ארכיון תגיות: X-Men

Logan – ביקורת סרט

בימוי: ג׳יימס מאנגולד || שחקנים: יו ג׳קמן, סיר פטריק סטיוארט, דפנה קין || אולפנים: 20th Century Fox || שנה: 2017

מבקר: אביב ציפין

במשך שבע-עשרה שנים השם של יו ג׳קמן מזוהה עם לוגאן, הלוא הוא וולברין. החל מסוף המאה הקודמת, בתפקיד הראשון שלו בתעשיית הסרטים הגדולה, יו ג׳קמן שיחק את וולברין תשע פעמים, כמעט בכל סרטי האקס-מן (היוצא דופן היחיד שמונע מהמספר להיות עגול הוא דדפול). היה ברור שזה לא ימשך לנצח, ועכשיו ג׳קמן נפרד מהתפקיד בסרט סולו שלא דופק חשבון ולא מסתכל אחורה. בפעם האחרונה יו ג׳קמן שולף את הטפרים. להמשיך לקרוא Logan – ביקורת סרט

הכי טוב במה שהוא עושה – הקומיקסים המובחרים של וולברין

"אני הכי טוב במה שאני עושה, אבל מה שאני עושה לא ממש נחמד"

וובכן וולברין – מה שאתה באמת טוב בו זה להופיע בהרבה קומיקסים. ואנחנו הולכים לתת לקוראים את המיטב מהם

להמשיך לקרוא הכי טוב במה שהוא עושה – הקומיקסים המובחרים של וולברין

הומאג' למחווה לכריכה – Journey into Mystery #83

יש כריכות יפות, יש כריכות מכוערות, יש כריכות מיוחדות, יש כריכות אלטנטיביות שעולות כמו המשכורת החודשית שלכם (וממש לא שוות את זה), יש כריכות שעטופות בכל מיני דברים… ויש כריכות אייקוניות, כל כך מפורסמות וידועות ואהובות, שאנשים פשוט חייבים לגנוב אותן לתת להן הומאג'

journey-into-mystery 83 Jack Kirby

Journey into Mystery #83

אמנות: ג'ק קירבי

למרות שזו פיסה של קירבי קלאסי (TM) אני לא ממש אוהב את הכריכה הזו – זה הדרך שבה ת'ור מניף את הפטיש (אם הוא מחזיק אותו בשני ידיים איך הוא יוצר מעגל מושלם בלי להוציא לעצמו את הכתף?), והאנשים ברקע עם פנים הנדהמות (TM) שלא ממש עובדים כי הם רחוקים מכדי שנראה עד כמה הם נדהמים וכמובן מלבני הטקסט המתלהבים (TM) שנשמעים כמו פרסומת סטנדרטית – "גיבור העל הכי מרגש בכל הזמנים!".

בקיצור – זו כריכת Silver Age ממוצאת למדי.

להמשיך לקרוא הומאג' למחווה לכריכה – Journey into Mystery #83

הומאג' למחווה לכריכה – The Dark Knight Returns #1

יש כריכות יפות, יש כריכות מכוערות, יש כריכות מיוחדות, יש כריכות אלטנטיביות שעולות כמו המשכורת החודשית שלכם (וממש לא שוות את זה), יש כריכות שעטופות בכל מיני דברים… ויש כריכות אייקוניות, כל כך מפורסמות וידועות ואהובות, שאנשים פשוט חייבים לגנוב אותן לתת להן הומאג'

Dark Knight Returns #1 Frank Miller

The Dark Knight Returns #1

אמנות: פרנק מילר

מה ש- Smoke on the Water הוא לריפים The Dark Knight Reurns הוא לכריכות. כל כך פשוט ובסיסי – צל חסר פרטים במבט צידי, כאילו הוא במחשק סופר נינטנדו, שמואר בקושי ע"י ברק ברקע, רק הקווים החיצוניים הגסים ביותר ברורים. ילד בן 13 יכול לצייר את זה (או לפחות להעתיק את זה בלי יותר מידי קשיים). אבל צריך גאון כמו פרנק מילר (בתור הזהב שלו) כדי לחשוב ולבצע את זה בפעם הראשונה.

