוחות שוב ומתחילה בקשה ציבורית לערוך הצבעה על עתיד העיר. רוב השופטים, מודאגים או מאובדן הכוח או חוששים באמת מאנרכיה פוטנציאלית, מסרבים מיידית אבל להפתעת כולם דווקא דרד (מר "אני הוא חוק") תומך לחלוטין בהצבעה על הרפורמה.

החצי הראשון, Twilight's Last Gleaming, הוא סיפור משטרתי קונספירטיבי מצויין (כזה שקרוב מאוד ברוחו לסגנון הכתיבה המקורקע יותר שווגנר משתמש בו היום מאשר למלודרמה שהוא כתב בה עד כה) שעוסק במאבק של דרד מול גורמים בתוך המערכת שרוצים לסכל את ההצבעה. החצי שני עוסק בהצבעה עצמה, ובתוצאות שלה, ואני לא חושב שאני מקלקל יותר מידי כשאני מגלה לכם שהשופטים מנצחים (אחרת כל הבסיס של הקומיקס היה מתפורר וזה היה הפרק האחרון במדור הזה) – מה שמרתק הוא הדרך בה השופטים מנצחים: לא ברמאות, לא בעזרת שימוש בכוח מופרז (כמו שהם ניצחו פעם שעברה) אלא בגלל שלאזרחים לא אכפת. הרוב לא מצביעים והמעטים שטורחים להצביע בוחרים בסטטוס קוו.

זה פשוט נוח וקל יותר להמשיך עם המערכת שקיימת מאשר לנסות לשנות אותה. טוב השד שאתה מכיר… אחרי הכל. זה רגע חד ונהדר, וזה מסביר לחלוטין למה דרד הוא השופט היחיד שלא התנגד למשאל: לא בגלל שהוא באמת האמין שלאנשים מגיע בחירה אלא כי הוא ידע מה הם יבחרו. אחרי הרצועה הזו התנועה הדמוקרטית כקוצה אזרחית גדולה תתפורר ואנחנו נראים אותה חוזרים בתור קבוצות טרוריסטיות קטנות בסיפורים כמו America (הנושא שלנו לשבוע הבא וכנראה סיפור דרד האהוב בכל הזמנים) ו- Total War. שוב – נהדר לראות את הדרך בה הסיפור למד להשתמש בהמשכיות לטווח ארוך – זה לא שהקבוצות האלו צצו משום מקום, או הקצינו בלי סיבה, הם הקצינו כי הם למדו שלציבור פשוט לא אכפת מהם ושהדרך היחידה שלהם להשיג תשומת לב זה לפוצץ דברים. טרור אמיתי לעולם מגוכח.

devilyouknow

בעוד החצי הראשון מאוייר בידיו הבטוחות ג'ף אנדרסון החצי השני מקבל את ג'ון ברנס – לא סיפור דרד הראשון שלו, ובשלב הזה של הקריירה כבר היה לו ניסיון של עשורים, אבל זה הסיפור ששם אותו כאחד מאמני דרד האהובים עלי (אירוני – ברנס שונא לצייר מד"ב באופן כללי ואת דרד באופן ספציפי). האיש מצייר מס' קטן להפליא של עמודים אבל כל אחד מהם הוא שירה צרופה של אקשן ודרמה – האמנות הצבועה שלו נותנת לכל מה שהוא מצייר תחושה גדולה מהחיים וקטעי האלימות נראים נהדר אצלו.

[למי שפשוט לא מספיק לו מהתמונות האלו מוזמן לבדוק את השת"פים שלו עם הכותב ג'ון מוריסון על יצירות אחרות של 2000AD כמו Nikolai Dante].

הדואולוגיה הזו מציינת את הכיוון החדש של דרד (הרצועה והדמות) בידי ג'ון ווגנר: הוא אנושי יותר עכשיו, הוא חושל באש של נקרופוליס ולמד שהחוק הוא לא חזות הכל, אבל האנושיות הזו עולה לו – דרד הוא מישהו שקשת הסיפור שלו היא ללמוד שהמערכת שהוא משמר פגומה מהיסוד (מה שהוא מכנה "השקר הגדול" של מערכת המשפט) אבל להבין שהוא לא זה שיוכל לשנות אותה. וכנראה זה השיעור הגדול של דרד – היכולת להבין איפה נמצאים השקרים הגדולים אצלנו, היכולת להלחם באוטומציה המחשבתית שמלווה אותנו מילדות

 

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 8 (Death Aid)

1Death Aid

כתיבה: גארת' אניס, אמנות: קרלוס אזקוורה

גליונות מקוריים: 2000AD #711-720

שנה – 1991

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 8 (Death Aid)

נולד ברביעי ליולי – קומיקסים ליום העצמאות האמריקאי

אני בקושי חוגג את העצמאות של המדינה שלי, שלא לדבר על העצמאות של מדינות זרות (גו ליכטנשטיין!), אבל בתור מעריץ קומיקס מזן מסויים יש לאמריקה מקום מרכזי בלבי.

לכבוד הרביעי ביולי אנחנו פה בעלילון חוגגים עם כמה קומיקסים שאמנם לא מכסים את כל החוויה האמריקאית אבל כן מכילים רובי לייזר ואת היטלר מקבל אגרוף לפנים

להמשיך לקרוא נולד ברביעי ליולי – קומיקסים ליום העצמאות האמריקאי

אפקט וורטיגו

בונד, שלי בונד… כבר לא בורטיגו
הוצאת DC הודיעה על הפיטורין / עזיבה של העורכת הוותיקה שמונטה לאחראית של קבוצת וורטיגו (התת-הוצאה של החברה שעוסקת בקומיקס למבוגרים) לפני קצת יותר משנה בתרועות חצוצרה.

להמשיך לקרוא אפקט וורטיגו

Livin' On A Prayer – ביקורת על Preacher. כפרה על פריצ'ר.

כותב: גארת' אניס; אמן: סטיב דילון; הוצאה: ורטיגו.

פעם בכמה זמן מגיעה סדרת קומיקס שגורמת לך לשנות במאה ושמונים מעלות את הדעה שלך על המדיום, וגורמת לך לחשוב לאילו רמות של גאונות אפשר עוד להגיע. Preacher הייתה אחת כזו. כשחשבתי לראשונה על כתיבת ביקורת על פריצ'ר, ידעתי שיהיה קשה, בזמן זרימת הטקסט והכתיבה, לשמור שהיא תישאר ביקורת ולא תהפוך בין רגע לנאום אתאיסטי על כמה שדת זה לא הדבר האהוב עליי. אני מתנצל מראש.

preacher להמשיך לקרוא Livin' On A Prayer – ביקורת על Preacher. כפרה על פריצ'ר.