ארכיון תגיות: 2000ad

מחשבות על Thought Bubble

כתבנו האמיץ חזר מכנס "בועת מחשבה" בלידס והוא רוצה לחלוק אתכם מחשבות, רגשות, תמונות ואת פאנל הקומיקס ההמושלם.

להמשיך לקרוא מחשבות על Thought Bubble

יום קומיקס חדש! 15.2.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

להמשיך לקרוא יום קומיקס חדש! 15.2.2017

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 21 (Titan)

Titan

כתיבה: רוב ויליאמס, אמנות: הנרי פלינט

שנת הוצאה: 2014-2015

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 21 (Titan)

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 20 (Trifecta)

Trifecta

כתיבה: רוב ויליאמס, אל יואינג, סיי ספרייר, אמנות: הנרי פלינט, דיזראלי, סיימון קולבי,

גליונות מקוריים: 2000AD #1803-1812

שנת פרסום: 2012

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 20 (Trifecta)

יום קומיקס חדש! 11.1.2017

כל יום רביעי החנויות (הפיזיות והדיגיטליות) מתמלאות מחדש בכל טוב ובמדור הזה אנחנו הולכים לנסות לעזור לכם לברור את המוץ מהתבן.

אז בלי להרחיב בדברים בואו נראה מה השבוע מציע לנו…

להמשיך לקרוא יום קומיקס חדש! 11.1.2017

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 19 (Day of Chaos)

Day of Chaos

כתיבה: ג'ון ווגנר, אמנות: בן ויסלר, הנרי פלינט, לי גאלאגר ואחרים

גליונות מקוריים: 2000AD #1743–1789

שנת פרסום: 2011-2012.

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 19 (Day of Chaos)

המיטב של 2016 – הוצאת השנה

אין לך קומיקס בלי הוצאות קומיקס [חוץ מקומיקס עצמאי, קומיקס רשת, קומיקס שמחולק דרך הוצאות ספרים, סוגים ספציפיים של אמנות רחוב]…. אוקי, יש לך קומיקס בלי הוצאות קומיקס אבל חלקן עושות עבודות ממש טובות בקידום, מציאת ופיתוח כותרים ויוצרים (חדשים וישנים)

להמשיך לקרוא המיטב של 2016 – הוצאת השנה

בחזרה לעתיד – חמישה קומיקסים קלאסיים שחוזרים לדפוס ב- 2017

"אלו ששוכחים את העבר נידונים לחזור עליו" היא אמרה מפורסמת ושגויה לחלוטין (לפחות כשזה מגיע לקומיקס) – במדיום שלנו אלה ששוכחים את העבר מפספסים המון דברים נהדרים. ולכן מזל שיש פרוייקטים שמשמרים קלאסיקות בדפוס ודיגיטאלי; ואלו החמישיה החוזרת שאנחנו מצפים לה בשנה הקרובה….

להמשיך לקרוא בחזרה לעתיד – חמישה קומיקסים קלאסיים שחוזרים לדפוס ב- 2017

מכתבים ממגה סיטי – גיליון 17 (Origins)

Origins

כתיבה: ג'ון ווגנר, אמנות: קרלוס אזקוורה, קוו ווקר,

גליונות מקוריים: 2000AD #1500-1519, 1529-1535

שנה: 2007

להמשיך לקרוא מכתבים ממגה סיטי – גיליון 17 (Origins)

מכתבים ממגה סיטי – גליון 16 (Total War)

Total War

כתיבה: ג'ון ווגנר, אמנות: קולין מקניל, הנרי פלינט 

גליונות מקוריים: 2000AD  #1392-1399 / 1408-1422

1410

אחד הדברים המעניינים בסיפורי Judge Dredd הוא הרעיון שאנחנו מקבלים סיפור דסטופי טיפוסי, עיר-מדינה עתידית תחת שליטה אוטוריטרית אלימה, אבל מהצד השני. אנחנו בדרך כלל קוראים סיפורים כאלו מהצד של המורדים אבל אצל הדרד הגיבורים שלנו הם הפשיסטים. הסט-אפ הזה מכריח את היוצרים למצוא תמיד איזון עדין: אנחנו צריכים להבין שהשופטים הם רעים, אבל הרוע שלהם לא יכול להיות אבסולוטי. חייבת להיות סיבה למה מרבית האנשים מעדיפים להוריד את הראש מול מערכת הצדק במקום להרים את האגרופים.

1414placa

זו תמה שנחקרה במיוחד ב- The Devil you Know / Twilight's Last Glimmering (הדואולוגיה שהעבירה את מושכות הדמות באופן זמני מג'ון ווגנר לגארת' אאניס) וב- America (עדיין הסיפור הכי נחשב של דרד). אבל עכשיו אנחנו זוכים לראות אותה שוב מזווית חדשה בשני הסיפורים שמופיעים באוסף הזה.