להמשיך לקרוא הומאג' למחווה לכריכה – The Dark Knight Returns #1

לא תאמינו מהו סרט גיבורי העל החדש של אולפני פוקס (בעיקר כי לא שמעתם עליו)

אולפני Fox הם הבעלים של מותגי קומיקס מצליחים כמו סדרת האקס מן ודדפול מצד אחד, אבל מצד שני הם נושאים את סרטי ארבעת המופלאים כמו עוגן (שעשוי מצואה). אז עכשיו הם רוצים להרחיב את תחום סרטי גיבורי העל שלהם מעבר לבעלות על דמויות של מרוול שהם קנו בזול לפני עשור פלוס – והם הולכים לתת לנו סרט על פי Malignant Man

להמשיך לקרוא לא תאמינו מהו סרט גיבורי העל החדש של אולפני פוקס (בעיקר כי לא שמעתם עליו)

אפוקליפסה עכשיו: שבעת החטאים


כאנשים שגדלו על האקס-מן, די קשה לרצות אותנו.

להמשיך לקרוא אפוקליפסה עכשיו: שבעת החטאים

הטוב, הרע והוולברין – עלילון מדרגים את כל סרטי האקס מן

הביקורות המקדימות לסרט האקס מן הבא אולי לא מבשרות טובות אבל בהתחשב בעליות ומורדות של סדרת הסרטים הזו הוא לא באמת יכול להיות הכי גרוע (מחזיקים אצבעות). יהיה מה שיהיה כהכנה לעתיד שיבוא אנחנו מציאים לכם דירוג של סרטי יקום ה- X. מהרע מאוד, למשעמם לטוב….

 

8. אקס מן המקור: וולברין (2009)

במאי: גאווין הוד

X-Men-Origins-Wolverine-hugh-jackman-5756251-1024-768

סרט הסולו של וולברין בא אחרי הטרילוגיה המקורית והיה אמור לפתוח גל חדש של סרטי סולו שיתרחשו בנקודות חיים שונות של דמויות אהובות (הרעיון למגנטו צייד הנאצים שהסתיים כחלק גדול מאקס מן: ההתחלה הגיע משם). מה שהוא עשה זה כמעט לסתום את הגולל על כל הסדרה. בליל כואב וחסר השראה של Wolverine: Origin ו- Weapon X של בארי ווינזור סמית' הסרט מנסה להכניס כמעט כל אלמנט מסיפור החיים האינסופי של הדמות לארבעים הדקות הראשונות והתוצאה היא חוסר חיבור רגשי לשום דבר שקורה על המסך – הוא ילד! הוא רוצח! הוא חייל! הוא סוכן חשאי! הוא נשוי! הוא אלמן! הוא ליצן! הוא אסיר צרפתי מזמר!!!

סצנות אקשן משמימות וגרסה של סייברתות' שנעדרת כל מידה של כריזמה, איום או הבנה של מה שעשה אותו לנבל כזה פופלארי ממלאת החור בצורת "איום" של התסריט

בונוס גריעות – הסרט התחיל את האובססיה הלא בריאה של הסדרה עם העבר של עצמה וניסיול לקרוץ לצופים ("היי – זה סייקלופס הצעיר, אני כל כך מתרגש" אמר אף אחד אף פעם) ולמלא חורים עלילתיים בצורה שרק יוצרת בעיות בכרונולוגיה.

 

7. אקס מן 3: המפלט האחרון (2006)

במאי: ברט ראטנר

x-men-the-last-stand-2006-poster

בניגוד לרוב העולם אני לא מאשים את ברט ראטנר בכישלון הסרט הזה. הוא נושא חלק מהאשמה אבל ראטנר הוא בעיקרו במאי להשכיר בלי טיפת השראה שמביים סרטים ביעילות ובלי ברק – נתנו לו מתכון גרוע והוא ביצע אותו בדיוק כמו שביקשו, אין פלא שהתוצאה מטופשת כל כך.

