ארכיון תגיות: פרנק מילר

האם בני אדם חולמים על מכונות? – Hard Boiled

Hard Boiled

כתיבה: פרנק מילר, אמנות: ג'ף דארו, הוצאה: Dark Horse

להמשיך לקרוא האם בני אדם חולמים על מכונות? – Hard Boiled

הכי טוב במה שהוא עושה – הקומיקסים המובחרים של וולברין

"אני הכי טוב במה שאני עושה, אבל מה שאני עושה לא ממש נחמד"

וובכן וולברין – מה שאתה באמת טוב בו זה להופיע בהרבה קומיקסים. ואנחנו הולכים לתת לקוראים את המיטב מהם

להמשיך לקרוא הכי טוב במה שהוא עושה – הקומיקסים המובחרים של וולברין

"אינני נוכל" – 6 נשיאי קומיקס גרועים


"אם הנשיא עושה את זה, אז זה לא פשע"

– ריצ'ארד ניקסון

 

כוח משחית, כוח אבסולוטי משחית אבסולוטית – ויש לך מעט מאוד אנשים בעלי יותר כוח מנשיא ארצות הברית. כדי לחגוג את השבעת הנשיא האמריקאי האחרון הכנו לכם רשימה של כמה מהפסיכופטים הבדיוניים הכי גדולים שאי פעם התיישבו במשרד הסגלגל (בקומיקס).

להמשיך לקרוא "אינני נוכל" – 6 נשיאי קומיקס גרועים

1986 וכל זה – חוגגים 30 לשנה הכי טובה בקומיקס (חלק ב')

לקריאת חלק ראשון לחצו כאן

לשמוע את אלן מור מדקלם שירה לחצו כאן

הצד האפל

להמשיך לקרוא 1986 וכל זה – חוגגים 30 לשנה הכי טובה בקומיקס (חלק ב')

1986 וכל זה – חוגגים 30 לשנה הכי טובה בקומיקס (חלק א')

"זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים…"

  • בין שתי ערים, צ'רלס דיקנס

1986 היא כנראה השנה הכי חשובה בתולדות הקומיקס האמריקאי מאז השנה ההיא  שבה זוג נערים יהודים החליטו שכחול-אדום ותחתונים מעל למכנסיים הם מראה טוב (1938).

להמשיך לקרוא 1986 וכל זה – חוגגים 30 לשנה הכי טובה בקומיקס (חלק א')

קלאסיקומיקס – Daredevil #254

חשבתם שנעלמנו (אולי אפילו קיוויתם?) – טעות!

download

צוות קלאסיקומיקס (תום שפירא, רועי טבק והשדים שרודפים אותם) חוזרים לבאר שהיא סדרת דרדוויל בשנות ה-80. והפעם: אן ניסאנטי וג'ון רומיטה ג'וניור חושפים את הדמות שמרוול לא יכולים לחכות להפוך אותה לגרסה הכיפית / מטרידה שלהם להארלי קווין – טייפוד מארי

את הפרק אפשר להוריד ע"י לחיצה על המשפט הזה

או להאזין לו ישירות מכאן

להמשיך לקרוא קלאסיקומיקס – Daredevil #254

הומאג' למחווה לכריכה – The Dark Knight Returns #1

יש כריכות יפות, יש כריכות מכוערות, יש כריכות מיוחדות, יש כריכות אלטנטיביות שעולות כמו המשכורת החודשית שלכם (וממש לא שוות את זה), יש כריכות שעטופות בכל מיני דברים… ויש כריכות אייקוניות, כל כך מפורסמות וידועות ואהובות, שאנשים פשוט חייבים לגנוב אותן לתת להן הומאג'

Dark Knight Returns #1 Frank Miller

The Dark Knight Returns #1

אמנות: פרנק מילר

מה ש- Smoke on the Water הוא לריפים The Dark Knight Reurns הוא לכריכות. כל כך פשוט ובסיסי – צל חסר פרטים במבט צידי, כאילו הוא במחשק סופר נינטנדו, שמואר בקושי ע"י ברק ברקע, רק הקווים החיצוניים הגסים ביותר ברורים. ילד בן 13 יכול לצייר את זה (או לפחות להעתיק את זה בלי יותר מידי קשיים). אבל צריך גאון כמו פרנק מילר (בתור הזהב שלו) כדי לחשוב ולבצע את זה בפעם הראשונה.

להמשיך לקרוא הומאג' למחווה לכריכה – The Dark Knight Returns #1

30 שנים ל- Dark Horse

יולי, 1986. אורגון. מייק ריצ'ארדסון, מנהל חנות קומיקס בשם פגסוס מחליט לפרסם כותר אנתולוגיה משלו שיציג כשרונות אלטרנטיביים (מקומיים ופחות מקומיים). החוברת הראשונה נוחתת על המדף עם השם – Dark Horse Presents #1.

אני לא חושב שמישהו יכול היה לדמיין את העתיד….