Terror, שמאוייר ע"י קולין מקניל המצויין כתמיד, מציג לנו אישה תמימה (לפחות בסטנדרטים של מגה סיטי 1) שהייתה חסרת מזל מספיק למצוא עצמה בקרבה למקום בו קבוצת הטרוריסטים (או שמא לוחמי חופש?) הפרו-דמוקרטיים "מלחמה כוללת" ביצעה פיגוע המוני. החקירה שלה מוצגת כדבר שבשגרה לשופטים, היא הייתה באזור, היא הראתה נטיות אנטי-משפטיות בעבר, היא אזחרית ולכן חשודה תמידית בחתרנות, מה שהופך את העסק לעוד יותר מצמרר: כמה קל, ברגע שיש לך הצדקה אידיאולוגית, להתעלם מהרעיון של זכויות אזרח, של זכויות בכלל. שאר הסיפור ממשיך בכיוון די צפוי (זו טרגדיה, ואם לא הבנתם את זה מתוי הפתיחה האמנות הכבדה והעגומה של מקניל תעשה את העבודה).

timthumb

מה שמרשים הוא הדרך בה הסיפור מציג את דרד בתור הקול השפוי יחסית בתוך מערכת המשפט (הוא התמתן אחרי כל המקרים שהוא עבר בשנים האחרונות) אבל כזה שעדיין לא מסוגל להודות שמהערכת בתוכה היא פועל שבורה לגמרי. זו טרגדיה לא רק בשביל האזרחים אלא גם בשביל דרד – הוא מבין שהשופטים, בסופו של דבר, לא באמת עוזרים לעיר, אבל הוא עבר התניה מילדות ולהיות שופט זה כל מה שהוא מכיר כבר עשורים. לא משנה כמה ההגיון והנפש זועקות הוא פשוט לא מסוגל להתנתק.

 

הסיפור השני, Total War, מביא לנו את האמנות של הנרי פלינט. פלינט הוא אמן דרד הכי טוב במאה ה-21. האמנות שלו כל כך מתאימה לדמות ולעולם, המשחק על הקו הדק בין ברוטאליות יתרה לקומדיה שחורה, היכולת ליצור קומפוזיציות מובחנות גם בסצנות שמכילות עשרות דמויות שלבושות במדים זהים. הוא נולד לתפקיד – ברמה שכזו שבניגוד לשאר האמנים שעבדו על הדמות בשלב זה או אחר הוא לא הצליח מעולם להתעקלם בשוק האמריקאי, היו לו כמה מיני סדרות כושלות אצל DC לחמש דקות אבל מלבדן הוא נשאר בבריטניה ובאופן כמעט קבוע על דרד.

1409

פלינט הוא אמן שונה ממקניל ו-ווגנר מראה את היכולת לעבוד בהתאם ליכולות האמנים שלו: במקום דרמה חקירתית ממוקדת יש לנו פה סיפור אקשן קיצוני שבו הטרוריסטים מתמינים כמה פצצות אטומיות בתוך העיר ומאיימים לפוצץ  אותן אם השופטים לא וותרו על המעמד שלהם מיד. הם הולכים להשמיד את העיר כדי להציל אותה. במרבית הסדרות שמציגות מצב כזה השאלה היא אם אפשר לעצור את החברה הרעים לפני שמשהו רע במיוחד יקרה: בעולם של דרד השאלה היא "כמה דברים רעים יקרו לפני שהחברה הרעים יעצרו". זה לא ספויילר להגיד שיש ענני פטריה בשמי העיר במהלך הסיפור, הספויילר היחיד הוא להגיד "כמה".

1408-total-war-12-eps_3267

הסיפור הזה, מטבעו, יותר רדוד מ- Terror (ברגע שהנבלים מתחלים לרצוח אלפים בסיטונאות הסימפטיה נעלמת די מהר). אבל הוא עובד מצויין בתור סיפור אקשן מסחרר שיכול להרשות לעצמו לוותר על ההגבלות שיחזיקו סיפורים שכמותו בעולמות אחרים בהם מוות של אלפים הוא לא התרחשות יום-יומית. פלינט מצייר פיצוצים, מרדפים, יריות, חקירות וכל דבר אחר שתרצו ושומר על קצב טוב. זה פשוט לא משעמם אפילו לפאנל בודד. יש לנו פה שני אנשים, ווגנר ופלינט שנמצאים בשיא כוחם שעושים את מה שהם עושים בצורה הכי טובה שאפשר