הבעיה הגדולה של הסרט הוא ניסיון להלחים שני עלילות שונות שיכולה כל אחת לתפוס סרט משלה – מצד אחד המצאת התרופה למוטנטים שמובילה לסכסוך בתוך האקס מן (אלו שרוצים להיות "נורמאליים" ואלו שטוענים שאפילו אם הכוחות מהווים מעמסה הסמליות של אקס מן שמרפאים את עצמם היא רעיון נורא) בזמן שמגנטו משתמש בה כקטליסט לאסיפת צבא מוטנטים. מצד שני העלילה של סאגת הפיניקס האפלס שמחזירה את ג'ין גריי עם פלוס 100 לכוח ומינוס 1,000 ליציבות הנפשית. אני בכלל לא בטוח שיש מקום בעולם הקולנועי האפור יחסית של הסדרה לסאגת הפיניקס (שכללה, בקומיקס, אימפריות חלל וכוכבים מתפוצצים) אבל הגרסה חסרת המעוף (חה) שקיבלנו היא כנראה הפתרון הכי מטופש לבעיה שלא הייתה צריכה להתקיים.

תוסיפו לזה דמויות שעבר וממעוגלות ואנושיות לקריקטורות – במיוחד מגנטו שעבר ממנהיג קיצוני שעובד למען מטרה טובה (בערך) בדרכים רעות לנבל מצחקק ששולח את החיילים שלו להפגע לפניו. אפילו איאן מק'קלן לא מסוגל לשאת את המעמסה הזו.

 

6. הוולברין (2013)

במאי: ג'יימס מנגולד

wolverine

אחרי הכישלון של סיפור המקור אולפני פוקס עשו חושבים מחדש והגיעו למסקנה שהבעיה שלהם היא שאפתנות יתר. הפיתרון – לעשות את הסיפור הכי בסיסי ופשוט של וולברין שאפשר. התוצאה – וולברין נוסע ליפן ונלחם בנינג'ות (מה שמהווה בערך 60% מעלילות הקומיקס שלו).

זה סרט שאפשר בקלות לסכם אותו במילה אחת – בסדר. האקשן בסדר. השחקנים בסדר. העלילה בסדר. כמות הסצנות בלי חולצה של יו ג'קמן היא בסדר. הנבל…. טוב, הנבל קצת פחות מבסדר. זה סרט שאתה יכול לשים ברקע בזמן שאתה עושה כביסה, או רץ בחדר כושר, או כותב מאמר על דירוג סרטי האקס מן.

 

5. אקס מן: העתיד שהיה (2014)

במאי: בראיין סינגר

download (2)

פה אני נכנס לסכסוך עם רוב הפאנדום – זה סרט שהרבה אנשים (כולל המבקרים של עלילון) מאוד אהבו. אבל אני פשוט לא מסוגל להתגבר על התסריט – זה לא סיפור שיש בו חורים, זה חור ענקי אחד של הגיון שמוחזק בקושי ע"י אסופה של סצנות אקשן חביבות להפליא (האם יש סיבה לעשות סרט של פורטל אחרי שראינו את בלינק בפעולה?).

מאוד יצירתי בתחום המכות (קוויקסילבר!). הרבה יותר מידי יצירתי בתחום ההתנהגות האנושית ובניית הגיון המסע בזמן.

4. אקס מן (2000)

במאי: בראיין סינגר

xmen_banner

הסרט הזה מרגיש כאילו הוא בא מעולם אחר – עולם שבו גיבורי על בקולנוע לא יכולים להתלבש בצבע מלבד שחור בוהק וששמות קוד נאמרו בו בלחישה מחשש ללעג הצופים. זה גם עולם שבו סצנות האקשן קטנות להחריד (איפה המכות היבשות בפסל החירות שנראות כאילו הן עלו שקל וחצי וצבאות הגיבורים נגד צבאות הפולשים של סרטי די.סי ומרוול של העשור האחרון?).