להמשיך לקרוא 30 שנים ל- Dark Horse

באטמנאייק – Vendetta

Vendetta-Title Card

כתיבה: מייקל ריווס

בימוי: פרנק פור

 

גיבור על טוב נמדד בהרבה דברים. כותר גיבורי על טוב נמדד בדמויות התומכות החזקות שלו. סופרמן וספיידרמן הם דמויות מצויינות בגלל שהם מוקפים בדמויות מצויינות אחרות – הרפתקאה של איש העכביש בלי דודה מאיי, רובי רוברטסון, פלא ת'ומפסון, מרי ג'יין ווטסון וכמובן ג'יי ג'ונה ג'יימסון (כנראה הדמות התומכת הכי חזקה בהיסטוריה של הקומיקס) פשוט לא מרגישה שלמה. באותה מידה חלק ניכר מהביקורת כנגד סרטי סופרמן של זאק סניידר מבוססות על הניתוק של הדמות מהאלמנט האנושי שלה – לקלארק קנט יש בין אפלס לחצי אחוז אינטראקציה אמיתית עם לויס ליין ופרי וייט, ג'ימי אולסון הוא משועה מטופשת וקאט גרנט וסטיב לומברד אפילו לא קיימים.

כמובן שבתחילת הפרק לא ממש אכפת לנו מבולוק, הגרסה הטלוויזיונית של הבלש הוצגה עד עכשיו בתור דמות אנטגוניסטית לחלוטין (בפרק הראשון של הסדרה הוא הוביל צוות ימ"מ לפשיטה שכמעט והרגה את באטמן) שנוטה לכסות את התחת של עצמה קודם ולדאוג לאחרים אחר כך. אז כשהעלילה של הפרק מתחילה עם עד מדינה שנחטף ושרשרת הראיות מצביאה על בולוק (בתור שוטר שנחשד בהעלמת ראיות) האשמה לא נראית כמו משהו שמומצא רק לצורך הפרק, בהחלט אפשר להאמין שכל העסק יסתיים בחשיפה של שוטר מושחת.

Killer Croc

חבל, אם כך, שהיוצרים של הפרק בוחרים לחשוף את חוסר האשמה של בולוק תוך פחות מחצי פרק (וזו בהנחה שתמונת הפתיחה לא הבהירה לכם שמדובר בקילר קרוק – לא בדיוק הדמות הכי מוכרת בעולם). עד כמה שהפרק הזה טוב (והוא טוב מאוד) יש בתוכו רעיון מאוד מעניין שבו באטמן טועה לגבי מידת האשמה של בולוק לא רק בגלל שהראיות מצביעות עליו אלא גם כי באטמן רוצה לחשוב שבולוק אשם – בעוד שאר המשטרה או סובלת אותו (שוטרי הרחוב שאנחנו רואים) או מקבלת אותו בזרועות פתוחות (גורדון, מונטויה) בולוק אנגוניסטי כלפיו כל הדרך ורוצה לפגוע בבאטמן, אבל הוא רוצה לעשות את זה מסיבות חוקיות ובאמצעים חוקיים. כמה קלים יהיו חייו של ברוס אם יסתבר שהאיש שרודף אחריו הוא פושע בעצמו?

Croc wrestler

אבל הוא לא פושע. במקום זאת אנחנו מקבלים בפעם הראשונה את הגרסה של התוכנית לקילר קרוק – אחד מהנבלים האלו שמכונים "קלאסיים" פשוט כי הוא ממש וותיק (הופעה ראשונה Batman #57 – 1982). הדמות בסדרה עוברת גרסה מזורזת של השינוי שהוא עבר בקומיקס – מנבל ברוטאלי ומתוחכם עם שאיפות אנושיות למפלצת מטומטמת שנמצאת על המסך רק כדי לספק אתגר פיזי לגיבור שלנו (השינוי במודוס אופרנדי נקשר גם לשינוי במראה – הדמות החלה בתור בן אדם עם בעיית עור ועברה לאורך השנים מוטציה בידי אמנים שהפכו אותו ליותר ויותר חייתי, עד לרמה שהוא פשוט תנין מהלך עם זנב ומלתעות, לרוב בלי טיפת הסבר לשינוי). זה קצת מעציב לראות מה נהיה ממנו בפרקים עתידיים בהתחשב במה שהוא מוציא מהיוצרים בפרק הזה (אם כי הפרק Sideshow היה עוד דוגמה מצויינת למה אפשר לעשות עם הדמות).

בפרק הזה, לעומת זאת, הוא מוצג בתור יריב ראוי לבאטמן – לא רק שהוא חזק פיזית, יש לו גם אינטלגנציה מרושעת שמאפשרת לו לחשוב עם הצד הכי גרוע של אנשים. התוכנית שלו מבוססת על הדעות הקדומות, הפרימטיביות, שיש לאנשים אחד כלפי השני, באטמן מנצח שהוא מצליח להתגבר על החשד האוטומטי שיש לו נגד בולוק. במידה רבה הניצחון פה הוא של החלק התבוני, האנושי, של המחשבה על מוח הזוחל (reptilian complex הוא הכינוי הנויורולוג פול מקלין לחלק במוח שאחראי להתנהגויות האגרסיביות).

