ארכיון תגיות: היסטוריה

Not the Israel my parents promised me – לא הספר שהבטיחה לנו הכותרת. ביקורת ליום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל.

ביקורת אורח של עופר ברנשטיין- חוקר, עורך ומבקר קומיקס. דוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת קלגרי שבקנדה.

כתיבה: הארווי פיקאר ןן אומנות: ג'יי טי וולדמן ןן ןן הוצאה: Hill and Wang ןן מחיר: 24.95$ ןן

היום אני הולך לעשות דברים קצת אחרת. זה לא בדיוק ביקורת, זו יותר מסת הרהורים על ציונות, ועל ניאו-ציונות ועל ניאו-ציונות מחוץ לארץ ישראל, בעצם על ניאו-ציונות, נקודה.

coverהכל התחיל בסוף השבוע. בעודנו (עידן ואני) מנסים ללא הצלחה לרדוף אחרי האמבלונס שפינה את גירי לביה”ח אחרי תרגיל האקרובטיקה שלה, הכנסנו למערכת באוטו את ‘רדיו חזק’ של תיסלם. השיר הראשון – פרצופה של המדינה, תמיד עושה לי צמרמורות, קצת חיוביות וקצת שליליות. כמה נורא זה ששיר שנכתב לפני כל כך הרבה זמן, לא רק שעדיין רלוונטי, אלא נראה שרלוונטי מתמיד עם האופן שבו המפלגות הגדולות בישראל מתנהלות. מצד שני, שיר כל כך סוחף וקצבי וקליט – קשה לא לאהוב אותו. הענייו הוא שעם התקרבותו של יום הזיכרון, השורות “מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים. הוא יורד לביקור, הורים שכולים. הוא שכח שהטיף בעד מלחמה – הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה” מקבלות משמעות סמלית עגומה במיוחד, וזה לא שחסרות שורות כאלו בשיר הזה. אבל אלו…

פלאשבק לכמה ימים לפני כן…

באופן אירוני משהו, מיד אחרי ספר הקומיקס-שואה, התחלתי לקרוא את Not the Israel my parents promised me (בקיצור NTI) ספרו האחרון של הארווי פיקאר (עם אומנות של ג’. ט. וולדמן), שראה אור השנה, שנתיים לאחר מותו. פיקאר היה יהודי אמריקאי, יליד קליוולנד של אמצע שנות ה-30 שמעיד על עצמו שגדל בבית ‘חצוי’ – בין אמא ציונית מרקסיסטית נלהבת ואבא ציוני דתי-מסורתי, ורק בשנות ה-20 המוקדמות לחייו התחיל לפתח דעה עצמאית בנוגע לישראל. במהלך השנים הוא היה ידוע בציבור כמבקר חריף של המדיניות הישראלית בכמעט כל סוגיה אפשרית (טריטוריאלית, חברתית, כלכלית), והואשם לא פעם בהיותו אפוף שנאה-עצמית עמוקה, שנאת ישראל ומה לא. להמשיך לקרוא Not the Israel my parents promised me – לא הספר שהבטיחה לנו הכותרת. ביקורת ליום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל.

Starman- כוכבים דולקים על אש קטנה

Starman– כשכוכבים דולקים על אש קטנה

כותב: ג'יימס רובינסון ןן אומנות: טוני האריס, פיטר סנייברג, ג'נה הא, פיטר יואביל ואחרים ןן רץ משנת 1994 עד 2001  (80 חוברות) ןן חברה: DC COMICS

סקירה/ביקורת מאת יעקב סראלי

הקדמה- איכות היא לא מילה גסה

כצרכני תרבות נחפש לרוב את החומר האיכותי ביותר; את זה שנפיק ממנו את ההנאה הגדולה ביותר. במוזיקה ניתן למנות זמרים ולהקות כמו "לד זפלין", "פינק פלויד", מאדי ווטרס וג'ניס גופלין, סרטים כמו "חומות של תקווה, "פורסט גאמפ" ו"הטוב, הרע והמכוער", סדרות טלוויזיה "הסופרנוס", "הסמויה", "אוז" ו "חיים על מאדים"  וספרים כמו "בית מטבחיים 5", "עולם חדש מופלא", "מלכוד 22" ו"1984". כל היצירות שהוזכרו הן דוגמאות מובילות אשר קיבלו חותמת איכות ממליוני צרכנים עם חלוף השנים, ספרים ועבודות אקדמאיות נכתבו על היצירות הללו יחד עם אינספור מחוות והומאז'ים.

 הקומיקס התחיל להיפתח כמדיום מוביל אשר יכול לייצר עבודות ברמות הגבוהות ביותר בעיקר בתחילת-אמצע שנות ה80, אני לא אומר שלא היו סדרות מצוינות לפני כן אבל היה איזה שינוי מהותי באוויר אחרי הוצאתה של מקסי סדרת "Watchmen" בשנת 1986 אשר שברה סופית את הסכר בכל מה שקשור ליכולת של המדיום להעלות על פני השטח סיפורים אשר מציגים עומק והובילה את המדיום קדימה. את הקידמה הזאת ניתן לזקוף באותה תקופה ל2 גורמים: האחד הם הכותבים והציירים שהגיעו מאנגליה, אירלנד וסקוטלנד אשר הביאו משב רוח עכור מבריטניה עליה הם גדלו בשנות ה60-וה70 אשר הייתה עגומה בלשון המעטה, לזה נוסיף את האווירה הכללית של שנות ה80 כאשר הפרוניה בכל מה שקשור למלחמה הקרה בין המערב לרוסיה הקומוניסטית עדיין הייתה על אש גבוהה הביאו לאוויר הרבה מאוד חשיבה חתרנית. להמשיך לקרוא Starman- כוכבים דולקים על אש קטנה

פרויקט סופרמן: בנה האחרון של תנועת ההשכלה

בין אם נאהב אותו ובין אם לא, סופרמן הוא הדמות החשובה ביותר בתעשיית הקומיקס. לאו דווקא הטובה ביותר, בוודאי לא המעניינת ביותר, אך בהחלט החשובה ביותר. בין אם מסתכלים על לידת הז'אנר, על המעבר מתור הזהב לתור הכסף, על המהפכה של אלן מור, על הרנסנס של שנות התשעים – בכל נקודה בה תעשיית הקומיקס משנה את פניה אפשר למצוא את סופרמן במרכז העיניינים. כמו שניסח את זה אלכס לות'ר בInfinite crisis בחוברת החמישית: "For some reason I can't explain, everything comes from Superman".

אבל למה סופרמן כלכך חשוב? מה במרכיבים שלו, הספרותיים והחוץ ספרותיים, מוביל לכך שהוא מרכז בתוכו את כל המשמעויות של הז'אנר? מה גורם למשמעויות האלו להשתנות ולמה הן משתנות דווקא כך? על כל השאלות האלו הפרוייקט ינסה לענות.

להמשיך לקרוא פרויקט סופרמן: בנה האחרון של תנועת ההשכלה