אבל למרות אלו הסרט מזדקן בטוב כי המכות זה לא העיקר- הסרט קורע את רוב המטען של עולם גיבורי על שזיכיון האקס מן נשא על גבו ומשאיר אותנו עם דרמת מד"ב על עולם רגיל שנאלץ להתמודד עם תקומה של גזע חדש לגמרי בקירבנו. הוא טוב בלהראות נקודות מבט שונות ואת התחום האפור שבין כולם (גם הקיצונים מבין המוטנטים ובני האדם מקבלים הזדמנות לנאום באופן הגיוני) ומעוגן בשורה של הופעות מצויינות, במיוחד של סטיוארט ומק'קלן.

 

3. אקס-מן: ההתחלה (2011)

במאי: מת'יו ווהן

first class

יש הרבה פאשלות בסרט הזה – אפקטים חלשים, סצנות אקשן שמצולמות באופן לא אחיד, רגעים שבהם ההגיון של העולם כושל כדי לקדם את העלילה (מה שקורה לדארווין, ולא נספיילר), הבחירה המוזרה להפוך את החברה הרעים לקואליצית הקשת השיוויונית ואת הקבוצה הטוב לבריגדת הווניל….. אבל כל אלו קמלים מול גודל ההישג.

מת'יו ווהן קביל סמטוחה עצומה – יקום קולנועי שחורבש לחלוטין בידי מומחים מהמעלה הראשונה והצליח להוציא ממנו סרט כיף שמצליחל חזור לנקודת החוזק של הסדרה (היכולת לאמץ את מטאפורת השונות בכל מיני דרכים – במקרה הזה בהקשר של מאבקים היסטוריים בין אידיאולוגיות דומנינטיות מתחרות), להציג גרסאות צעירות מוצלחות של דמויות שלא חשבנו שאפשר לשנות (מגנטו של פאסבנדר פשוט מושלם) ולהציג דמויות חדשות מעניינות (ואז לזרוק אותן בסרט הבא כאילו כלום).

ווהן הוא אחד מבמאי הבידור הטוב של דורו – איש ישודע לאזן בין אקשןל קומדיה למגע אישי שהופך את היצירה שלו ליותר מעוד מוצר מפס תאגידי. אקס מן: ההתחלה הוא לא הסרט הכי טוב שלו (זה אפילו לא סרט הקומיקס הכי טוב שלו) אבל הוא בהחלט סרט ראוי.

 

2. דדפול (2016)

במאי: טים מילר

deadpool1-gallery-image

אני עומד מאחורי הדברים הלא נחמדים שכתבתי על הסרט עם יציאתו. אבל אני עומד גם לפני סרט כל כך מבדר שברגעים מסויימים הוא צריך להיות מוכרז בלתי חוקי.

זה פוגעני, פוגע, מעליב, ילדותי, מתיילד, מטופש, סטנדרטי בעלילתו…. ונהניתי כמעט מכל רגע: מהקרדיטים המודעים לעצם, דרך מסע הנקמה האלים ומכל שניה שבה בריאנה הילדרבראנד הייתה על המסך. עוד הוכחה שבמקרה של גיבורי על ליהוק הוא 90% מההצלחה – ראיין ריינולדס הוא דדפול. זה הסרט שהמעריצים רצו וזה הסרט שהם קיבלו

 

1. אקס מן 2 (2003)

במאי: בראיין סינגר

X-Men_2_Poster

כן.

אקס מן 2 הוא כל מה שסרט אקס מן צריך להיות. יש בו את הרגעים הכי חזקים של שימוש במטאפורת המוטנטים להפגין שונות (מהקגע המפורסם בו הההורים של אייס מן שואלים אותו "האם ניסית לא להיות מוטנט?" דרך השורה המושלמת של מיסטיק כששואלים אותה למה היא לא נראית נורמלית כל הזמן: Because we shouldn't have to), וכמה מסצנות האקשן הזכורות ביותר של הזיכיון (ההתקפה על הבית הלבן לצלילי מוזיקה קלאסית שפותחת את כל העסק והבריחה קרת הרוח של מגנטו מהכלא).