Croc vs Batman

עוד מילה, לפני שנסיים, על סצנות אקשן: יש חסרונות בסגנון האנמיציה הכבד והריאלסטי של הסדרה – הוא גורם לסוג מסויים של תנועות ומעשים שאופייניים לאנימיצה להראות איטיים ומגושמים, מצד שני הוא מוסיף מידה עצומה של כוח לרגעים בהם דמות מפגינה, במכוון, כוח על אנושי. ברוב הסדרות המצויירות שמערבות גיבורי על (כולל סדרות עתידיות של באטמן וליגת הצדק) היכולות של קרוק הן מינוריות להחריד. אבל בסדרה הזו, בעולם שנבנה עד לפרק הזה, הרגע שבו הוא מושך מכסה ביוב וזורק אותו על הרכב של בולוק כל כך חזק עד שהוא כמעט חוצה את באטמן לשניים הוא רגע מפחיד באמת. אתה פשוט מרגיש את הכוח של הפגיעה.

 

ציון סופי – 9 / 10

 

* הפרק הזה מלא בדיאלוגים שנלקחו אי שם משנות השלושים:

גורדון: "כל מה שרובינסון צריך לעשות זה לשחק אותה קנרית ולשיר."

ת'ורן: "הו יש לי הרבה תשובות [קליק של אקדחים] – בערך בקליבר 38"

נהדר!

* אבל השורה הכי טובה, מופת של ציניות בריטית, הולכת לאלפרד: "הכנתי לך מרק בצל צרפתי, וכשתיתן לו להתקרר הפעם שים לב שהוא כבר בקערה מוכנה למיקרוגל"

* כשברוס ויין צריך לברר מידע על קרוקודילים הוא נוסע עד לגן החיות כדי לשמוע הרצאה שמיועדת לילדים קטנים ולהורים המשועממים שלהם (שבוודאי עסוקים בלשאול את עצמם "למה המליונר הכי מפורסם בעיר מסתובב בגן חיות במעיל של סוטים ולמה האינטרנט לא קיים כדי שאוכל לדווח על זה ל – TMZ?")

* כמה גרועה בעיית הפשיעה של גות'הם? עד שהוא צריך להתעמת איתו ישירות באטמן אף פעם לא שמע על הפושע האלים שיש לו עור וכוח של תנין. זה היה פשוט מתחת לראדר שלו

* העימות הסופי של הפרק הוא קצת יותר קומי ממה שהיוצרים תכננו – קרוק אורב לבולוק בתוך המכונית שלו (מזימה קלאסית), אבל ברגע  שהוא מושיט יד לסיים את השוטר באטמן חושף שגם הוא התחבא בתוך האוטו (איך בדיוק הצליחו לפספס אותו בתוך המיני הזה? הוא היה בתוך המושב?!)

* בחזרה לקריצות לסיפורי באטמן קלאסיים: באטמן, עמוק בביב שופכין, מול יריב שאותו הוא לא יכול לנצח בכוח פיזי, אחרי עימות ראשון שהסתיים לרעתו, משתמש בחוכמה ואסטרטגיה כדי להשיג ניצחון. מזכיר מאוד את הקרב מול מנהיג המוטנטים ב- The Dark Knight Returns של פרנק מילר

האביר האפל מכה שנית – פעמיים יותר מדי? ביקורת על Dark Knight Strikes Again

"כתיבה": פרנק מילר; "אמנות": פרנק מילר; הוצאה: DC

יש לי וידוי: אני לא אוהב את באטמן של פרנק מילר. יותר נכון, את The Dark Knight Returns. אני יודע, זו לא דעה מקובלת בהתחשב בעובדה שזה אחד מהסיפורים הכי אהודים של באטמן אי פעם. מצד שני, אתם יודעים איזה סיפור הוא לא אהוד? ההמשך, Dark Knight Strikes Again. ובדיוק מהסיבה הזו אני הולך לשחוט אותו עכשיו ללא רחמים.

 

אבל לפני שאני שוחט אותו ללא רחמים, הנה: הפאנל הכי מוצלח בסיפור הזה. כן, *זה* הכי מוצלח. לא, זו לא אחת הבדיחות הלא מצחיקות שאני מכניס לביקורות שלי. תאמינו לי, יש מספיק.
אבל לפני שאני שוחט אותו ללא רחמים, הנה: הפאנל השני הכי מוצלח בסיפור הזה. אם תהיו טובים, תקבלו גם את הראשון. ואולי תוכלו לראות את הדרדסים.

להמשיך לקרוא האביר האפל מכה שנית – פעמיים יותר מדי? ביקורת על Dark Knight Strikes Again