ארכיון תגיות: מייק ספייסר

ביקורת – Shirtless Bear Fighter

Shirtless Bear Fighter #1

כתיבה: סבאסטיאן גרינר וג'ודי להיפ, אמנות: מייק ספייסר וניל ונדרל, הוצאה: Image

להמשיך לקרוא ביקורת – Shirtless Bear Fighter

Image-Nation – Extremity #1

Extremity #1

כתיבה ואמנות: דניאל וורן ג'ונסון, צבעים: מייק ספייסר, הוצאה: Image

מקס הזועם: כביש הזעם היה, מבחינתי ומבחינת עוד הרבה אנשים, התגלות (במובן של revalation, לא של discovery) קולנועית. לא כל כך בגלל מה שהוא עשה אלא בגלל מה שהוא לא עשה. כביש הזעם לקח את הרעיון של מותחן פוסט אפוקליפטי (ז'אנר שהסרטים הראשונים בסדרה הפכו לפופולארי) וחתך בכבודת בכל מה שיותר – בלי דיאלוגים אקספוזיציוניים מיותרים, בלי בניית עולם מחוץ למה שהדמויות צריכות לדעת ובעיקר בלי עצירות. הסרט היה מכונה משומנת שעטופה בשריון ברזל מכוסה שפיצים – ומהרגע שבו הוא מתחיל לזוז הוא לא מפסיק.

צפייה במקס הזועם: כביש הזעם היא שיעור בכל מה ששוברי הקופות הפופולאריים האחרים עושים לא נכון. לפי הגיליון הראשון בסדרה החדשה שלו, דניאל וורן ג'ונסון (Space Mullet – סדרה שאני חייב לקרוא עכשיו רק בהתבסס על השם) מכוון לרעיון דומה – לחדד ולצמצם את הרעיון של סיפור אקשן פוסט אפוקליפטי עד שאתה נשאר אך ורק עם המהות הטהורה: היכולת האנושית להביא אכזריות, החוקים שאנחנו יוצרים לעצמנו כשאין חוקים שמוכתבים מלמעלה והדרך שבה העבר נהפך למיתוס כשאין מישהו שיתעד אותו.

בעתיד לא ידוע (עוד אלף שנה? מאה? שבוע הבא?) שבט הלוחמים רוטו מתכונן למתקפה על האנשים שכבשו מהם את ביתם לפני שנים מספר. בראש המתקפה עומד המנהיג השבטי, "אבא" (ברצינות – ABBA) ג'רום, הבת האמנית לשעבר (עד שהפולשים לקחו לה את היד) ת'יאה והבן רולו (שנועד לרשת את תואר המנהיג). המתקפה היא גם הזדמנות לנקמה, גם דרך להחזיר את הבית וגם מבחן לשני הילדים – להראות שהם מוכנים לחיות בעולם ותרבות שבו אלימות, קיצוניות בכל דבר, היא דרך חיים.

התמות הסיפוריות העתידיות שינחו את הסדרה הזו לא מועברות בעדינות: ת'יאה היא אמנית לשעבר שהגדירה את חייה דרך הציור וברגע שנלקחה לה היד היא יכולה להגדיר אותם רק דרך האלימות שמאחדת את בני שבטה, רולו הוא נשמה רגישה שנדחף ע"י אבא שלו לתפקיד שהוא בבירור לא מתאים לו, העולם כולו זוכר את העבר רק במקטעים ורעיונות – מנצלים טכנולוגיות ומחזיקים ספרים בלי להבין בדיוק מה ולמה ואיך. אבל הן מועברות ביעילות ובגיליון הזה הן גם לא העיקר.

העיקר מתבטא באמנות המרהיבה ועמוסת הפרטים של ג'ונסון – האיש נועד לצייר סצנות של קרבות עקובים מדם, פיסות טכנולוגיה מכוערות שמורכבות ממנועים כבירים שדוחפים כלי מתכת למהירויות שיא, כלי נשק עצומים, תחפושות שבטיות וטירות עתיקות. יש פה טיפה, בתזזיות של הקווים ובתשומת הלב שמאזנת בין הנוראיות של האלימות לפוטנציאל הקומי של שפיכות דמים מוגזמת, מהסגנון של קרלוס אזקרה (Judge Dredd) הגדול אבל בניית העולם עצמה שואבת הרבה ממיאזאקי (שימו לב לאובססיביות לפרטים טכניים שמועברת רק דרך התמונות – בלי מילים או הסברים).

תעיפו מבט בעמוד שמעל הפסקה הזו – כשת'יאה מאבדת את היד כמה קל היה להראות סכין או חרב או מסור חשמלי או מיליון כלים מוכרים אחרים לשפיכת דמים. אבל בלי להגיד על זה מילה, בלי להקדיש לזה יותר מפאנל בודד ג'ונסון מציג לנו את המכשיר המוזר והמסורבל דמוי מלתעות התנין: זה אומר לנו משהו על העולם הזה, זה מראה עד כמה עמוק אכזריות קיצונית טבועה בו. זה לא מספיק להביס את האויבים שלך – זה חייב להיות בדרך שתראה לעולם כמה אתה נוראי, כדי שלא יהיו לך אויבים אחר כך. ובלי לחשוף יותר מידי על הסוף הגיליון זה רעיון שחוזר ומתגלם בבחירה שהדמויות נאלצות לעשות לקראת הסוף – לבחור איך להגדיר את עצמן בפני ובתוך העולם הזה.

זה מיקס של מיני רעיונות ופיסות עיצוביות שמשיג סינתזה מיידית. אני מאמין שהעולם הזה קיים, אני מאמין לדרך שבה הדמויות האלו מתקיימות בתוך העולם, אני מבין למה הם מתלבשים בדרך שבה הם מתלבשים ולמה יש להם את הטקסים הספציפיים האלו. זו עבודה מצויינת של בניית עולם בגלל מה שהיא לא עושה: ג'ונסון מראה לקורא בדיוק את מה שנחוץ לו כדי להבין את העולם ואת הדמויות, לא פחות ולא יותר.

וכמו מקס הזועם, זה קומיקס שנמצא תמיד בתנועה – יש לו אנרגיה מטורפת שגוררת אותך במהירות מדף לדף, בנייה חזקה של עמוד ותכנון טוב של הדרך בה הסיפור צובר קצב לפני הקרב הענקי שמגיע באמצע ואז מאט רק טיפה כדי לתת לדמויות להתמודד עם ההשלכות של מה שקרה. זה בהחלט מסוג המקרים שבהם אני ממליץ לקרוא את החוברת באופן פיזי במקום דרך פלטפורמה דיגיטלית – היא נועדה להיקרא משמאל לימין, ובצורה שמאפשרת לך ליהנות מכל הדף לפני שאתה יורד לפרטים הקטנים שמרכיבים את העמוד.

Extremity #1 הוא התחלה חזקה למה שכנראה תהיה אחת הסדרות החדשות הטובות של השנה. מומלץ בחום של מתקפה גרעינית!