אבל הדבר הכי חשוב שיש לסרט זה איזון מושלם – בין עלילות המשנה, בין הדמויות השונות (שניה לפני שסדרת הסרטים הזו נהפכה סופית ל"וולברין וחברים"), בין הפוליטיקה למכות. זה שבטוח בעצמו – שיודע בדיוק מה הוא מנסה להגיד ואיך להגיד את זה בדרך מבדרת.

זה גם סרט שסיפק הרמה מושלמת להמחתה לסרטים עתידיים (המעבר הרגשי שעובר על פיירו, ההצגה של נייטקרולר). הרמה ש, לצערנו, התמסמסה לחלוטין בסרטים העתידיים. אבל אי להאשים את הסרט הזה בפגמים של אחרים. אקס מן 2  הוא לא "סרט גיבורי על טוב" הוא "סרט טוב". נקודה.

 

אז…. עד כמה תום טועה? לחלוטין? קצת? תודיעו לנו בתגובות

האם זו אחרית הימים לסרטי האקס מן?

הביקורת הראשונות לסרט אקס מן: אפוקליפסה התפרסמו והתוצאות שליליות.

כאילו, ממש.

כאילו, ברמת 43% בעגבניות רקובות בזמן כתיבת הידיעה הזו

להמשיך לקרוא האם זו אחרית הימים לסרטי האקס מן?

אקס-היסט(ו)ריה: ללכת אחריו

אחרי קליירמונט הגיע שלב די יבש בהיסטוריה של האקסמן.

ג'ים לי, האמן שצייר עד כה את האקסמן ייעץ גם לעלילה וכותבים של סיפורי האקסמן המרכזיים באו והלכו. התקופה נתנה את אותותיה יותר בכותרי הספין-אוף של האקסמן והציגה לנו דמויות וקבוצות שיישארו עימנו עד היום והלאה. קבוצות כמו האקס-פורס, האקס-פאקטור, והניו מיוטנטס מקבלים יתר תשומת לב מהמעריצים ולב הסיפור מתחלק באופן שווה בין כל הכותרים שלא כמו בעבר שכותרים אילו היו רק מופע מישני לעלילה הראשית בהתרחשה בין דפי האקאני. למרות שכותרי הדגל עדיין נושאים חשיבות רבה מאוד, שינוי כמות הכותרים מביא רוח חדשה לעולם האקסמן. להמשיך לקרוא אקס-היסט(ו)ריה: ללכת אחריו

אקס-היסט(ו)ריה: השלב הבא

אז אחרי הכיתה הראשונה המוטנטים עולים שלב.

האקסמן לא היו הצלחה מידית אחרי הכיתה הראשונה והרבה מהכותרים התבטלו והיו פשוט הדפסה של גליונות ישנים. בשנת 1975 העורך הראשי של מארוול דאז לן וויין והאומן דייס קוקרום יצרו את GIANT – SIZE X-MEN  החוברת הראשונה שהציגה דמויות מכול רחבי העולם כולל גרמניה (נייטקרולר) אפריקה (סטורם) ורוסיה (קולוסוס) ובעיקבות עודף זמן ויין פינה את עמדת הכותב לאגדת אקסמן בפניה עצמה, מישהו שהיה מתמחה עד אז: כריס קלרמונט.

אבא אוהב. כריס קלרמונט
אבא אוהב. כריס קלרמונט

קלרמונט היה מהפכן. באותה התקופה, קלרמונט מניח את עבודת התשתית לשנים רבות של כתיבה וסיפורים על האקסמן. הוא כותב סיפורים לאורך כמה גליונות ולרוב לא סיפור בודד בגיליון או שתיים כפי הנהוג באותה העת, הוא מדגיש את הסיפור האישי ונותן לכל אקסמן את הייחוד שלו ואת האישיות הסיפור שיקרב אותו לקורא הממוצע, אישיות, פחדים, רגשות ותחושות שמוכרים לנו על היום הזה ואני בטוח שגם בעתיד.

נייטקלור מגרמניה, היה המראה המשונה ביותר שאקסמן הציגה עד אותה עת, אבל קלרמונט העניק לו אישיות תוססת ואופטימית, בניגוד למראה השדוני שלו, קלרמונט החליט שהרוח שלו תקרב אותו לקורא כ" מישהו שכולנו רוצים להכיר " וכך, המשונה שבחבורה לרוב, היה הסיפור דרך נקודת מבטו.

וולברין, הקנדי שנתן הופעה קצרה בענק הירוק באותה התקופה, הצטרף לאקסמן בהוראה שיהיה צעיר, דימני וקצין ממשל כלשהו. כריס הופך אותו למבוגר עם HEALING FACTOR שלא ברור מה גילו, והטלפיים שהיו אמורים להיות חלק מהחליפה במקור, החולפו בעצמות שיוצאות מתוך הגוף שלו. במילותיו של כריס קלרמונט "הוא בחור עם בעיה רצינית. השאלה היא: איך מתמודדים עם זה?" האקסמן עם הכוחות האנושיים ביותר שהוצג עד כאן. ועתיד להיות אחד (אם לא הכי) האקסמנים הפופולארים ביותר.

אקסמן הופכים להיות בראשו של כריס קלרמונט ללהיט. כל שבוע הם כבשו את המקום הראשון במכירות. וגם לקוראים ותיקים רבים, כריס קלרמונט הוא האבא האולטימטיבי של האקסמן. הוא כותב סיפורים בעלי תוכן ויוצק לדמויות שלו (מבית או מחוץ) אישיות אמיתית וכנה.

לדורות. הפיניקס סאגה
לדורות. הפיניקס סאגה

המרתון של קלרמונט.

גולת הכותרת של הריצה של קלרמונט (עם אפשרות להתווכח) היא הפיניקס סאגה.

קלרמונט פותח סיפור חדש בו ג'ין גריי, הליד הנשי של אותה ריצה, מצילה את הקבוצה אחרי משימה בחלל בה, בניסיון ההצלה, נחשפת לכמות בלתי מבוטלת של קרינה רדיואקטיבית (כי בכול זאת, מיטב הז'אנר) וחשובה כמתה עד שהיא מפציעה אל העולם כ – פיניקס: יישות קוסמית עם כוחות פחות או יותר בלתי מוגבלים.. לאחר מכן, ג'ין מתפתה ע"י מאסטרמיינד והכוחות שלה מתפתחים (אחרי זה מגלים דברים אחרים, הישארו עימנו) והיא הופכת להיות המלכה השחורה של Hellfire Club. משם היא עוזרת לאירגון הרשע בראשות מסטארדמיינד ללכוד את האקסמן וכשמסטארדמיינד הולך רחוק מדי – הוא שובר את ג'ין שהופכת להיות – Dark Phoenix. האקסמן הראשונה ונראה לי גם גיבורת העל הראשונה שהופכת להיות וילן ללא חרטות (טוב, נו, בשלב זה לפחות).

הפיניקס האפלה משתגעת ללא גבולות ומשמידה עולם שלם עם יותר מחמישה מליארד נפשות עליו (סיפור שכמעט לא ראה אור, רק בשל טעות של עורך שלא העביר לעורך הראשי).

היא מתה להציל את כולנו. אבל לקחה 5 מיליארד בדרך. ג'ין גריי

בצעד אמיץ, מחליט קלרמונט, להרוג את ג'ין גריי. ואכן, בשינוי דרמתי בעלילה ג'ין לוקחת את חייה כדי להציל את כולם מהפיניקס, הסיפור נשאר טרגי ואחד מנקודות האבן-דרך בהיסטוריה של האקסמן. מה שמסכם אותו הוא הציטוט האל-מותי של השומר, שנשאר אחד מהציטוטים הבולטים ביותר בהיסטוריה של האקסמן, לדעתי: Jean Grey could have lived to become a god. But it was more important to her that she die…a human

הגיליון מכר כמו לחם אחרי פסח. וזאת הייתה רק ההתחלה של כריס קלרמונט. מאז, הוא כותב סיפורי הצלחה אחד אחרי השני עם: Days of future past, ההיסטוריה של מגניטו, הסיפור של קיטי פרייד וההתנגשות בניהם ועוד. הוא העמיק על רגשות, היסטוריה, חברות, אהבה, משפחה ודינמיקה של קבוצה והכול מהכול ביחד.

כריס קלרמונט בראות עיניי הוא היוצר האמיתי של האקסמן. הוא הביא אותם למה שהם היום והקבוצה הקטנה של המוטנטים לא היו מגיעים למה שהם היום ללא הריצה שלו.

נסו לעקוב, זה פטנט שלא עובד שיחזור על עצמו. הקרוס-אובר הראשון
נסו לעקוב, זה פטנט שלא עובד שיחזור על עצמו. הקרוס-אובר הראשון

המוטנטים החדשים והקרוס-אובר שהתחיל הכול.

המוטנטים החדשים היא חוברת ספין-אוף של הריצה של קלרמונט על האקסמן.

הריצה הציגה קבוצה צעירה יותר של מוטנטים באימונים, אקסמן לעתיד. בין דפי הריצה הוצגו דמויות מפתח לעתיד לבוא כמו כייבל, מאג'יק, קופיקאט ודדפול (איזה דמויות מוזרות מסרט כלשהו לאחרונה) ועוד.

The New Mutants העניקו פתח לא רק להמון מוטנטים חדשים לבוא והרבה כותרי ספין-אוף לאקסמן. אלא גם שימשו בסיס לריצות מאוחרות וקידוש אחד מהערכים החשובים ביותר לאקסמן – האימון של מונטים חדשים דרך הבית-ספר. שהפך לראשונה להיות יותר מבסיס לבית-ספר של ממש.

בשלב זה היו יותר מדי מוטנטים, וכריס קלרמונט החליט שהוא היה צריך להרוג כמה: ככה נולד הקרוס-אובר הראשון שמכר בטירוף – The Mutant Massacre. הקרוס-אובר היה על פני כל החוברות של אקסמן של אותה העת ואפילו בזאת של ת'ור באותה התקופה והציג לראשונה את המוראדרז – הקונדסאים בראשותו של סיניסטר, שנשבעו להרוג כל מוטנט ומוטנטית. הקונדסאים צלבו את אנג'ל, פצעו קשה את קולוסוס, קיטי פרייד ונייטקרולר וגבו אבדות כבדות מכול הקבוצות, וההצלחה? בשמים, בעיקבות כך, (כסף!כסף!כסף!) מארוול החלו לדרוש קרוס-אובר כל שנה.. והיתר הסטוריה.

Crossovers are coming. The Mutant Massacre
Crossovers are coming. The Mutant Massacre

הבושה של מארוול

מארוול בשלב זה מוכרים את המניות באופן ציבורי, וכריס קלרמונט מנסה להוציא כמה שיותר סיפורי אקסמן, שהיו הכותר הנמכר ביותר של מארוול. הרווח והכסף עיוור אנשים וזה מה שהניע את הסיפורים ולא הסיפור עצמו וב 1991 כריס קלרמונט והאמן ג'ים לי מוציאים מחדש את כותר X-MEN #1 שמכר למעלה מ8 מליון עותקים ועדיין מחזיק בשיא המכירות לקומיקס בודד עד עצם היום. אבל אחר 2 גיליונות נוספים, אחרי 17 שנים רצופות בכתיבת נכסי צאן-ברזל  – קלרמונט מפוטר.

שבר שיא. X-men #1
שבר שיא. X-men #1

הטעות הגדולה ביותר של מארוול. הקוראים בעיקר הפסידו את כל הסיפורים, הדמויות והחוויות שקלרמונט יכל להביא לאקס-יוניברס. חשוב היה לי להקדיש לכריס לקלרמונט כתבה שלמה, להגדיש כמה הוא היה חשוב לאקסמן וכמה הם היו חשובים לו, ושניהם, לכולנו. נכון, קלרמונט חוזר מדי פעם לגליון או שתיים אבל זה לעולם לא היה אותו הדבר.

עולים כיתה

הדמויות והסיפורים של התקופה הזאת זכורים לכולנו. אם לא דרך הנובלות האייקוניות אז דרך השימוש החוזר ונשנה בהם. בסוף של כל כתבה שכזאת אני אמליץ על אוגדנים, ריצות ואפילו חוברות לקריאה. ממש הוצאה אל הפועל של הדברים שדיברתי עליהם.

קלרמונט תרם לא רק את חלקו בהיסטוריה של האקסמן אלא תבע את חותמו כמעט בכול סיפור שנכתב וייכתב. כאביהם הרוחני של האקסמן המודרנים ישנם אינסופר סיפורים שיישתמשו בהשראה שלו, בצורת בכתיבה שלו אם לא בדמויות שלו. הינה רק כמה דוגמאות להרחיב את אופקי האקס שלכם:

New Mutants Classic: Vol. 11

כתיבה: כריס קלרמונט, אומנות: בוב מקלוד, מארוול 2006.
מומלץ: לכול חובב באשר הוא. חובה.

אוסף את הסיפורים של המוטנטים החדשים הראשונים משנת 1983. ואפילו את תחילת דרכה של קבוצת האקס-פורס.  אומנות יפייפיה של מקלוד וכתיבה נהדרת של קלרמונט מביאים פה קלאסיקה אקסמנית נהדרת.

 

 

The Uncanny X-Men : Days of Future Past1845716

כתיבה: כריס קלרמונט, אומנות: מגוון אמנים, מארוול 2015
מומלץ: לחובבים עם ידע וכאילו שלא מפחדים ממים עמוקים. זהירות: ממכר.

אחד הסאגות היפות ביותר בריצה של קלרמונט על האקסמן (יש אפשרות להתווכח בתגובות למטה).   Days of Future Past הוא רק שתי גליונות אבל שאר הסיפורים שווים מאוד לביסוס הידע האקסמני שלכם.

 

 

X-Men: Dark Phoenix Saga

XMen135כתיבה: כריס קלרמונט, אומנות: ג'ון ביירן ומארי ג'ו דופי, מארוול 2012
מומלץ: לך, לה ולו. לכו תקראו משהו טוב.

ה-סאגה של אקסמן לדעתי. גם ההמשכים שלהבדורות האחרונים לא רעים-נהדרים לחלופות, מצטער שיש לי מקום רק לחמש המלצות לפי הפורמט אבל אני בטוח שמכאן השמיים הם הגבול.

 

 

1169751

Astonishing X-Men: Ultimate Collection Vol. 1

כתיבה: ג'וס ווידון, אומנות: ג'ון קאסדי, מארוול 2012
מומלץ: דרושידע מקדים, לא גדול אמנם.

אחת הריצות הגדולות של האקסמן בעת האחרונה. ווידון משתמש בדמות האייקונית מהריצה של קלרמונט – קיטי פרייד ויוצר איתה מטעמים, לדעתי, עומדים ליד הריצות הגדולות של האקסמן בעבר וקלאסיקה מידית.

 

 

New X-Men: vol. 122351

כתיבה: גרנט מוריסון, אומנות: מגוון, מארוול 2008.
מומלץ: לאוהבי אקסמן באשר הם.

קריאת חובה כל מיוטי וחובב אקסמן באשר הוא. אני אתייחס לזה בכתבה בעתיד אבל זאת קריאת חובה אז אני לא אחפור על זה גם עכשיו. אומנות מהממת וסיפורים לדורות.